לזכרה של שרה

"צדקת הייתה וחכמה הייתה וחיננית הייתה, וענוותנית הייתה, אור עיניה חסד ורחמים, וקמטי פניה ברכה ושלום, מאור פניה שלום, וחיבת קולה נחת רוח"

מתוך "תהילה" של עגנון.

בשבוע שעבר סיימתי ללמד את תהילה של עגנון. משך חודש ימים קראנו את הנובלה, ודמותה של אחותי שרה הייתה לנגד עיני כל אותו זמן, כבבואה של תהילה, כבת דמותה. והנה הגיעה הבשורה המרה על פטירתה.

אחותי הבכורה, היקרה והאהובה שרה-צרויה, או בפי כולם סנו, נולדה בהראט שבאפגניסטן ביום ד' י"ז בחשוון תרצ"ב,28.10.1931, נפטרה בכ"ה באב, תש"ף, 15.8.2020.

שרה נולדה להוריי ישעיה ומלכה גרג'י, ילדי הרבנים מולא יחזקאל ומולא אשר גרג'י, בניו של מולא מתתיה גרג'י זצ"ל. בשנת 1937 עלתה עם המשפחה ארצה במסע רגלי שנמשך שבועות, כולל מאסר.
עם ההגעה לארץ התיישבה המשפחה בירושלים. באותם ימים קשים, משפחות גרו בבית משותף, עם חצר ורפת ולעיתים עם פרות מהלכות בחדרים.
ימי מלחמת השחרור היו ימי מחסור וקשיים, ללא מים זורמים וללא חשמל. כאחות בכורה עזרה בבית, ואף החלה לעבוד. את לימודיה סיימה בערבים, בבית ספר לבנות ג', כשיצחק נבון שימש כאחד המורים. לימים כששימש כנשיא מדינת ישראל,היא הייתה גאה לבקרו בבית הנשיא באחד הימים הפתוחים ביום העצמאות.
בזמן המנדט נולדתי אני, בן הזקונים. ביום שבת ,בזמן העוצר, עצר קומנדר בריטי ויחד עם אחי חיים ז"ל לקחו את אימי לבית החולים הדסה הר הצופים, שם נולדתי.

באחד הימים ביתנו נהרס, ואבי שהיה בנאי במקצועו בנה לנו בית בתל אביב, ועברנו לת"א. אחותי עבדה בעזרה למשפחה, והתגייסה לצה"ל, שם שירתה בחיל האוויר, כמקפלת מצנחים. היא הייתה מאד גאה בזה, ולפני כמה שנים הוזמנה לביקור במחנה חצור שבו שירתה, לסגירת מעגל.

לאחר הצבא הכירה את ראובן כהן, אוד מוצל מהשואה, כל משפחתו נספתה שם. הם נישאו והקימו בית למופת, בית של תורה ומצוות ומעשים טובים. נולדו להם בן ובת, מרדכי-מוטי, ופרידה, שמות הוריו של ראובן. הילדים קיבלו חום ואהבה וחינוך מעולה, מוטי הוא היום עורך דין, ופרידה מזכירת המנהל של אוניברסיטת בר אילן. הילדים נישאו, מוטי לגיתית, ופרידה לאיציק, ושרה זכתה לראות נכדים: שגיא שנישא לעדי, סתיו שנישאה לעמיעד, ואסף, אדוה, דור, ואריאל-ראובן. וגם שתי נינות נולדו: אור ושי, הבנות של הנכדה סתיו ובעלה עמיעד.

שרה הייתה מלח הארץ, הייתה בה אהבה רבה לארץ ולמולדת, לדת ולמסורת. הייתה גאה במוצאה האפגני, בהוריה ובסביה הרבנים, ונהגה לדבר איתי בפרסית. יום העצמאות היה היום האהוב עליה, והתרגשה מאד מהדלקת המשואות וחילופי הדגלים. הייתה עומדת דום בצפירות לימי השואה והזכרון, ואף נזפה במנהלת בית הספר "בית יעקב" הסמוך לביתה, מדוע התלמידות לא עומדות דום בזמן הצפירות? כששאלתי אותה אם הרעשים מבית הספר הסמוך לא מפריעים לה? אמרה לי, נהפוך הוא, זכות גדולה היא לי, אני מאזינה לשיעורים ולשירים שלהם, ושמחה לראות את בנות ישראל מקבלות חינוך דתי. היא אף כתבה מכתב לנשיא קצב, מדוע הוא, כאדם דתי וכנשיא המדינה חדל לחבוש כיפה ?ואף קבלה מענה.

היא דאגה לזולת, עזרה לשכנים, ביקרה את אמא יום יום, עזרה לה בבית, ערכה קניות עבורה, ועסקה בגמילות חסדים. התקשרה רבות לשאול לשלום הקרובים. בימי ששי ושבת הלכה בקביעות לבית הכנסת.

בילדותי, אמי הייתה טרודה בבית עם מטלות שונות ובטיפול באח חולה, כך ששרה טיפלה בי והייתה לי כאם. היא הייתה הנפש הקרובה ביותר אליי, והייתה מספרת לי על סרטים שראתה. זכורני שדיברה על מולין רוז', מוכרת הפרחים, נעליים אדומות, ואבא ארוך הרגליים. הלכנו לראות את הסרטים ההודים בקולנוע עדן,והיא לקחה אותי לקולנוע תל אביב שזה עתה נפתח להתפעל מהשירותים המודרניים....היא סיפרה לי על ספרים שקראה, ונהגנו להאזין יחד לשירים. בתקופה שעבדה במפעל לוופלים פיראוס, נהגה להביא לי כל יום וופל מצופה ומתוק מאד...

הייתה בה תמימות ומסירות ונתינה רבה, אהבה לאדם באשר הוא אדם. לפני שנים כשעדיין עבדה, שאלתיה,מדוע את ממשיכה לעבוד? ענתה לי, אני אוהבת את זה, אני פוגשת אנשים, רואה חנויות, מקומות חדשים. באחד הביקורים האחרונים שלי אצלה בא שליח עם מצרכים. היא פתחה את הדלת, הכניסה אותו פנימה, הציגה אותי כאח מאמריקה, הראתה לו את הדירה, ואף הציעה לו משקה. אני ממש נדהמתי, וגם הוא היה כמשתאה. ביום קיץ חם אחד, פועלים עבדו למטה בחלקת עפר מוזנחת בהתקנת מדרכה, היא הכינה מגש עם כד מים ועוגיות, שאלתי, למי זה? לפועלים ענתה...

שלום לך אחותי היקרה, ינעמו לך רגבי עפרך ובגן עדן תהא נשמתך.

וכעת, מנוחת השקט בחדרה, כלאחר תפילה, ועל הקרקע שיירי המים שטיהרוה...הסיום של תהילה!

בתמונות למטה, מימין לשמאל:

שרה בצעירותה; שרה עם הבעל ראובן כהן; שרה עם הבן מוטי והבת פרידה בחתונת הנכד שגיא עם עדי בשנת 2008; שרה בחתונתה עם ההורים מלכה וישעיהו גרג'י;

בשורה התחתונה:

שרה בחתונתה עם עם ראובן כהן; שרה במחנה חצור; שרה כחיילת; מכתבה לנשיא המדינה משה קצב על שהוריד את הכיפה