תשמישי קדושה

תשמישי קדושה

תמצית מתוך הספר "אפגניסתאן, בית הכנסת והבית היהודי" מאת זוהר הנגבי וברכה יניב.
המרכז לאמנות יהודית, האוניברסיטה העברית, ירושלים.

ספרי התורה ותיקיהםרוב ספרי התורה נכתבו מחוץ לגבולות אפגניסטן וחשיבות יתרה יוחסה לספר שנכתב בארץ ישראל, אולם ברוב המקרים נעשה תיק הספר באפגניסטן. בהעדר נגרים בין בעלי המלאכה היהודים, נמסרה עשיית התיק לספר תורה לנגר מוסלמי. עם סיום מלאכת הנגרות נמסר תיק העץ לרפד יהודי, שציפה אותו באריג פאר. כתובת ההקדשה נרשמה בידי הסופר או הרב המקומי, וחקיקתה על לוחית הכסף נמסרה לחקק היהודי. 
התיק לספר תורה מאפגניסטן הוא בעל גג שטוח, וכמו בשאר קהילות המזרח בנוי כמנסרה בעלת עשר פאות. התיק האפגני מצופה קטיפה ובדרך כלל זוהי קטיפת משי ארגמן או כחול. ייחודו של התיק האפגני הוא בשימור צורתו המקורית השטוחה של גג התיק ובקיומם של מוטות לשלושה זוגות רימונים. 
יד לתורה – נקרא גם קולמוס. העיטור הרווח ביותר של הקולמוסים האפגנים נעשה בטכניקת החקיקה. הדגמים האופייניים הם דגמים צמחיים וגיאומטריים, והם מרוכזים לאורך שולי הקולמוס. שטח הפנים של הקולמוס הוקדש, בדרך כלל, לכתובת הקדשה או הנצחה. 
כתרים ורימונים – עיקר גאוותם של באי בית הכנסת האפגני היה על ששת הרימונים הקבועים בגג התיק. מעל מוטות הגלילה נישא זוג רימונים שטוחים, ובנוסף להם שני זוגות של רימונים כדוריים. את הרימונים הכדוריים מכנים אנשי הקהילה האפגנית בשם המקובל "רימון", בעוד שלרימונים השטוחים שמור הכינוי "כתר". 
פרוכת – תפקידה של הפרוכת הוא להפריד את ההיכל מחלל בית הכנסת. בין הפרוכות שנמצאו בבתי הכנסת האפגנים בולטות יריעות סוזאני שמקורן באוזבקיסתאן, השוכנת צפונית לאפגניסטן. 

יום השבת
מנורת השבת- מנורות שבת בקהילה האפגנית היו, על פי המסורת המוכרת לנו מאז תקופת התלמוד, מנורות של שמן. מנורות השבת האפגניות הטיפוסיות לראשית המאה הכ' מורכבות מבזיך כסף קעור, המעוטר בשוליו. אופייני למנורות אלו הן שתי הפיות המזדקרות משפתו של הבזיך, שבהן משוקעות שתי פתילות. כפילות זו של הנרות מייחדת את רוב ענייניה של השבת: בציווי הכפול "זכור את יום השבת" (שמות, כ, ח) ו"שמור את יום השבת" (דברים, ה, יב). 
כוס לקידוש - בטקס קידוש היין בקהילה האפגנית מערכת בת שני כלים: כוס, הקרויה פיילה ברכה וצלחית(ג'אמטאס). רוב כוסות הקידוש בבתיהם של זקני הקהילה האפגנית מקורן באפגניסתאן, בוכרה, פרס, רוסיה והודו.
כיסוי לחלות ומפה לשבת – את סעודת השבת נהגו לאכול באפגניסתאן על מגשי נחושת רחבים, כמנהג המקום. מגשים אלה הוצבו במקום נמוך וכוסו במפות עגולות. כיסויי החלות בבית היהודי האפגני הם אותם אריגים עגולים שכיסו את מגשי הנחושת. 

יום כיפור 
שוט ליום כיפור- בערב יום כיפור על כל אדם בישראל לזכור את חטאיו ולהתעורר לתשובה. על כן נהגו בקהילה האפגנית להלקות את כל הגברים מגיל בר מצווה ומעלה בשוט עור מיוחד. זמן ההלקאה הוא כתום תפילת המנחה בערב יום כיפור, לאחר הטבילה במקווה ולפני קריאת "כל נדרי". 
נר נשמה – בערב יום כיפור נוהגים יהודי אפגניסתאן להדליק בבית הכנסת נר נשמה גדול מידות, הנתון בפמוט נחושת או חרס והקרוי "שַמְעדוּאן". הנר של יום כיפור דלק מערב יום כיפור ועד תפילת נעילה, ומכאן גם שמו הנוסף, "נר נעילה".

שמחת תורה
אחרון למועדי חודש תשרי הוא שמחת תורה. מיוחדות לקהילה האפגנית הן ההקפות סביב מגדל גבוה הנקרא "שמחת תורה". את המגדל מקימים בערב החג ע"י הצבת כמה מרהיטי בית הכנסת, לרבות התיבה וכיסא אליהו, זה על גבי זה. בראש המגדל מציבים תיק של ספר תורה (ללא ספר התורה כדי לא להלין ספר תורה מחוץ להיכל) וסביב למגדל מציבים את ספרי התורה בתיקיהם.
פרוכות ואריגים אחרים ממלאים תפקיד חשוב בקישוט בית הכנסת. בקהילה האפגנית מודגש מנהג זה בפאר רב הודות לנגישות למשובחים שבאריגי האזור.

חנוכה
 מנורת החנוכה
את מצוות הדלקת נרות חנוכה קיימו באפגניסתאן במנורת החנוכה המקומית "צֶ'ארָאק חנוכה". המיוחד במנורה זו שהיא מורכבת מתשעה בזיכים נפרדים שאינם מקושרים ביניהם ועד היום מדליקים כל נר בבזיך נפרד, כשמידי יום מתווסף עוד בזיך למנורה.
את הבזיכים הבודדים עורכים בשורה חזיתית, כשפייתם פונה לחזית. מדליקים משמאל לימין לכיוון המזוזה. השמש הניצב בימין השורה, נבדל משאר הבזיכים ע"י הגבהתו והפנייתו שמאלה כלפיהם. מנורות החנוכה בקהילה האפגנית בישראל מרביתן עשויות כסף.



התמונות באדיבות המרכז לאמנות יהודית, האוניברסיטה העברית , ירושלים, אלא אם צויין אחרת: 
Share by:
***