ברית המילה
מתוך ספרו של בן-ציון יהושע-רז "מנדחי ישראל באפגאניסתאן לאנוסי משהד באיראן"
הוצאת מוסד ביאליק (עמודים 390, 391)
פרק שלושים ושמונה
מחזור חיי אדם - הלידה
"...טקס ברית המילה שנערך למחרת היום התקיים כמקובל בבית-הכנסת ובנוכחות המונים. בנוסף לכסא של אליהו הונח מקל הליכה ובראשו גולת כסף, שנקרא 'המטה של אליהו' ובאי בית הכנסת נשקוהו..."
מתן שמות / אריה אליסף
פרט פיקנטי לגבי מתן שמות בעדה
בנוגע לשם "אריה" בעדה האפגנית, אמי ע"ה סיפרה לי בשעתו, כי בהיסטוריה של העדה לא היה מצוי השם אריה בכלל.
רק לאחר שעלו לארץ התאהבו בשם הזה. כמעט אין משפחה שלפני כשבעים שנה לא נתנה את השם "אריה" לאחד מבניה. אריה גול, אריה רפאל, אריה שמואלוף, אריה אליאס ועוד.
פדיון הבן (מתוך ספרו הנ"ל של בן-ציון יהושע-רז)
כמנהג ישראל כל הבכורים שאינם כוהנים או לוויים נפדים במלאות להם שלושים יום או לאחר זמן, בטקס חגיגי, מידי הכהן.
ילדוּת
מקובל היה שהתינוק נגמל בהיותו בן שלוש שנים. לא אחת היה בא הילד הצמא ומבקש מאימו לינוק. לאחר שברך ברכת "שהכל נהיה בדברו" הייתה אימו חולצת לו שד והילד היה גומע לרוויה מחלב אימו.
כדי לעודד את הפעוט ללכת בגיל רך קשרו לרגליו פעמונים זעירים ובכל פעם שצעד שמע את דנדון הפעמונים והתקדם בהליכה. צליל הפעמונים אִפשר לאם לפקח על תנועותיו של הילד שהסתובב בבית.
מגיל שלוש נוהג האב להביא את בנו לבית הכנסת ולהרגילו במצוות.
על חינוכו של הילד עמדנו בהרחבה במקום אחר בספרנו.