פתגמים


פתגמים
 

מטבעות לשון של יהודי אפגניסטן 
מאת אריה רפאלי 


הערת המערכת: אריה רפאלי שלח למערכת סיפורים קצרים על פתגמים ומטבעות לשון בשפתנו. אלה בינינו שדיברו דארי עם הסבים והסבתות, זוכרים אתם היטב
גורבה גו פאנום

ידוע שחתולים לא מפרישים צואתם אלא אם יתאפשר להם
לכסות את ההפרשה לאחר מעשה בחול או עפר.
כל מי שהחזיק אי פעם חתול כחיית מחמד יודע שתנאי הכרחי
הוא להכניס ארגז חול הביתה.
החתולים הזכירו לי אימרה שהאפגאנים נוהגים להגיד על אדם
שמטבעו אוהב להסתיר דברים, עושה סוד כמעט מכל דבר ובכלל
מתנהג בחשאיות כאילו היה עובד מוסד.
האימרה היא : "גורבה גו פאנום".
גורבה = חתול.
גו = הפרשה מוצקה של בעלי חיים.
פאנום = הסתרה, החבאה.
כידוע החתול מכסה את צרכיו בחול שלא יראו, שלא ירגישו...
***

אלו ביאה טו גאלו 


באחד הימים במאה ה-17, שכב בחור צעיר בשם אייזיק ניוטון מתחת לעץ באיזור כפרי באנגליה.

בעודו בוהה בעננים ומהרהר בעניינים ברומו של עולם, נפל תפוח על ראשו.

"למה התפוח נפל למטה ולא למעלה או לצדדים או פשוט נשאר באוויר?" חשב. ומכאן פיתח תובנות חדשות על מהותו של עולמנו, איך הוא פועל, חוקי הגרוויטציה, פיזיקה ומתמטיקה.

באותו הזמן, 8000 ק"מ מזרחית משם, הסתובב לו בחור צעיר אחר, עצלן מושבע בשם אגאג'אן אלבאלו במטע

השזיפים של אביו, השזיפים שעל העץ היו כבר בשלים ועוררו את תאבונו, אבל מה? הרי הוא עצלן וצריך לטפס על העץ כדי לקטוף וזה מצריך מאמץ!

הוא ידע ששזיפים בשלים בסופו של דבר נושרים מהעץ ישר למטה, הרי זו דרכם של דברים שנופלים.

תמיד לכיוון האדמה. למה? ככה!!!

אגאג'אן נשכב לו מתחת לעץ, פער את פיו וחיכה לשזיף הבשל שיפול ישר לפיו ללא כל מאמץ מצידו...

מאז נוצרה האימרה שמתארת בטלנים:

"אלו ביאה טו גאלו"

אלו= שזיף

ביאה= בוא

טו גאלו= לגרון (הכוונה ישר לתוך הפה, פשוט אלו וגאלו מתחרזים יפה יותר).

הבהרה: אין להסיק מהסיפור שבחור אנגלי חכם יותר מבחור אפגאני.


***

בלנדר


העיר היא הראט. המקום, דרך העפר המובילה מהשוק לבתי החימר של התושבים. הזמן, שנת תרפ"ו (1926).

מולא ברוך גולחאר צעד בדרכו הביתה מחנותו מאושר ומדושן עונג מהעובדה שבכיסיו הרבה כסף.

היום הוא הצליח למכור שתי פרוות ושטיח אחד.

היה זה יום אביבי של ניסן, שמש חמימה זרחה בשמים. פרש חלף לידו והעלה ענן אבק, כן, הרהר בליבו, החורף

כבר ניגמר, רק לפני חודש היה כאן בוץ נוראי.

משנכנס לביתו שמע קול בכי קורע לב של תינוק. "אוהההה....? ! איפה זפלה ?" (זילפה אשתו).

חיפש אותה למטה, חיפש אותה למעלה, נעלמה ! .

לפתע צץ רעיון בראשו, אולי היא על הגג (בום) נהנית מהשמש האביבית החמימה ? ואכן היא באמת היתה שם.

"התינוק צורח מרעב ואת כאן !?" גער בה . לכי מיד ותכיני לו אוכל בבלנדר (שנת תרפ"ו...). זפלה מילמלה משהו

וירדה להכין האוכל . מזגה תבשיל ירקות ובשר לתוך צלחת נחושת מולבנת והחלה ללעוס כף אחר כף, את המזון 

 הלעוס הוציאה לתוך צלחת שניה . כן, זה היה הבלנדר של האפגאנים. (אמיתי. שמעתי זאת לא פעם מאבא שלי).

לאחר שסיימה ללעוס את כל "המנה" , האכילה את בנה התינוק.

המזון הלעוס נקרא : "ג'ובִידֶה" = לעוס.   

בזה האכילו תינוקות שזה עתה ניגמלו מחלב אם.

ולהמשך הסיפור. התינוק נרגע ומולא ברוך שקע לתוך ה"לנדו" (מעין פוף-מזרן ששימשו ככורסאות בסלון האפגאני.)

ספר את הכסף שהרוויח היום ונהנה מהשקט.

הפיל שחלם על מולדתו


קורה שאדם – ילד או מבוגר - נזכר במשהו אהוב מאד ואז מתפרצת בו

תאווה בלתי נשלטת לדבר הזה.

אפגנינו קראו למצב כזה :

"פיל הינדוסטאן חוב דיד"

פיל (רפויה) = פיל.

הינדוסטאן = הודו.

חוב דיד = ראה בחלומו.

פירוש : הפיל חלם על הודו מולדתו והגעגוע גורם להתפרצות בלתי

ניתנת לעצירה.

בסופו של דבר הילד מקבל את בלון ההליום בקניון, האישה את השרשרת

עם החיפושית המוזהבת והגבר זוכה לחופשה מהבית ונוסע

עם חברים למונדיאל...

כל אחד וחלומו.

אגב, הפיל נשאר במקומו...


שלום ועליכם


בטח קרה לכם לא פעם שלפתע, כאשר אתם הולכים ברחוב, רואים לפניכם אדם מוכר המתקרב אליכם ובשניה האחרונה 

מחליטים כן להגיד לו שלום ואז הענינים מתחילים להתפתח בכיוון הלא רצוי.

אתם מצטערים שבכלל פניתם אליו. הברנש מתחיל להעביר לכם אינפורמציה סתמית שלא מענינת אף אחד והגרוע מכל

שאי אפשר לעצרו...

יש פתגם באפגאנית שמתאר מצב כזה.

"שלום גופטי, בעליכם דאר מונדי".

שלום גופטי = אמרת שלום

בעליכם דאר מונדי = "נתקעת" בעליכם.

דוגמא : זבולון פוגש את יששכר לאחר זמן רב שלא התראו ואומר לו : "שלום יששכר !" הלה עונה לו : "אוההה... שלום זבולון"

ובאותה נשימה ממשיך מיד "אתה זוכר לפני שנה וחצי נפגשנו בחתונה של נחמה ובשולחן איתנו ישב גם מרדכי ההוא

מחמרי בניין ?" אחותו ?! בעלה?! יצא לפנסיה והיום הוא אוסף תחתיות לכוסות של בירה, אתה חייב לבוא לראות את האוס.."

יששכר, נחמה, מרדכי, אחותו של מרדכי, בעלה של אחותו של מרדכי, תחתיות לכוסות בירה... את מי זה מעניין ?

ואתה מתייסר וחושב חבל שלא התעלמתי ממנו...

"שלום גופטי בעליכם-מש-דאר מונדי".



בִּי גוֹפְטֵה שַבָּת 

האפגאנים הם עדה של אנשים שקטים, ישרים, רודפי שלום ובדרך כלל נוחים לבריות, ומעל לכל תמימים. התמימות הזאת מתבטאת בכמה תחומים ובולטת בעיקר באמונתם הדתית.
שבת, לא רק שאסור לחללה במעשים, אלא אפילו לא במחשבות על דברים שהם בחזקת חילול שבת.
אבל אפגננו פיתחו שיטה המכשירה את הדיבור בשבת על מעשים שנחשבים לחילול שבת, כך שלא ייחשבו יותר לחטא.
וכך פועלת השיטה : בתחילת המשפט שכלל חילול שבת הוסיפו את המילים
 " בִּי גוֹפְטֵה שַבָּת ".
קצת קשה לתרגם את קידומת הקסמים הזאת אבל משמעותה היא : נתעלם מכך שהיום שבת...
דוגמא:
אבא שלי היה אומר לי בשבת " בִּי גוֹפְטֵה שַבָּת, מחר נלך לקנות לך נעליים חדשות לכבוד חג הפסח המתקרב ובדרך נקנה גם לֵדֶר במכולת."

***

שיימינג


הערת המערכת: הסיפור הנו דימיוני לחלוטין, ובא רק כדי להסביר מהו השיימינג אצל האפגנים


אותו יום כיפור היה קשה, כמעט בלתי ניסבל. החום היה נורא והמתפללים ישבו צמודים איש לרעהו על ספסלי בית הכנסת הקטן עטופים בטליתות הצמר שלהם.

מולא ברוך ישב דחוק בין שניים משכניו, אנשים עבי בשר, יושבים סובלים מזיעים ומתפללים.

"די ! עד כאן !" אמר בליבו מולא ברוך, "אני לא יכול יותר" ונחלץ ממקומו. לאחר שקם, שני שכניו השמנים נשפכו לרווח הצר שנוצר ביניהם וזה נעלם מיד.

מולא ברוך יצא מבית הכנסת, חצה את דרך העפר ונכנס לחצר ביתו דרך השער שממול.

בחצר הגדולה עבר על פני כמה נערים ששיחקו ונכנס לביתו. משנכנס שם פעמיו ישר למטבח,

ושם על אדן החלון עמד כד חרס ובו מים צוננים, מזג לכוס ושתה בהנאה רבה.

לאחר מכן שב לבית הכנסת ובמאמץ רב נדחק שוב למקומו בין שני שכניו השמנים.

לפתע מגיע בנו הקטן ואומר : "אבא, אני צמא ורוצה לשתות". 

"לא, אסור היום !" אומר מולא ברוך,

"אז למה אתה שתית ? ראינו אותך דרך החלון מהחצר" . שני השמנים הסתכלו אחד על השני במבט רב משמעות ואז על מולא ברוך. גורלו נחרץ, למחרת כל הקהילה ידעה כבר על כך.

עשו אותו "טֵֵקֵ-ה-צ'וּבּ" .

 לאחרונה, ברשתות החברתיות ישנו נוהג פסול שעושים "שיימינג" – ביוש , הלבנת פניו של אדם ברבים. אבותינו ידעו גם הם לעשות זאת עוד בטרם היות הרשתות החברתיות והאינטרנט.

באפגאנית קוראים לזה "טֵֵקֵ-ה-צ'וּבּ" = לשים מישהו על "קצה המקל" וקלונו גלוי לכל, כולם מדברים על זה והבושה גדולה.

מולא ברוך לא התאבד כפי שאחדים מקרבנות השיימינג עושים היום, הוא פשוט החליף בית כנסת...


 יצא המרצע מן השק


רחוב סמהה פאשמלו ברובע היהודי בעיר הראט היה בדרך כלל רחוב

שקט ומנומנם בכל ימות השבוע, אולם משהגיע יום שישי התעורר לחיים

וניכרה בו תכונה רבה.

אנשים נראו הולכים ובאים, רבים מהם עם סלים שמתוכם בצבצו ירקות

ופירות, היו כאלה שנשאו כדים עם שמן, חבילות זרדים להסקה ובישול,

שקיות אורז וכיוצא בזה.

בין כל ההמון הזה נראה תמיד מולא שמשון פֵּר-גַאפ , כשהוא מחזיק על גבו 

שק יוטה, נכנס בשער ביתו של הרב מולא שלום גופטי.

מה היה בשק ?

איש לא ידע. עד שביום שישי אחד, לקח כדרכו את שק היוטה על גבו

ושם פעמיו לביתו של הרב. 

אלא שהפעם היה חור בשק ומתוכו בצבצה רגל של תרנגול !

הסתבר שבכל יום שישי היה מביא תרנגול לשחיטה...

על "תגליות" כאלה אומרים האפגאנים:

"פָּה יה חוֹרוּס מַעלוּם שֵד".

פה = רגל

חורוס = תרנגול

מעלום שד = נגלה , בצבץ.

ובעברית "יצא המרצע מן השק".



 פתגמים אפגניים
ליקטה וערכה: זילפה כהן
 

 

המערכת:
זילפה כהן שלחה למערכת אוסף פתגמים של יהודי אפגניסטן אותם ליקטה וערכה וניקדה ביסודיות רבה. חלק גדול של פתגמים אפגניים אלה מוכרים לנו מהורינו. כל הזכויות שמורות לזילפה כהן.

עתה יצאה לאור החוברת במהדורה מוגבלת.

 



באוסף חמישה פרקים:
פרק א': סוגים של אנשים
פרק ב': יחסים בין אנשים
פרק ג': עבודה
פרק ד': כסף ורכוש
פרק ה': יתר הפתגמים
כל הפרקים מופקדים בידי המערכת. בכוונתנו להעלות במהלך הזמן את כל הפתגמים לאתר.
 
ביקשנו מאת הרב רפאל בצלאל לעבור על הפתגמים, להגיהם ולאשר שאמנם כך היה הנוסח.
הרב נענה לבקשתנו ואף הוסיף במספר מקומות את הפתגם המקביל בעברית.
 
זילפה כהן:
כאשר ליקטתי את הפתגמים התברר לי שכמעט לכל פתגם יש גם נוסח בניב הגילכי. סביר להניח שיש עוד נוסחים בניבים אחרים של השפה הפרסית.
אני מצטטת את הפתגמים באותו ניב ששמעתי בבית הורי. התברר לי עוד דבר מעניין: יש קבוצות של פתגמים, שמתייחסות לנושא מסוים, כגון: טיפוסים של אנשים; חסכון ובזבזנות; עבודה וכו'



פרק א': סוגים של אנשים
 
ילדים
 
בַּצֵ'ה כַּצַ'סְת – ילד לא יעיל
 
יַג בַּצֶ'ה מֶסְלֶה נָרֶנְגֶ'ה תֶלָא, דוֹ בַּצֵ'ה מֶסְלֶה קוֹמְצֵ'יְ גוֹל, סֶה בַּצֵ'ה אָפַתֶה בַּלָא – ילד אחד כמו תפוח זהב, שני ילדים כמו זר פרחים שלושה ילדים איומים ונוראים.
 
בַּצֵ'ה אַז הוֹוְלִי בּוֹוְלִי כַּלוֹן מִשֶׁה – ילד גדל מדברים טובים, שמעודדים אותו.
 
בַּצֵ'ה בָּדוֹמֶה, נַוָסֶה מַקְ'זֶה בָּדוֹמֶה – הילד הוא שקד. הנכד, גלעין של שקד.
 
ג'וּגֶ'ה זִרֶה גָבְסַוַת נַמִמוֹנֶה – אפרוח לא נשאר תחת הסל (הילד גדל)
 
צֶ'ק'וּכֵּה אֶמְסָלֶה אַז צֶ'ק'וּכֵּה פָּרְסָלֶה הוּשִיָר תַרֶה – הגוזל של השנה יותר חכם מגוזל של אשתקד.
 
זקנים
 
פִּרֶה כַּם בְּדֶן וְהַרְדַם בְּדֶן! – לזקן תן מעט ובכל רגע!
 
אַגַר פִּרַם כֵּה מִלַרְזַם, בְּסַד גְ'ווֹן מִיַרְזַם- אם אני זקן שרועד (מזקנה), שווה למאה צעירים


רבנים

גוֹפְתָרֶה מֶלָא רָא בְּכּוֹן, כֵּרְדָרֶה מֶלָא רָא נַכּוֹן! עשה מה שהרב אומר ואל תעשה מה שהרבי עושה.


בעלי לשון
כתב ידה של זילפה 


 
הַרְכַּס כֵּה זְבוֹן דָרֶה מֶלְכֶּה גָ'הָן דָרֵה – למי שיש לשון יש מלכות עולם.
 
זְבוֹנֶה גוּשְתִי בְּהַר רָהִי מִגַרְדֶה – הלשון השרירית מסתובבת לכל כיוון.  מוות וחיים ביד הלשון (מוסיף הרב רפאל בצלאל)
 
אַוַל פַהְם כּוֹן, בַּדֶזוֹן פַּהְן כּוֹן – קודם תבין ואחר כך תפיץ (את השמועה!)
 
סִר מִנָלֶה, נִים סִיר מִנָלֶה, תַשְנֶה נַמִתוֹנֶה זְבוֹן דַר בִּיָרֵה – השבע מתלונן, חצי שבע מתלונן, הצמא לא יכול להוציא דבר מהפה.


חסרי יכולת

אַז צָ'יֶה אוּ אָב דַר נַמִיָד – מהבאר שלו לא עולים מים.
 
אַז כוֹדֶת מוֹנְדִי אַז גָ'הָן מוֹנְדִי – אם אתה חסר יכולת אף אחד בעולם לא יכול לעזור לך.



מסתדר
 
הַר גָ'הִי בְּרִי רָא בָּשֶה, הַר גָ'הִי בְּכַּנִי צָ'א בָּשֶה - היכן שתלך תהיה דרך, ואיפה שתחפור תהיה באר (תוכל להסתדר בכל מקום)
 
אוֹן רָא אוֹן גַ'דֶה – שם הדרך ושם השביל.(מי שרוצה יכול ללכת).
 
כַרֶש אַז אָב תִר שֶדֶה – החמור שלו כבר עבר את המים (עבר את המכשול).
 
יופי ואנושיות
מַקְ'בּוּלִי גַצֶ'ה דִוָלֶה, אָדַם בָּיַד אֶנְסוֹן בָּשֶה – היופי הוא רק כמו סיד שעל הקיר (והעיקר) שהאדם יהיה אנושי. (שקר החן והבל היופי [משלי] מוסיף הרב ר. בצלאל)



פתגמים אפגניים / ליקטה וערכה: זילפה כהן
 
כאשר ליקטתי את הפתגמים התברר לי שכמעט לכל פתגם יש גם נוסח בניב הגילכי. סביר להניח שיש עוד נוסחים בניבים אחרים של השפה הפרסית.
אני מצטטת את הפתגמים באותו ניב, ששמעתי בבית הורי. התברר לי עוד דבר מעניין: יש קבוצות של פתגמים, שמתייחסות לנושא מסוים, כגון: טיפוסים של אנשים; חסכון ובזבזנות; עבודה וכו'

 
* יַג בַּצֶ'ה מֶסְלֶה נָרֶנְגֶ'ה תֶלָא, דוֹ בַּצֵ'ה מֶסְלֶה קוֹמְצֵ'יְ גוֹל, סֶה בַּצֵ'ה אָפַתֶה בַּלָא – ילד אחד כמו תפוח זהב, שני ילדים כמו זר פרחים שלושה ילדים איומים ונוראים

* אַגַר פִּרַם כֵּה מִלַרְזַם, בְּסַד גְ'ווֹן מִיַרְזַם- אם אני זקן רועד (מזקנה), עדיין אשווה למאה צעירים

* הַר גָ'הִי בְּרִי רָא בָּשֶה, הַר גָ'הִי בְּכַּנִי צָ'א בָּשֶה - לאן שתלך תהיה דרך, ואיפה שתחפור תהיה באר (תוכל להסתדר בכל מקום)

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------


אַגָר שִירֵקִי צִ'יזֵה חוּבּ בּוּד, חוֹדָא בּחוֹדֵש שִירִיק מִיגֵרֵפְת - אם שותפות הייתה דבר כה טוב, אזי גם אלוקים היה לוקח לו שותף (אברהם מור, "גורלך בידך" כרך ב' עמ' 73, בשם שלמה גד)

דִיווֹאנֶה דִיווֹאנָארוֹ מִיבִּינֶה חוֹשֵש מִיָאת - משוגע הפוגש משוגע ליבו שמח, כלומר משוגעים מזהים זה את זה ושמחים זה לקראת זה (בעילום שם)

זֶבּוֹנֶה סֶרְך סַרֶה סַבְּזֶה בָּאיְ מִידֵה - הלשון האדומה מאבדת את הראש הירוק (הצעיר), מקביל לפתגם העברי: חיים ומות ביד הלשון (זילפה כהן)

מֵם סָאתוּמָה - (האות מם סופית) נאמר על אדם שהוא בור ועם הארץ (נעמי כהן)

אלישע אָחֵר - נאמר על אדם ששינה הליכותיו לרעה - אלישע אַחֵר שֵדֵה (נעמי כהן)

נוֹנֶה פָּנִירֶה חַרְבֵּזֶה, בֵּכוֹר בֵּבִּין צִ'י חוֹשְמֵזֶה - לחם, גבינה ומלון, אכול וראה כמה טעים (אביבה אביאל)
תודה לציפי ברדיני שהזכירה לנו שחרבזה הוא מלון ולא אבטיח!

כָּר אָז כָּר פַ'רְזְתַרֵה – (תמיד) יש עבודה יותר חשובה מהעבודה (הנוכחית), דהיינו יש עבודה יותר דחופה (זילפה כהן)
 
כָּר אֶסְם נַדָרֵה – אין שם לעבודה, יש עבודה מסוגים שונים כך שקשה לפרט (זילפה כהן)
 
כָּרֶה, אוֹבְזָר מִיכּוֹנֶה. לָפְתֵה, אוּסְתָה מִיזַנֵה – הכלי עושה את המלאכה ובעל המלאכה מתפאר בעצמו (זילפה כהן)
 
בְּמִיר וְבְּדַם! – תמות ותפיח (במפוח) – אין ברירה אלא לעבוד! (זילפה כהן)

חוֹנֵיְ דוֹ כֵּוָנוּ חָק אוֹמַדֶה תָּא זָנוּ - בביתן של שתי חרוצות, האבק מצטבר עד הברכיים,
דהיינו שותפות גורמת להזנחה (זלפה כהן)

ציפי ברדיני שלחה אלינו את גרסתה:
חוֹנֵיְ פּוֹרֵה כֵּוָנוּ חָק אוֹמַדֶה תָּא זָנוּ - בבית מלא חרוצות, האבק מצטבר עד הברכיים, המשמעות כנ"ל.

חַרֶש אַז אָב תִיר שֶדֶה - חמורו עבר את המים, דהיינו עבר את המכשול ואין לו ממה לחשוש (זלפה כהן)

מִיתוֹנֵי קַסְרֶה פָּדֶשָרָה בְּבַּנְדִי, נַמִיתוֹנִי דַהַנֶה מַרְדוֹם רָא בְּבַּנְדִי - אתה יכול לנעול את ארמון המלך, אינך יכול לסכור את פיות האנשים( זלפה כהן)

הָאבָאנְג דָאסְטֵה גָלֵה מִיח - לתלות עלי ומכתש על מסמר, ומשמעותו : לא ניתן להושיב ילדים קטנים ושובבים בשקט, כשם שלא ניתן לתלות עלי ומכתש על מסמר (אהרן בצלאל)

גוּשְתֶה חַר, דַנְדוֹנֶה סַג - בשר חמור, שיני כלב - ביטוי לנייטרליות (זלפה כהן)

סַנְגֶה סַנְגִין נְשוֹנֶה נַזַדַנֶה - הרמת אבן כבדה סימן לאי-התקפה (זלפה כהן)

שֶטֶר קוּזֵה חוֹדֶשֶה נַמִיבִּינֵה - הגמל אינו רואה את הדבשת שלו (זלפה כהן)

הֲנוּז אַנְגוּרַק נַשוֹדֵה, מִיכָאד קִישְמִשַק בְּשֶה - בטרם נהיה ענב רוצה להיות צימוק, והוראתו: מתרברב, עול ימים המתימר להיחשב גדול ונכבד (הרב רפאל בצלאל)

אָגַר דָארד הָסוּדִי נָא בּוּד, יָק תֵקֶה נוֹן חוֹשְק בַּס בּוּד - לולא יצר הקנאה, חתיכת לחם יבשה הייתה מספקת (הרב רפאל בצלאל)

אָגַר פִּירָם מִילָרְזָם, אָז סָד ג'וֹוֹן מִיָרְזָם - גם אם זקן אני ורועד, שווה אני יותר ממאה צעירים (הרב רפאל בצלאל)
 
אָרֵם זַד, אוּרֵם זַד, וְכּוּרֵה קְלָקָם נֶשכֶּם זַד - נזפו בי, הטיפו לי מוסר והעורב העיוור ניקר אותי - ביטוי למצב שכולם נגדי
ומשפילים אותי (זילפה כהן)

בָּא דֶזְד דֶזדִי מִירֵה, בָּא סָהֶבּ חוֹנֵה הָרָאיְ מִיכָּשֶה - עם גנב הולך לגנוב ועם בעל הבית מרים קול צעקה - ביטוי לדו-פרצופיות (זילפה כהן)
אָב מִיבִּינֵה, סִינֵה אָב מִיכּוֹנֵה - רואה מים, שוחה - ביטוי לבזבזנות במצב של שפע (זילפה כהן) 
הֲנוּז קוּרֵה נַשוֹדֵה, מִיכָאד שִירֵה בְּשֶה - בטרם נהיה ענב בוסר, רוצה להיות שִירֵה (מאכל צימוקים) ומשמעותו: מתרברב (זילפה כהן)
Share by:
***