לפני כמה שבועות התגלה בבית העלמין היהודי בעיר הראת שבאפגניסטן, בין יתר הקברים, גם קברו של עמנואל (מור) מרדכא. על מצבתו חקוק, כי נפטר ביום ה', כ"ד בטבת תרצ"ד, והוא בן מ"ח שנים (48) - 11 בינואר 1934.

סיפורו של עמנואל מתחיל בשנת 1886, בעיר מרוו שבטורקמניסטן. הוא נולד לבנימין (אמין) מרדכא (מור), בן למשפחה מיהודי משהד, ולאמו, בת למשפחת אגלן, ממשפחות יהודי בוכרה שישבו בעיר מרוו.

אביו בנימין (אמין) מרדכא, הגיע למרוו בשנת 1877 מהעיר משהד, ונמנה עם אנוסי משהד בעקבות גזירות שנת 1839. הוא הגיע למרוו כשהוא מלווה בבנו בן השבע, יצחק ברוך, בתקווה למצוא עתיד טוב יותר ולהשתחרר מן המציאות הקשה שנכפתה על יהודי משהד. במשהד נותרו בינתיים אשתו ובתו סאהבג'אן, (שהיא אחות חורגת לעמנואל), עד אשר יתאפשר לאחד מחדש את בני המשפחה.

יצחק ברוך מרדכא (מור) הוא סבי מצד אבי, ואחיו החורג של עמנואל מרדכא (מור). 

תמונת בני משפחת עמנואל מרדכא (מור)



הרקע ההיסטורי

לאחר המהפכה הרוסית של שנת 1917 הוקמה ברית המועצות בשנת 1922. אולם, עוד שנים רבות קודם לכן, החל משנת 1865 לערך, יצאה האימפריה הרוסית למסע כיבושים נרחב במרכז אסיה. עד שנת 1885 השלימה רוסיה למעשה את השתלטותה על רוב האזור.

בשנים 1936-1924 עוצב מחדש המבנה המנהלי של מרכז אסיה, והוקמו הרפובליקות הסובייטיות המוכרות לנו כיום: אוזבקיסטן, טורקמניסטן, טג'יקיסטן, קזחסטן וקירגיזסטן.

לשלטון הסובייטי הייתה השפעה עמוקה על חיי תושבי מרכז אסיה, וביניהם על הקהילות היהודיות בבוכרה, סמרקנד, טשקנט, מרוו ובערים רבות נוספות.

במהלך התקופה הסובייטית הוטלו מגבלות קשות על חיי הדת ועל המסחר הפרטי. בתי כנסת רבים נסגרו, וכך גם מסגדים מוסלמים, שכן ההגבלות לא הוטלו על היהודים בלבד. מוסדות חינוך יהודיים חדלו לפעול, מנהיגים דתיים נרדפו, ועל סוחרים ובעלי מלאכה הוטלו מיסים והגבלות כלכליות כבדות. משפחות יהודיות רבות נאלצו להצניע את אורח חייהן ולקיים מצוות בסתר, מחשש לרדיפות מצד השלטונות.

עבור רבים מיהודי מרכז אסיה הייתה זו תקופה של שינויים עמוקים, קשיים כלכליים ופגיעה קשה בחיי הדת והקהילה.

הגזרות הקשות והעזיבה

בעקבות הגזרות וההגבלות הקשות שהטיל השלטון הסובייטי על תושבי מרכז אסיה וביניהם על הקהילות היהודיות, נעשו החיים קשים מנשוא. משפחות יהודיות רבות החלו לעזוב את מקום מגוריהן ולחפש מקומות חלופיים במדינות ובאזורים אחרים, שבהם יוכלו לחיות ולהתפרנס. וכאן אנו מגיעים אל לב סיפורנו - כיצד הגיע עמנואל מרדכא (מור) ממרוו שבטורקמניסטן עד להראת שבאפגניסטן.

בין היהודים הרבים שהחליטו לעזוב, היו גם בני משפחת מרדכא (מור), ובהם עמנואל מור וכן הורי, יוסף ויעל מרדכא (מור), שהחליטו לעבור לאפגניסטאן.

הורי הצליחו להנפיק דרכונים אפגניים, בין היתר בזכות אמי יעל, בת למשפחת גול, שהייתה משפחה אפגנית. אולם רבים מן המהגרים הגיעו ללא מסמכים ודרכונים והפכו למעשה לפליטים, ובהם גם עמנואל מרדכא (מור) ומשפחתו.

אחרים פנו לכיוונים שונים – לאיראן, להודו, לארץ ישראל, אחדים לאנגליה ואפילו 
הרחיקו עד לניו-יורק.

בשנים 1931-1832 רבים מן המהגרים והפליטים שהגיעו לאפגניסטאן, התרכזו בצפון המדינה, בעיקר במזאר^-י שריף. אחרים הגיעו לערים קטנות יותר, ובהן אנכוי ושובורגון, הסמוכות לגבול טורקמניסטן. הם שהו שם מספר שנים, עסקו במסחר זעיר ובכל עבודה שנקרתה בדרכם. יהודי אפגניסטן המקומיים סייעו להם ככל שיכלו, אף שגם הם עצמם לא היו בעלי אמצעים רבים באותם ימים.

באזור התגוררה גם אוכלוסייה מוסלמית שיעית, וחלק ממנה התנגדה לנוכחות הפליטים היהודים, בין היתר בשל תחרות מסחרית ומתחים דתיים. בעקבות המתיחות והלחצים, הממשל האפגני הוציא צווים שהורו לרבים מן הפליטים לעבור לערים אחרות.

חלקם נשלחו לכבול עיר הבירה. כך אירע להורי, יוסף ויעל מרדכא (מור). לעומתם, משפחת עמנואל מרדכא (מור), וכן סבתי, הגב' ציפורה גול (יוגדיוף), ושני בניה עקיבא ודוד ועוד רבים אחרים, נצטוו לעבור להראת.

אין בידינו מספר מדויק של הפליטים. במשך השנים שמעתי הערכות שנעו בין 5,000 ל- 10,000. בשפת המקום כונו הפליטים "מוהאג'רין".

והנה לאחר חודשים אחדים בהראת, לקה עמנואל לפתע בהתקף לב. הוא נפטר ונקבר בהראת בשנת 1934, והוא בן 48 שנים בלבד. באותה השנה עלתה משפחתו המורחבת לארץ ישראל.

והנה כעבור יותר מתשעים שנה, גילוי מצבתו בבית העלמין היהודי בהראת החזיר אלינו פרק שנשכח כמעט לחלוטין, וסגר מעגל משפחתי והיסטורי שהחל במרוו והסתיים בהראת.

מצבת עמנואל מרדכא (מור)

נוסח המצבה:

הבחור

עמנואל בן רבי בנימין מורנו ורבנו

שנפטר ליום ה'

כ"ד לחודש טבת התרצ"ד

בן מ"ח שנים

בפתע פתאום תנצב"ה

זלהה"א (זכרונו לחיי העולם הבא, אמן)