הספר יצא לאור אך יחולק לאחר השקת הספר עם תום מגבלות הקורונה.

מאז ומתמיד התעניינתי בסיפורי אישיים וסיפורי משפחה, קראתי ביוגרפיות רבות ולדעתי לכל אדם יש סיפור חיים מעניין.

במשפחה אני ידוע כאחד שאפשר לשאול אותו תמיד על קרובי המשפחה, ויש לנו משפחה ענפה מאוד בארץ ובחו"ל, להערכתי מעל 1000 איש(משפחת גול), אבי ידע על כול אחד ולכן שירטט את עץ היוחסין של המשפחה.

לכן יזמתי והובלתי את התכנית "בית אבי, סיפור משפחתי" שזכה להצלחה מרובה.

בתקופה האחרונה נוכחתי לדעת כי אני יודע מעט מאוד דבר אודות הורי בתקופה בה חיו באפגניסטן, החיים שם ,המנהגים, כיצד התחתנו , במה עסקו , היכן גרו ,איך עלו ארצה , איך נכנסו לארץ, איך התייחסו אליהם. כאשר הגעתי להבנה, בגיל 10 אבי היה כבר מעל גיל 40 . מעולם לא שאלתי והם לא סיפרו. כאילו רצו לשכוח בדומה לניצולי שואה. .לצערי ,מאוחר לשאול ואין את מי וכואב לי שאינני יודע את הקורות אותם שהם השורשים שלי.

לכן החלטתי לכתוב אוטוביוגרפיה, אך לחקור, לבדוק ולשאול על הורי כדי ללמוד עליהם עד כמה שניתן. היו מספר אנשים שכתבו על החיים באפגניסטן כמו בו ציון יהושע, ראובן קשאני האמן אהרון בצלאל, החוקר דר' יצחק בצלאל וכן שאלתי את אחי הבכור ברוך בן ה 90 שהיה בן 8 בזמן העלייה ארצה. כמו כן בדקתי בפנקסים ומכתבים שהשאיר אבי ומהם דליתי נתונים שחסרו לי. לכן הארכתי בראשית הספר על הורי, אחיי ואחיותיי.

בנוסף נוכחתי לדעת שבני ביתי , הקרובים אינם יודעים דבר על ילדותי וקורות חיי, על מעשיי ופעילותיי, ואם הם אינם יודעים אז בוודאי שגם כל חברי הטובים ומכרי הרבים אינם יודעים, וברוך השם יש לי מה לספר כי עשיתי ופעלתי, יזמתי וביצעתי במערכת החינוך , בתרבות בארץ בקהילה וכמובן במשפחה.

בכתיבת הספר איני רוצה להתגאות ולא להתלונן אלא להקנות במיוחד לבני ביתי ולקרוביי ערכים דרכי התנהלות, התייחסות למשפחה ולחברה ולעשות טוב ולהצליח.

ואם הספר יחולל שינוי ואף הקטן ביותר אצל אדם אחד –דייני!