הרב מולא מתתיה גרג'י

הרב מולא מתתיה גרג'י
הרב הגדול מולא מתתיה גרג'י
אפגניתון מספר 3
מאת הרב רפאל בצלאל
אחת מדמויות ההוד שהאירו את שמי יהדות אפגניסטאן היה כבוד מו"ר הרב מולא מתתיה גרג'י רב פעלים לתורה ולתעודה. מנהיג, מורה צדק מרביץ תורה בעיר הראת. 
הרב מולא מתתיה גרג'י נולד בליל שבת, כ"ו בכסליו, יום ב' דחנוכה, תר"ה, הלך לעולמו ביום י"ד בכסליו תרע"ח, בהיותו בן 70 שנה.
 
הרב זצ"ל ניחן במידות תרומיות, והתנהג כל ימיו בחסידות ופרישות, בצניעות ובענווה. כמנהיג עמד על משמר הכשרות והרבצת תורה בקפידה רבה. עיקר דאגתו הייתה חינוך הדור הצעיר, הוא עמד בראש התלמוד תורה וחינך לתורה, יראת שמיים ומדות טובות.
בסוף ימיו עלה לארץ ישראל וקבע דירתו בירושלים, בשכנות לראש ישיבת "פורת יוסף" הגאון הרב עזרא עטיה זצ"ל. ראש הישיבה עמד על תכונותיו של רבנו והיה קורא לו בתואר "חסידא קדישא".
גם כאן בארץ פעל רבות בקרב בני העדה, לימד והוכיח בשער ע"י דרשותיו החוצבות אש של קדושה. את דבריו ומוסריו כינס בספרו "עונג לשבת". בפתיחה לספרו כותב "ובכלל אהבת ד' לאהוב את כל ישראל ובעיקר האהבה להוכיחם ולהדריכם בדרך ד'... וזה שלא לשנוא שום אדם מישראל. ואם חטאו לו, ימחל מיד, וילמד תמיד זכות וסנגוריה על ישראל, ורמז לכך "וראה טוב בירושלים" כלומר ראה בטובים שבהם.

כנס הרב מולא מתתיה גרג'י זצוק"ל

במרכז התמונה הראשון לציון הגרש"מ עמאר, לשמאלו עומד הרב הגאון רבי צבי סימן טוב
ב"ה
כנס הרב מתתיה גרג'י
אשר נערך ביום ג' י"ט בטבת תש"ע באולמי קינג דייויד בבני ברק
 
מאת: הרב יוסף סופר
 
הסיבה הרשמית לכינוס זה הייתה לרגל הוצאת המהדורה השלישית והמפוארת של הספר החשוב "עונג לשבת" שנכתב בידי הרה"ג (מולא) מתתיה גרג'י זצ"ל אחד מגדולי פוסקי ורבני העדה שהנהיגה באפגניסטן והמשיך להנהיגה, הוא וצאצאיו אחריו גם לאחר עלייתו ארצה לפני כמאה שנה.
 
הכנס התקיים במעמד הראשון לציון הגרש"מ עמאר, קהל משתתפים רב בכינוס התורני המרכזי לבני העדה האפגנית.
 
זכות אבות
 
"עלינו לדאוג לכך שנוכל לעמוד מול אבותינו קדושי עליון ולומר להם בפה מלא כי אכן שימרנו את מורשתם האמיתית" הכריז ברגש רב הגאון הגדול רבי צבי סימן טוב שליט"א רב העדה האפגנית בארץ ובעולם כולו.
קרוב לאלף איש, גברים ונשים, ישבו נרגשים למשמע דברי רב העדה הישיש שזעק מעומק ליבו "אבותינו שמרו על יהדותם בחירוף נפש מול כל הגזירות ועלילות הדם של המוסלמים הפונדמנטליסטים שבאפגניסטן, הם דקדקו במצוות והקפידו לציית לדברי הרבנים - מנהיגי הקהילות האמיתיים. עלינו לעמוד על המשמר לבל יזויפו הערכים האמיתיים עליהם נמסרו הם לא אחת להריגה. ערכי התורה והמצוות"
הרבה אותנטיות נראתה בערב היסטורי רב רושם זה שנערך במהלך השבוע האחרון באולמי קינג דיויד בבני ברק.
בני העדה האפגנית החלו לעלות ארצה כבר לפני כמאה שנה. ארץ הטאליבן התרוקנה אט אט מעשרות אלפי יהודיה, וכעת מתגורר בה יהודי אחד בלבד שנותר לשמר את סימליות ההיסטוריה היהודית במקום.
רבים מבני העדה נטמעו בהוויה הישראלית על כל המשתמע מכך ומזה שנים רבות לא התכנסו בני העדה יחד. כינוסים כאלה ואחרים נערכו במסגרות שונות.
 
בפי הצעירים שהתחנכו בעולם הישיבות מכונה הספר "מעיינה של תורה הספרדי" אך מדובר בהרבה יותר מכך שכן הוא מקיף - מלבד פרשיות השבוע - גם את ההפטרות, כל הנ"ך, חיבורים נפרדים על התהילים, על הש"ס כולו ואפילו מבוא קצר לקבלה.
קורות חייו של רבי מתתיה - אותם כתב בעצמו בספרו - משקפים את תלאות חייהם של כל תושבי אפגניסטן
 
בהיותו כבן 12 גורש רבי מתתיה מביתו למחנה הסגר יחד הוריו שעברו לאפגניסטן שנים אחדות לפני לידתו מאחר ולא אבו להמיר את דתם ולו גם למראית העין. בספרו הוא מתאר לפחות שש עלילות דם שאירעו בתקופתו כלפי יהודי אפגניסטן (בכל היעלמות של ילד הופנתה האצבע כלפי היהודים), כמו גם התנכלויות על רקעים שונים שלווו לא אחת גם בשפך דם יהודי.
כאמור, משמעות היסטורית ניתנה להתכנסות השבוע שנערכה בידי ועד העדה שבראשות הר"ר רפאל בכשי מירושלים. זו הפעם הראשונה מזה שנים רבות בה מתכנסים מאות מבני העדה כשבחזית ניצבים רבני העדה שבראשות הגר"צ סימן טוב שליט"א.
בכינוס נראו יושבים זה לצד זה בעלי בתים ובני תורה, בני עלייה יקרים שצמחו מתוך העדה ובעולם הישיבות התורני.

אורח הכבוד באירוע היה הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון הגדול רבי שלמה משה עמאר שליט"א, הוא עמד בדבריו על ההתלהבות האוחזת אותו בראותו בני תורה כה רבים מקרב בני העדה. "יש לעדה הזאת עבר מפואר, ברור שיש לה גם עתיד מבטיח בהנהגתו של רב העדה שליט"א".
בכינוס שנערך ברוב פאר והדר הושמעו ניגונים מבית אבא - בנוסח האפגני המקורי - שירים שאף הודפסו על דיסקים ונמכרו במהלך הערב.
במהלך הכינוס הוצגה מצגת שעוררה עניין רב בקהל, בה נראו תמונות ומראות מהמתרחש בימים אלה ממש באפגניסטן.
על בימת הכבוד של האירוע שהונחה בטוב טעם בידי הג"ר יוסף אלקובי נראו רבנים ידועי שם ומחשובי העדה, כרבנים הגאונים הרב שמואל יונה, הרב חיים רבי, הרב זמיר כהן, הרב זבדיה כהן, הרב אהרן סימן טוב, ועוד.
בסיום הערב נשמעה מפי כל הנוכחים הבקשה לעריכת ערבים נוספים שכאלה, לחזרה לשורשי הקהילה החשובה הזאת ולהתאחדות של ממש תחת ההנהגה התורנית בעדה. 

"עונג" בארץ הטאליבן
 
מאת: הרב יוסף סופר
 
המאמר המצוטט כאן חלקית הופיע בגיליון עונג שבת - של העיתון יום ליום
 
אירוע מרכזי נערך לבני העדה האפגנית לרגל הוצאת המהדורה השלישית והמפוארת של הספר החשוב "עונג לשבת" שנכתב בידי הרה"ג (מולא) מתתיה גרג'י זצ"ל אחד מגדולי פוסקי ורבני העדה שהנהיגה באפגניסטן והמשיך להנהיגה, הוא וצאצאיו אחריו גם לאחר עלייתו ארצה לפני כמאה שנה. "מעיינה של תורה - הספרדי" מכונה הספר "עונג לשבת" בפי הצעירים שהתחנכו בעולם הישיבות. בניגוד לכינוי זה, חשוב לציין כי המדובר כאן בספר שיש בו הרבה יותר מוורטים (רעיונות יפים וקצרים – המערכת) על הפרשה. הספר עונג לשבת עוסק בפרשיות השבוע וגם בהפטרות, כל הנ"ך, חיבורים נפרדים על התהילים, על הש"ס כולו ואפילו מבוא קצר לקבלה.
קורות חייו של רבי מתתיה - אותם כתב בעצמו בספרו - משקפים את תלאות חייהם של כל תושבי אפגניסטן. עבור בני העדה האפגנית היווה כנס זה הזדמנות פז להתאחד בהכרזה שהמסורת האמיתית של העדה אינה מצטמצמת לסוגי לבוש או מאכלים, יפים וערבים ככל שיהיו, המסורת האמיתית נמצאת בבית המדרש, בספריהם של גדולי העדה ובמורשתם הרוחנית אותה הנחילו אחריהם לארון הספרים היהודי כולו. ההנהגה האמיתית, כך נשמע הקול ברמה, היא ביורשיהם הרוחניים – רבני העדה שליט"א בראשו של רב העדה הגאון הגדול רבי צבי סימן טוב שליט"א שהעמיד דור שלם של בני תורה, רבנים היושבים על מדין ומנחילים בדיוק את אותה מסורת הלאה לדורות הבאים.
 
ממשהד לאפגניסטן
 
 
"ואני הצעיר נולדתי בעיר הראת בשנת התר"ה ז' שנים לאחר החורבן של עיר משהד". כך כותב על עצמו הרה"ג (מולא) מתתיה גרג'י זצ"ל.
מקור משפחת גרג'י נעוץ אי שם, לפני מאות בשנים באפגניסטן, יש הטוענים שאליה הם הגיעו ממקומות אחרים (מגיאורגיה –כנרמז אולי בשמם?) אולם ברור שהשפעת בני המשפחה הייתה גדולה על חיי הרוח במשך מאות השנים האחרונות שעברו על אפגניסטן. מדבריו של רבי מתתיה נראה כי בשלב כלשהו עברו חלק מבני המשפחה למשהד שבפרס הסמוכה.
רבות דובר על גזירת השמד שהתחוללה במשהד לאחר עלילת דם שפלה ובעקבותיה היו רבים שקיבלו עליהם חיי אניסות קשים ומרים בהם נאלצו להראות כלפי חוץ כמוסלמים ובחדרי חדרים ניהלו חיי יהדות מלאים בהידור המצוות.
"שנת תקצ"ט לאלף השישי העלילו עלילת שקרים על אבותינו יום י"ג בניסן בחמישי בשבת נתקבצו כולם בפה אחד להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים ושללם לבוז עד שהמירו כולם את דתם בעוונות הרבים ...ואח"כ היראים את דבר ה' נסעו ממדינת משהד ובאו להראת משנת ת"ר ואילך והיו בהשקט ובטח במשך טו"ב שנים"
הוריו היו מבני קהילת משהד שכפי הגדרתו של מולא מתתיה העדיפו חיי גלות על פני התכחשות לדת אבותיהם, ולו גם למראית העין. הם עברו לעיר הראת שבאפגניסטן.
באותה תקופה הייתה העיר הראת אחד המרכזים הרוחניים החשובים באיזור כולו - כולל פרס ובוכרה וממנה יצאו מורי הוראה וכלי קודש לכל המקומות.
היהודים באפגניסטאן נהנו מחופש פעולה במסחר בתחומים רבים כמו שטיחים, תכשיטים ותבואות וכן שימשו כיבואנים ויצואנים. התאפשר להם אפילו לייצר ולמכור יין.
למרות כל זאת הם הופלו בכך שנאלצו לחבוש לראשם כובע פרווה שחור לשם זיהוי וכן שילמו מס מיוחד.
בתקופה שלפני כן מנתה קהילת הראת כארבעים משפחות בלבד. בעת ההגירה הגדולה הזאת התווספו אליה עוד מאתיים משפחות.
לשם ההמחשה: בתחילה היה שם בית כנסת אחד , לאחר ההגירה: ארבעה.
גם אביו, רבי מרדכי, היה רב חשוב שהנהיג את תושבי הראת. שמו של רבי מרדכי מוזכר בחשיבות רבה בהסכמות שקיבל מולא מתתיה לספרו מידי גדולי ירושלים וחברון של אותה תקופה. 

איש אשר הגלה
 
בשלב מסוים כבשו הפרסים את הראת, בתום מלחמה.
בעקבות כמה סיבות וביניהן מכתב שנמצא בכיסו של אחד היהודים הסיקו הפרסים שהיהודים נגדם ובעד הבריטים (האומלל אף נתלה בכיכר העיר).
בעת שנאלצו לסגת מהראת בט"ו בשבט תרי"ז הם הגלו ממנה את כל היהודים מנער ועד זקן - בסביבות 5000 נפש לא לפני ששדדו אותם, והפכו את בתיהם בניסיון למצוא כל רכוש בעל ערך.
מולא מתתיה שהיה אז בשנת השתים עשרה לחייו היה בין היוצאים לגלות.
הוא מתאר כיצד הם נקשרו בחבלים ואף נאלצו לשלם את מחיר השכירות של הגמלים שהובילום לשבי!
כדרכם של בני העדה, דאגו העשירים לאחיהם העניים ושילמו במקומם את דמי השכירות.
הם הובלו במסע מפרך בן עשרים יום אל חורבה מחוץ למשהד, לא הוכנסו אל העיר "כדי שלא לטמא את העיר הקדושה למוסלמים" והושארו שם תחת משמר ברעב, קור וחוסר כל.
רבים מאוד מתו באותן שנתיים אומללות. היהודים האנוסים במשהד רצו מאוד לסייע, אך היו מנועים מחשש שמא יזוהו שוב כיהודים המסייעים לאויב.
הייתה להם אפשרות לשלם כופר ולהשתחרר, אבל את הכסף כבר שדדו מהם בהראת.
בתום שנתיים של סבל שוחררו המוגלים. מולא מתתיה היה אז נער בן 14.
 
מולא מתתיה גדל בבית של תורה והיה לאיש, אחד מהאנשים החשובים בעדה כולה בתקופה זו.
 
באותה תקופה היה מעמד הרבנים באפגניסטן נחשב מאוד. גם הגויים היו באים מרצונם להישפט בפניהם בידעם את חכמתם ויושרם וגם השלטונות הכירו בסמכותם הרוחנית.
הם לא חיו על מי מנוחות, ההיפך הוא הנכון, אפרים ניימרק שביקר בקהילות אפגניסטאן בשנת תרמ"ה-תרמ"ו מספר כי "בכל כעשר שנים יצאה העיר הזאת מרשות אחת לרשות אחרת, בסבלם מלחמות פרס עליה לפנים ואחריו מלחמות הח'אנים איש ברעהו, ובכל פעם היו היהודים לשלל, על כן אין ביניהם בעלי הון ועושר".

אלה תולדות
 
בגיל שמונה עשרה וחצי בערך התחתן מולא מתתיה ובמהלך חייו נולדו לו ששה בנים וארבע בנות. שלושה בנים ובת מתו ממחלות, מספר ימים לאחר לידתם ואחד מהם בגיל שמונה שנים.
שלושת בניו הנותרים היו מגדולי הרבנים בעדה.
הלא הם רבי יוסף-מלמד, הוא היה דרשן גדול ומורה הוראה (חיבר ספר עדות ביהוסף), רבי יחזקאל תלמיד חכם שוחט ומוהל ורבי אשר שהיה אף הוא תלמיד חכם מופלג, ראש הקהל באפגניסטאן, הקים ת"ת גדול ומאוחר יותר עלה כמו יתר אחיו ושימש כרב העדה בארץ.
גם כמה מנכדיו המשיכו בהנהגה כשאחד הבולטים שבהם הוא רבי בנימין גרג'י זצ"ל שנודע כמחנך חשוב , אצלו התחנכו רבים מגדולי ירושלים הספרדית כמו גם מרן הגר"ע יוסף ולהבחל"ח הגרב"צ אבא שאול זצ"ל ועוד. ברוך ה' ישנם גם מניניו ובניהם המוכרים כתלמידי חכמים בולטים בקרב בני העדה. התורה, כידוע, מחזרת על אכסניה שלה.
בתרכ"ב אנחנו מוצאים את רבי מתתיה בעיר קטנה שנקראת שברקאן אליה נסע לצורך מסחרו ובה שהה במשך למעלה מארבע שנים. עם בואו חלה באופן קשה בקדחת ונרפא .
 הוא גם ניצול מרעידת אדמה עזה שהתחוללה שם. זמן קצר לפני הרעידה הוא שהה בחנות מסוימת שהתמוטטה לחלוטין ולא הותירה סיכוי למי שהיה נשאר בה.
אנשים מתו באותה רעידה אך "זכות התורה הקדושה הגינה עלי".
באותה עיר התחולל מרד שלטוני במהלכו נשדדו בתי היהודים, אולם לאחר מכן השתלטו הכוחות הקודמים על העיר והשיבו ליהודים את כל רכושם.
בשנת תרמ"ז ביום השני של פורים הוא מתאר כיצד בהיותו עם אחד מידידיו וילדיו בטיול בחיק הטבע מחוץ לעיר. הם ישבו על שפת בריכה ולפתע ניגש אליהם חייל גוי שנכנסה בו רוח שטות. הלה לקח אבן גדולה והשליכה על ראשו. הרים אותה והשליכה שוב על מולא מתתיה שנפצע קשות ואף איבד את הכרתו למשך כמה שעות ארוכות.
החייל הוציא את חניתו וביקש להמשיך במלאכת הרצח, אך זעקות מלווי הרב הזעיקו למקום "שר אחד עם עבדיו". החייל נאסר.
הוא התעורר רק בליל שבת וכולם חשבו שהוא עומד למות. שר הצבא שחש כנראה אחריות למעשהו של החייל שלח שני רופאים שטיפלו במולא מתתיה מידי בוקר וערב במשך חודש והוא החלים.

עלילות הדם
 
בתרמ"ה העלילו המוסלמים על היהודים שהרגו ילד מוסלמי. האווירה התחממה מאוד, עד ששר הצבא הכריז שמי שימשיך לעסוק בפרשייה ייענש על ידו.
מוסלמי שעבר על דבריו הובל ברחובות העיר על חמור ופניו הפוכות. פנו נמרחו בטיט והוכרז לפניו "ככה יעשה לאיש אשר ידבר כדברים האלה".
ויחדלו הקולות.
תהפוכות שלטוניות רבות עברו, כאמור, על אפגניסטן של אותן שנים, היה עוד נער שנעלם כעבור שנים, חיפשו בבתי היהודים והם חששו מאוד. לבסוף, כעבור כמה ימים, התברר שכרגיל מדובר בנער בגיל הטיפש עשרה שברח מבית הוריו.
עוד נערה נעלמה ונמצאה והיהודים כרגיל היו בפחד
בשנת תרנ"ג בתקופת החנוכה התקוטטו שני נערים יהודי - בנו של שלום הראתי - ומוסלמי. היהודי הכה את המוסלמי עד זוב דם והלה לא היה מסוגל לאכול.
אביו היה אדם בעל מעמד וכח והיהודים כרגיל היו בפחד עד להבראתו.
מומר שנשדד בידי ליסטים הביא לעלילה נוספת על היהודים שבוודאי רצו להתנקם בו על המרת דתם, אך בחסד ה' העלילה גוועה ושככה מאליה.
סיפור של ילדה שיידתה אבנים על בית יהודי. בעלת הבית רדפה אחריה והיא צעקה שהיהודים רוצים להרוג אותה. כמעט והתרחש פוגרום, כבר היו כמה יהודים שחטפו כהוגן כשנקלעו לידי מוסלמים חמומי מוח, אך ראשי הצבא שכבר שבעה נפשם מעלילות שכאלה עצרו את ההסתה וליהודים שבה השלווה. 

הסכמות מירושלים
 
מולא מתתיה עלה ארצה בתרנ"ו (1896) עם בנו מולא אשר למסע בן שבעים יום בארץ כשהוא עושה דרכו מהראת לבאמה שבים הכספי, לבאטום שבים השחור ומשם באוניה לבירות וליפו וברכבת לירושלים. הוא ביקר בקבר רחל, בחברון, בקברי שמעון הצדיק ושמואל הנביא, בקבר ר' מאיר בטבריה, בצפת, במירון במערות קברי בית הלל ושמאי, בכפר חיטין, בקבר יתרו ובירושלים.
 
במהלך מסעו הראה את ספרו "עונג לשבת" (על שלושת חלקיו -תורה, נ"ך ותהילים) לגדולי הרבנים בירושלים.
בהסכמות החשובות שקיבל מגדולי רבני ארץ ישראל כרבי יעקב שאול אלישר הרב פאניז'יל ורבי אליהו מאני מחברון כמו כן גם מגדולי רבני שכונת הבוכרים ניכר בבירור שהם תהו על קנקנו והעריכוהו מאוד.
בתום מסעו שב רבי מתתיה לצאן מרעיתו שבאפגניסטן.
יהודי שביקר באפגניסטן מתאר את מולא מתתיה כמי שאינו נהנה מתורתו אלא עוסק מעט במסחר - "מורה ושוחט שמה ה' מולא מתתיהו. גם הוא לא יהנה מקופת הקהל כי ישא ויתן מעט להחיות נפשות ביתו, ונכבד האיש הזה בעיני כל אחיו, ובשם "חסיד" יכנוהו.
באותו הקשר מעניין לציין את מה ששמעתי מפיו של רב העדה הגאון הגדול רבי צבי סימן טוב שליט"א: גם ראש ישיבת פורת יוסף הגאון הגדול רבי עזרא עטייא זצ"ל שקימץ בהענקת תארים מופרזים, כינהו "חסידא קדישא".
הגר"צ סימן טוב סיפר לי שרבי מתתיה עסק בצרכי ציבור שלא על מנת לקבל פרס ונהג ללכת בעצמו לאסוף צדקה עבור עניי העיר.
הוא הבין שכשהוא יבוא לאנשים הם יתרמו יותר מחמת כבודו והעדיף על כן למחול על כבודו. ביתר שאת עסק בכך לפני החגים.

חסיד בירושלים
 
בשנת תרס"ה (1908) עלה ארצה והתיישב בשכונת הבוכרים בחצר חאג'י יחזקאל שהיה מאנוסי משהד ועלה לירושלים. כאן החל להשפיע על כל תושבי האזור מתורתו הגדולה.
כאן הדפיס את ספרו הגדול בשנת תרע"ג בגיל 69.
 
הוא התגורר בשכנות עם רבי עזרא עטייא שכאמור העריכו מאוד.
בשיחתי עם הגר"צ הוא סיפר לי בהרחבה את שכתב בהקדמתו לספר עונג לשבת שרבי מתתיה היה הולך רגלי משכונת הבוכרים לכותל הלוך ושוב. כשנשאל על ידי רבי עזרא עטייא מדוע אינו נוסע בעגלה השיבו "לא יותר טוב להעניק את הכסף לעניים?"
בשיחה אותה ערכתי עם רבה של העדה הבוכרית בירושלים הרה"ג דוד ניסנוף , רב העדה הבוכרית בירושלים, הוא אמר שלא הספיק להכיר אישית את מולא מתתיה, אך שמע היטב את שמעו. הוא הכיר את בנו - מולא יחזקאל, כמי שהנהיג את העדה ועמד בקשר רציף עם הנהגת העדה הבוכרית.
באותן שנים נבחרו יהודים אפגאנים לוועד העדה הבוכארית, סייעו לבניית בית הכנסת של המשהדים בשכונה וניהלו תעמולה לעלייה משלוש התפוצות האחיות.
הרב ניסנוף סיפר לי בנוסטלגיה כיצד היו הרבנים גרג'י מתפללים בבית הכנסת הבוכרי "בבא תמא " והיו שותפים איתם בכל אורחות החיים.
הוא תיאר באזני את החסידות הגדולה, יראת השמים והצניעות המיוחדת.
הרב ניסנוף שליט"א היה צעיר באותן שנים אך אינו שוכח כיצד "זכינו להסתופף בצילם, התפילות שלהם היו לשם דבר מיוחד במינו".
את נכדו של מולא מתתיה, הלא הוא רבי בנימין גרג'י שהשפיע רבות על כל תושבי השכונה בנועם מילותיו ובהנהגותיו המיוחדות, הוא הכיר באופן אישי. הוא ציין גם שרעייתו של רבי בנימין הייתה מבני העדה הבוכרית.
ויש גם סיפור מדהים: בשבועות שלפני פטירת מולא מתתיה הוא חילק את תפילותיו בין כל בתי הכנסת שבשכונה, בכל פעם בית כנסת אחר. הוא דרש בכל בית כנסת וכביכול נפרד מכולם באהבה.
רק לאחר שסיים את הסבב הזה נחה דעתו והוא נאסף אל עמיו למגינת לב תושבי השכונה ובני העדה כולה.
רבי מתתיה כותב בספרו את יום לידתו המדוייק: ליל שבת כ"ו כסליו, יום ב' דחנוכה תר"ה. שבעים שנה אחר כך, באותו חודש, בי"ד כסליו שנת תרע"ח הוא נפטר ונטמן במערב הר הזיתים.


רב העדה הגאון הרב צבי סימן טוב שליט"א
 
במהלך ההכנות לכנס, כששאלתי את הגר"צ סימן טוב כיצד היה מגדיר את דמותו של הרב מתתיה הופתעתי לשמוע כי הוא חשב על כך שנים ארוכות. לעצמו הוא הכריע במילים מדהימות תוך ההסתייגות בנוסח "לולי דמסתפינא" : "רבי מתתיה גרג'י נתפס בעיני בני דורו כפי שאנחנו מתייחסים לחפץ חיים"!
"היתה בו צדיקות, רחמנות, יחד עם הנהגה מדוקדקת על פי ההלכה. הוא לא נשא פנים בעת הצורך וידע גם להוכיח בשפה הראויה וכל זאת לצד גדלות עצומה בתורה בהיותו פוסק הלכה מובהק שהכריע בשאלות החמורות שהוגשו לפתחו".
 
בנק של יראת שמים
 
 באותה שיחה עמד הרב על כך שבחוץ לארץ הייתה בקרב בני העדה התייחסות אחרת לדת, למסורת ולערכים כמו כיבוד הורים שהיה ערך מקודש ביותר כידוע למבוגרים כאן.
משאם ומתנם של היהודים היה דוגמא לכזה הנעשה תמיד באמונה שלימה.
 הרב סיפר לי שהיהודים היו ה"בנק" של הגויים, הם הפקידו בידיהם את כספם בלי למנות אותו תחילה! כיוון שבזמנם נעשה עיקר המסחר במטבעות מדובר היה בשקים של מטבעות שהופקדו בלי לספור! בלי קבלה או מסמך.
הייתה זו האישיות שהקרינה בבירור מתוך יראת השמים שלהם. זו המציאות שבה ראו כיצד הם נאמנים לדתם, מן הסתם יהיו נאמנים גם לאמת ולא ישקרו.
"וראו כל עמי הארץ".
 
 התעלות אותנטית
 
"היום חשתי את הכנת הרעיון אותו שמעתי בעבר" כך אחד מחשובי משתתפי הכינוס ההיסטורי, "את ההסבר לכך שאחשורוש ערך משתה מפואר בהשקעה עצומה המפורטת בארוכה במגילת אסתר, תפריט מיוחד המוגש בכלים מיוחדים ותפאורה עשירה בקנה מידה עולמי.
בוודאי ישנו טעם לכך שרק נגינה לא מוזכרת שם?
מפני שידע אחשורוש שאם יביא נגינה ידרשו היהודים מוזיקה כשרה, כמו שהכל שם היה "כשר" - כדת, אין אונס".
אם ישמעו היהודים את השירה של בית אבא הם עשויים להתעורר ברוחניות ולהבין שהם נמצאים כאן במצב רוחני לא טוב. ואת זה, כידוע, הוא לא רצה.
במהלך הערב הושמעו כמה משירי שבת ומועד וכו' המקוריים של העדה בנוסח ובאווירה המקוריים.
הצטרפתי לשירה זו ולפתע חשתי התעלות רוחנית אותה לא חשתי מזה זמן רב!
 
לשבורי לב
 
בשיחה עם הרב רפאל בכשי, היוזם והמוציא לפועל של הערב המיוחד הזה, ביקשנו לשמוע קצת על ההקלטות הללו.
ביקשנו וקיבלנו: ההקלטה נעשתה לפני כעשר שנים באולפן על ידי קבוצת יהודים מבוגרים הבקיאים במנגינות העדה.
שלושה מהם נפטרו מאז.
השירה מלווה בנגינת נגן מחו"ל על כלי ששמו סנטור (מקורו, כמדומה מהודו - דומה ברעיון לאקורדיון), כדי לנגן את השירים הם הוקלטו תחילה בלי נגינה, הוא האזין להם וכך ידע לנגנם (לקראת החלק הראשון הוא טרם הספיק ללמוד זאת היטב בחלק השני שומעים שהוא הכיר טוב יותר את המנגינות)
רבים טוענים שהפרויקט עוד לא הושלם כל עוד לא יופיעו בו הקלטות כגון קריאת מגילה (מנגינה בנוסח ייחודי לעדה), פיוט מי כמוך, הגדה של פסח וכמובן מנגינות הימים הנוראים.
מי שמכיר את המנגינות אינו יכול לעבוד לסדר היום נוכח המחשבה שהן עלולות לשקוע בתהום הנשייה חלילה. בתוכניתנו להוסיף ולהקליט עוד מהמנגינות שליוו את חיי אבותינו.
אני מעיר לר' רפאל כי המנגינות מושרות בסגנון מעט "כבד", "הצעירים לא יתחברו לזה".
בתגובה הוא מספר לי אנקדוטה ממחישה "אכן, ישנו יהודי שהקליט חלק מהמנגינות בסגנון מעט יותר מודרני, יותר קצבי. פגש אותי בחור צעיר מאמריקה, סטודנט ממוצא אפגני שביקש להתחקות אחר שרשיו. הוא הוציא מחשב, והשמיע אלו לעומת אלו את שני סוגי הניגונים. "סגנון ההקלטות שלכם יותר מדבר אלי, זה יותר אותנטי" אמר ברגש.
כממתיק סוד רוכן הרב בכשי אל מעבר לשלחן ואומר "יש שאומרים שההבדל הוא בין תושבי הערים המרכזיות שבאפגניסטן - קאבול והראת.
בהראת חיו היהודים בעניות, הם התפללו ושוררו שבורי לב, יראת השמים שלהם ננסכה בשירתם שנבעה מעומק הלב".
 
מסורת אמיתית
 
"אבותינו שמרו על יהדותם בחירוף נפש מול כל הגזירות ועלילות הדם של המוסלמים הפונדמנטליסטים שבאפגניסטן, הם דקדקו במצוות והקפידו לציית לדברי הרבנים - מנהיגי הקהילות האמיתיים. עלינו לעמוד על המשמר לבל יזויפו הערכים האמיתיים עליהם נמסרו הם לא אחת להריגה. ערכי התורה והמצוות" את הדברים החמים הללו שמעו ברוב קשב קרוב לאלף איש, גברים ונשים, מבני העדה האפגנית בישראל שהתכנסו לערב שכולו התרוממות רוח.
משמעות רבה ורחבה ניתנה לאירוע הזכרון לרבי מתתיה גרג'י, האירוע שבמרכזו הכריז ברגש רב הגאון הגדול רבי צבי סימן טוב שליט"א רב העדה האפגנית בארץ ובעולם כולו "עלינו לדאוג לכך שנוכל לעמוד מול אבותינו קדושי עליון ולומר להם בפה מלא כי אכן שימרנו את מורשתם האמיתית"
כינוסים רבים נערכו עבור בני העדה, זהו הכינוס הראשון מזה שנים ארוכות הנערך באופי תורני אמיתי. אך מעל לזאת ישנה חשיבות רבה מאוד לעובדה שציבור כה גדול בא להכריז כי עבורו מנהיגי העדה הם גדולי התורה, ממשיכי דרכו של מולא מתתיה גרג'י זצ"ל ושל כל גדולי התורה שפיארו את קיר המזרח של העדה החשובה הזאת.
עיניים רבות דמעו במהלך הערב הזה מהתרגשות. אחד מאותם אנשים שההתרגשות נראתה היטב על פניהם הוא הרב רפאל בכשי שליט"א מחשובי העדה בארץ, יוזם הערב שעמל רבות על הכנתו כמו גם על הוצאת הספר מטעם ישיבת נתיב בנימין (על שמו של הרב בנימין גרג'י זצ"ל). בין שלל תפקידיו הוא אחראי גם על החברא קדישא של העדה בירושלים, הוא לא האיש שמתרגש מדברים של מה בכך... בשיחה עמו הוא דיבר על ההתרגשות שאחזה בו עת עלה רב העדה הגאון הגדול רבי צבי סימן טוב שליט"א לדבר במעמד הראשל"צ הגאון הגדול רבי שלמה משה עמאר שליט"א. " באותם רגעים ראינו בעיני רוחנו את כל גדולי התורה , מורי דרכה של העדה בכל התקופות הקשות שעברו עליהם בחו"ל, הרב הזכירם בדבריו ולכולנו היה נדמה שהם הם המדברים מגרונו".
הרב שליט"א הוא הגבר שאזר חלציו במשך עשרות בשנים והעמיד לעדה תלמידי חכמים מובהקים המכהנים פאר במשרות חשובות בעולם התורה והרבנות ומשמרים הלאה את המסורת האמיתית של העדה. שלהם ושל כל בני העדה - שלו!
ניצלנו את התרגשותו של הרב בכשי וחילצנו ממנו את הבשורה לפיה "הצלחת הכינוס הזה עודדה אותנו להמשיך הלאה ברעיונות נוספים למען ציבור בני התורה, כינוסים נוספים ואפילו עריכת שבתות עיון וכדומה".
באותה הזדמנות מציין הרב בכשי כי ישנם רבים שלא הצליחו להשיג את הספר במהלך הערב שנערך וכעת הם מוזמנים לעשות זאת בישיבת נתיב בנימין (טלפקס 02/5824539 או בת.ד 5268 ירושלים)
 

הנה לדור ראשון
 
כאשר מדברים על הכנס שנערך לזכרו של רבי מתתיה גרג'י זצ"ל ובעיקר על ספרו "עונג לשבת", אי אפשר שלא להזכיר את נכדו הר' יששכר גרג'י זצ"ל בן ר' יחזקאל זצ"ל שטרח ויגע, ולמעשה הוא זה שיזם את הוצאת המהדורה הנוכחית וכן גם את המהדורה הקודמת שיצאה לפני כ- 35 שנה.
מספר בן משפחתו הרב אביגדור רפאלי שליט"א - עורך הספר עונג לשבת במהדורתו השלישית והמפוארת : עוד משחר נעוריו עם עלותם ארצה לפני כ- 60 שנה התגורר באותה חצר בשכונת "בית ישראל" עם מרן הגר"ע יוסף שליט"א, ומאז נקשר אליו בעבותות אהבה וראה בו את רבו המובהק שכל תורתו ממנו. ספרי מרן היו תדיר על שולחנו והשתדל בכל כוחו להגיע לשיעוריו של מרן, תמידין כסדרן, עד שפסקיו של מרן היו שגורים על פיו, וכמים פנים לפנים כך גם מרן שליט"א חיבבו מאד. וזכורני פעם אחת שמרן ראה שהוא עומד מחוסר מקום בשיעור, ומרן הפסיק את השיעור וקרא לו להיכנס וביקש לסדר לו מקום. ר' יששכר היה איש אשר רוח בו- כולו רוחניות, ענייני העולם הזה לא העסיקו אותו כלל. כל כולו שקוע רק בדברי תורה ובמצוות. כמו כן עסק בצרכי ציבור כגבאי בית הכנסת "ישועה ורחמים" וכן חבר הנהלת כולל "נתיב בנימין".
בשנים האחרונות כאשר אזל הספר "עונג לשבת" מן השוק, דאגתו הייתה להוציא את הספר לאור מחדש, וכל הזמן היה מתעניין ומבקש לזרז את ההדפסה וממש הרגשנו שדבר זה תלוי בנפשו. כאשר ישב לפני כשנה שבעה על אחותו - מרת אימי ז"ל- ישב כל העת עם הספר "עונג לשבת" בידיו והראהו לכל תלמידי החכמים שבאו לנחם. הוא ביקש מהם לקרוא מתוך הספר. אך לדאבוננו לא זכה לראות את הספר במתכונתו הנוכחית, וכאשר היה הספר כבר על מכבש הדפוס נתבקש לישיבה של מעלה בער"ש שובה ז' בתשרי תש"ע.

Share by: