סבא דניאל וסבתא יעל עלו ארצה ב-1920 בשיירה מהראט. אליהם נלוו ילדיהם וכן הוריו של דניאל (משיח ולאה גול) ואמה של יעל (חנה, אלמנתו של שמחה גול). מהראט רכבו לבומביי, משם שטו באניה למומבסה שבאפריקה, אח"כ באניה לאלכסנדריה ומשם ברכבת ליפו ואח"כ רכבו על חמורים לירושלים.

הסרטיפיקט של נשיא העדה דניאל גול

בהראט עסק סבא במסחר וערך מסעות ארוכים מבומביי ועד למוסקבה. עם הגיעם ארצה, החליט סבא להתמסר לפעילות ציבורית. בשנים הראשונות לבואם עדיין נסע מדי פעם בענייני מסחר, אך מתחילת שנות ה-30 ועד להקמת המדינה הקדיש את כל זמנו ומרצו למען הקהילה והזניח את הפרנסה.

 

במשך שנים ארוכות הוא היה נשיא עדת יהודי אפגניסטן. ביתו היה בית ועד לנכבדי הישוב ולראשי הממשל הבריטי. הבית היפה, שנבנה על-פי מבנה הבית בהראט והיה מוקף בעצי ברוש זקופים ועצי פרי לרוב, היווה רקע יפה ומכובד לכל הפגישות שהיו בבית.

 

אכן, הבית איפשר את טיפולו הדאגני בבני העדה. השנים היו קשות בארץ ורבים נזקקו לעזרה, והוא היה הכתובת הנכונה לאומללים ולנזקקים. לא פעם גרע מפתם של בני ביתו על-מנת שיוכל לשמח נצרכים בארוחות חמות, במיוחד בשבתות וחגים. כמו כן הוא שיכן בביתו לתקופות ארוכות מספר צעירים שחלקם עלו ארצה מהראט ללא משפחותיהם וסייע לאחרים שחוו קשיים.

 

בין הצעירים אותם השתדל לקרב ולטפח היה גם אבי, יוסף גול, בן לשבט גול מענף אחר שהוריו עלו ארצה מהראט כבר ב-1891 והוא עצמו נולד בירושלים ב-1906. יוסף נתייתם מאביו (נתנאל גול) חודשים מספר לאחר לידתו ומאמו חנה בהיותו בן 5 בלבד. דניאל אימץ את יוסף לחיקו בהזמינו אותו לבית ברחוב שמואל הנביא מדי סוף שבוע והיה לו לאב ולמשענת.

 

בחלוף הימים, בשנת 1928, נשא יוסף לאשה את אמי, דבורה בת דניאל גול, והם הולידו ארבעה ילדים: זהבה, גדעון, רם ואהוד.

 

בתוקף תפקידו כנשיא העדה היה דניאל גול אחראי לסרטיפיקטים (רשיונות עליה מטעם הבריטים). בכל סרטיפיקט הוא השתמש מספר פעמים וכך הצליח להכניס ארצה מספר גדול של אנשים. הוא היה נוסע לגבול עם סוריה ולבנון, נפגש עם עולים מאפגניסטן ומצליח להכניסם לגליל בדרך לא דרך, וכך היה מצליח להישאר עם סרטיפיקטים לעולים נוספים. בשנים אלו טיפח ידידות אישית עמוקה עם יצחק בן-צבי, ידידות שנמשכה גם לאחר בחירתו של בן-צבי לנשיאה השני של מדינת ישראל.

 

הנשיא בן-צבי נשבה בקסם סיפורם ועברם של יהודי אפגניסטן, ועוד בראשית התוודעותם נהג לפקוד את ביתם של דניאל ויעל תוך שהוא מבקש לחקור ולהעמיק בתאוריה לפיה יהודי אפגניסטן הנם נצר לשבט בנימין שגלה מארצו לאחר חורבן בית ראשון.

 

בן-צבי, שהיה איש ספר, חקר ודש בנושא, ופגישותיו עם דניאל גול היוו מקור לדיון והתעמקות בסוגיה זו. בהיותו נשיא, הרבה בן-צבי להזמין את דניאל לצריף המפורסם שהיה משכנו ושם נהגו להעלות זיכרונות ולהתרפק על תקופת המנדט הבריטי, כאשר שיתפו פעולה במאמצים להעלות את גולת אפגניסטן לארץ ישראל למורת רוחם של הבריטים.

 

ממסעותיו ברחבי העולם כסוחר היו לו סיפורים מעניינים לרוב והוא היה איש שיחה וסיפור מדהים. שפתו העשירה והציורית הייתה מקור תענוג לכל בני שיחו. הוא היה סבא חמוד ומקסים; איש דתי שישב בכל יום ולמד גמרא ויחד עם זאת קרא בסקרנות רבה ובעניין את עיתוני הבוקר הכלליים והתעדכן בנעשה בעולם. הוא היה ליברל מתקדם ולא כפה את דעתו על אף אחד. בחיוך ובעידוד מוסרי נתן לבנותיו ונכדיו לבחור את דרכם מבלי לנסות להניאם.

 

סבא נפטר בשנת 1968, שנה לאחר איחוד ירושלים, וזכה למימוש חלומו להיקבר בהר הזיתים, שם נקברה גם רעיתו יעל שנפטרה בשנת 1944.

 

זכרו ומורשתו לנגד עינינו תמיד.

 

נכדתו זהבה (גול) זנג