"למעשה היה יד ימינו של אבא", סיפר לי יהודה כהן, " אבא היה לוקח אותו לשוק מחנה יהודה ואסל היה מוליך את העגלה. כל ירק ופרי שאבא בחר מבסטה זו או אחרת, היה אסל שם בעגלה עד שמילאוה והיו חוזרים הביתה". בלילות שבת ובחגים היה אורח קבוע על שולחנו של אגאג'ון פלטי, ובליל הסדר כמובן לא נפקד מקומו. אז היה מצהיל את רוח המסובים, וכחובב מובהק של הטיפה המרה היה אומר: "טוב לב משתה תמיד", וכששאלוהו: אסל, "צֵ'רו מִירָכסִי" (למה הנך רוקד)? היה עונה: "בָּרֵי גֵה חוֹרוֹקוֹ טָה בֵּשֵה" (כדי שהאוכל יתיישב במקומו).

 

בחג הפורים היה נושא את המָג'ומֶה (הטס) הגדול, עליו הניחו חלבת פורים, עוגיות גוֹרוֹטי, עוגיות שָקָרי, ביצים מבושלות בקליפות בצל, תפוחי עץ, שקדים, פֵּסטֶה ושאר ממתקים ומגדנות, ומקיים מצוות משלוח מנות בשם שולחיו.

סיפר לי דודי בנימין שפעם הגיע בטעות עם משלוח מנות למשפחה אשכנזית שגרה מעל אברהם אליאס, והם פשוט רוקנו את כל המגש...

היה מרבה להתרועע עם הצעירים, וכיוון שתמיד שוחק ומתלוצץ היה, נהגו לשאול אותו: "אוֹן דֵניוֹ מִירִי צִ'י מִיקוֹנִי"? והיה ענה: הַרצִ'י אִינג'וֹ מִיקונָם, אוֹנג'וֹ מִיקוֹנָם. (מה תעשה שם בעולם הבא? והוא עונה: מה שאני עושה כאן).

 

 

בין שאר תפקידיו היה משרת את באי בית הכנסת "שאולוף" שחלקם עבדו בבוקר ובאו ללמוד בשעות אחה"צ. אסל היה מגיש להם תה וקפה, שוטף את הכלים ומשאיר את בית הכנסת נקי. לשמחות, אירוסין וחתונות היה נושא ספסלים ושולחנות מבית הכנסת, וממחסנו של אבא גול היה מביא צלחות וסכו"ם.

כך שימש את כל באי העדה בשמחה וטוב לב, חי בצניעות, והיה אהוד ומקובל על כולם. 

 

מותו גם הוא מיוחד היה. חיים אסל הלך לטבול במקווה ביום שבת. מסיבה בלתי ברורה היו עמו שתי חלות. הוא טבע במקווה. בשבת אסור לטלטל מת, אך כיוון שהיו עמו שתי החלות, הניחו אותן עליו וניתן היה לטלטלו ולא להשאירו במקווה.

נפטר לפני כ-35 שנה. יהי זכרו ברוך.