חוט השני שעבר לאורך השיחה בדברי הרב היה שגם אדם שלמד בישיבה קדושה ויש לו עולם תורני שלם משלו יכול להבין בהוויות העולם ולעסוק באומנויות שונות. הרב עצמו שהוא בן תורה עסק כחובב בכמה תחומים נוספים: חשמל, נגרות, פטנטים שהמציא בעצמו. חלילה לנו, אומר הרב, להסתכל על בן תורה כבטלן. בני תורה הם אנשים המבינים גם בהוויות העולם. הרב שכאמור עסק בצעירותו כחובב בריצוף, בבנייה ובנגרות, התגייס בצורה מסודרת לצה"ל, שירת בהנדסה קרבית ובמלחמת ששת הימים שירת בגולן. לאחר מכן כיהן כרב צבאי. כיום הוא סגן במילואים.
ואלה קורות חייו:
הרב רפאל בצלאל הוא בן אסתר ומולא אליהו בצלאל ז"ל.
הרבנית לאה ז"ל, אשת הרב שיבדל"א נפטרה לאחר מחלה קשה כשבוע ימים לאחר שערכנו עמו את הראיון.
הוריו שהיו קרובי משפחה נולדו בהראט שבאפגניסטן.
הרב עצמו נולד בהראט ובשנת 1950 עלה לארץ.
לארץ הגיעו הוריו בנסיעה במשאית פתוחה, ביחד עם כמה משפחות. הנהג המוסלמי נסע אף בשבת.
מהראט הגיעו למשהד, אח"כ לטהרן ומשם באו במטוס לארץ ישראל, לנמל התעופה בן- גוריון.
הרב זוכר שקיבלו בדרך מנות קרב.
מנתב"ג נלקחו לכפר יערה (כיום מושב יערה) הנמצא ליד קיבוץ סאסא בצפון. המקום היה קשה למגורים. בכפר בו התגוררו תימנים ואפגנים היה ברז אחד בלבד, הבתים היו בתי לבנים והשירותים בחוץ. מכולת אחת שימשה את אנשי הכפר ולחם הגיע פעם בשבוע. בחדר אחד בכפר הקימו בי"ס לבנים ובנות.
סבתו מרת שושנה, לא הסכימה שימשיכו לגור שם.
"הילדים צריכים לקבל חינוך טוב" אמרה וכך הגיעו לירושלים.
בירושלים גרו 5 נפשות בחדר שגודלו 3X3 מטר בחצרו של מתי בצלאל בן הדוד
בשכונת בית ישראל ללא כל תמורה. מאוחר יותר קנו חדר אחד בדמי מפתח צמוד לביתו
של מולא אשר גרג'י מנהיג הקהילה בחצרו של מולא אפרים גול. בחצר התגוררו שבע משפחות.
ההורים שלחו אותו לתלמוד תורה "בני ציון" בבית צופיוף בשכונת הבוכרים.
המנהל היה מר יוסף חיים מלמד. בכיתה ב' בא ללמדם הרב בנימין גרג'י.
כמו כן היו מוריו מר יעקב חיים גול – שאולוף שלימד את כל המקצועות.
שלמה סאלם לימדם בכתה ד', הרב בן ציון אבא שאול וחכם שאול שהרבני – לימדו גן כן.
כאשר סיים כתה ח' עבר לישיבת "פורת יוסף", הרב עזרא עטיה היה ראש הישיבה .
שם למד גם אצל הרב עדס, הרב צדקא והרב בן ציון אבא שאול.
כאשר הוקם סמינר למורים בבבני ברק מטעם משרד החינוך והחינוך העצמאי, היות והיה מחסור במורים, והרב כבר בגיל 17 עסק בחינוך ולימוד תלמידים בשעות הערב, הוא הומלץ ע"י הרב צדקא ללכת ללמוד בסמינר. שם קיבל את הידע בכל מקצועות הלימוד. עם סיום הלימודים קיבל משרה בממ"ד צפון ואח"כ עבר לחינוך העצמאי בטבריה (החינוך העצמאי היה במסגרת משרד החינוך אך בנוסף היו תכנים תורניים משלהם). בד בבד התגייס לצה"ל ומילא את שירותו הצבאי.
האם, הגב' אסתר בצלאל בעת הכנת חרוט הסוכר לתערוכת "בואי כלה" במוזיאון ישראל
תעודת הסמכה לקצונה
שנת תשכ"ג (1963) בטבריה
בטבריה חינוך הילדים היה לא פשוט. כדי לרכוש את לב הילדים קנה על חשבונו ממתקים ומתנות, ובפועל הוציא על כך כמעט חצי ממשכורתו. הביא טייפ רקורדר לכיתה (מכשיר נדיר באותם ימים) והשמיע לילדים הקלטות. יצא לטיולים ומסלולים רבים עם התלמידים.
היה חד להם חידות, מספר מעשיות, מוסיף גימטריא וראשי תיבות כדי לעניינם ולאתגר אותם.
הילדים היו ילדי כתה ח' והיה חינוכם קשה. אך כך נשבו התלמידים על ידו ובאמצעים אלה למעשה "השתלט" על כל ביה"ס. התלמידים אף היו מספרים להוריהם על הרב/המורה.
לאחר 3 שנים קיבל את ניהול בית הספר מאחר והמנהל פרש לגמלאות.
בטבריה לימד כ- 10 שנים. לאחר זמן מה עבר לנהל בית ספר במעוז ציון ליד ירושלים.
רב – מג, גם רב וגם קוסם
בערבי חגים ובאירועים שונים היה הרב מארגן הופעות והצגות להנאתם של התלמידים.
לאחר מחשבה החליט שעדיף שבעצמו ילמד קסמים, "ג'אדו-גאר" בלשוננו האפגנית, כי הוקסם מהקוסם שפגש בהיותו ילד בהראט. אך לצורך זה היה עליו לקבל אשור של רבנים.
בינתיים גילה שיש קוסם בת"א בשם משה טייב. פנה אליו שילמדו בתשלום כמה דברים.
ראה הרב שלמעשה הכל פעלולים. בין הפעלולים שלימד אותו הראה לו קסם שראה באפגניסטן:
כוסות דרכן עובר כדור פנימה.
הרב בצלאל פנה אל הרב אויירבך, ואח"כ לרב בן ציון.
הרב אויירבך אמר שאסורה זריזות ידיים ואסורה אחיזת עיניים.
אבל אם מישהו אחר גם יכול לעשות פעלולים אלה
בלי להתאמן
אז מותר.
לרב אבא שאול סיפר סודות כמו הנתרן והמים כשבאים במגע נדלקת אש.
הרב התיר לו, בעיקר למען התלמידים. במהלך הראיון בביתו גם הדגים לנו הרב קסמים לא מעטים.
תעודת חברות באגודת הקוסמים
כתבה על הרב - מג בעתון מעריב
פעלולי כוסות
קסם עם יונה
ממעוז ציון עבר להיות מנהל הפנימייה ובית הספר ב"בקרית הילד" בירושלים. אשתו שימשה כאם הבית. שם עבד 30 שנה ויצא לגמלאות.
ספרים
הרב כתב ספר "פאר לשולחן" ובו פנינים, גמטריות ופרפראות על פרשיות השבוע במטרה לאפשר לתלמידים לומר דברי תורה בשלחן של שבת. כמו כן הפיק את חוברות כיס: שמחת הרגל (סוכות, סליחות, מנחה- ערבית, יום מנוחה ועוד), חוברות שירה ובקשות "עונג שבת",
חוברות אלה שיצא להן מוניטין היו מיועדות בעיקר לתלמידים צעירים.
גִילֵקִי
מהמקום ממנו באה משפחתו של הרב דיברו גם גילקי, דבר המראה שמקור המשפחה היה במחוז גילאן.
בשפה זו הוא מדבר לפעמים עד היום רק עם המעטים שנותרו המבינים אותה,
בעיקר עם ידידו וקרובו מר אהרן בצלאל הבקי בשפה זו.
למשל כך נשמעה השפה:
מַנְשִי - מנשה
קוֹגֵ'א שִי – לאן אתה הולך
דִיקוֹן שִי יָא חוֹנֵה שי – לחנוּת או הביתה.
הרב זוכר הרבה מאד סיפורי הווי מבית הכנסת "ישועה ורחמים".
הוא זוכר את מולא אבא גול אומר לאביו (של הרב רפאל בצלאל)לאחר שתקף אותו שיעול לפני התפילה:
דָש אליהו (אחי אליהו)
"פתח אליהו" בְּחוֹנִין (קרא את "פתח אליהו" - קטע לפני תפילה)
סִפְלְטוֹן יַלֵה מִקוֹנֶה (שיעולך יסתלק)
ונסיים עם הומור ובדיחה שסיפר לנו הרב.
כשהמלאך חילק חכמה בהראט שבאפגניסטן, נסתבר שכל החכמה הייתה אצל הנשים.
מדוע? כי כשחילקו את החכמה הגברים היו בסַפָאר (בדרכים במדבר).
ואכן רוב ככול הנשים הייתה להן חכמת חיים יתירה על הגברים ולא פעם היו הגברים מתייעצים עם הנשים, כדברי התלמוד: " אשתך גוצא גחין ולחיש לה" (בבא מציעא נ"ט), גם אם אשתך נמוכת קומה, התכופף ושמע לדבריה.
להלן קטעי וידאו מהראיון שערכנו עם הרב בצלאל:
לצורך בדיקת הטייפרקורדר, הקליט אישה שבאה לביתם ובאותו זמן נכנסה שכנה ושמעה את האישה מדברת אך לא ידעה שאישה זו מוקלטת. כאשר הפעיל הרב את ההקלטה, אמרה השכנה שגרה בסמיכות: הלא אישה זו כבר הלכה, למה חזרה ובאה שוב פעם ?
בקטע השני מספר הרב בצלאל על גבאי בית הכנסת "ישועה ורחמים"מר אבא גול.
מה אמר מולא אבא לאדם שהשתעל ושמו אליהו ומה קרה ל"מי שבירך" לבית"ר ירושלים.
אבא גול ז"ל והברכה לביתר ירושלים
אודות הספר "פאר לשולחן"
מאת הרב רפאל בצלאל
בימים אלו הוציא הרב רפאל בצלאל נ"י לאור מהדורה חדשה ומעודכנת של הספר " פאר לשולחן".
כפי שמפרט הרב הספר מיועד לכולם, לרב, למורה, לתלמיד, לדרשן, לאב ולבן, וגם לאלה החפצים
להשתעשע בפניני התורה ובפרפראות של גדולי התורה, כפי שמפורט למטה.
מחיר הספר: 30 ש"ח בלבד
לרכישה: 052-7634247
ראו דוגמא לדף פנימי של הספר המביא " דברי חכמים וחידותם...מגנזי קדמונים...
לחידות ושינונים לשמח אבות ובנים"
מחיר הספר: 30 ש"ח בלבד
לרכישה: 052-7634247
זכיתי להתוודע לספר, בבחינת "דבר בעתו מה טוב" ו"מים חיים על נפש צמאה". משל לקינוח, לתאווה שלאחר הארוחה לאכול עוד משהו עם טעם טוב, כך הרעיונות והפרפראות שבספר הינם בבחינת "עוד", תוספת לאווירת הקודש של השבת. החידות מעסיקות את המוח, לעתים למשך כל השבת, משום שהרב אינו נותן את הפתרונות, אלא רמזים בלבד, ולא תמיד ניתן להבין את הפתרון על פי הרמז. לדוגמא, בפרשת ויקהל, ישנה חידה "כל המוסיף גורע וכו'..." והרמז שניתן הוא "מידות הארון". ובכן עיינתי ברש"י וביתר המפרשים ולא הצלחתי למצוא את התשובה. חשבתי כל השבת עד שביום ראשון בדקתי באינטרנט ומצאתי פירוש של הגר"א: שבלא האות וי"ו במילה "וחצי" היה אורך הארון ארבע אמות, כי היינו קוראים: "אמתים - חצי ארכו", ומשנוספה האות וי"ו נגרע אורך הארון ועומד על "אמתים וחצי - ארכו". כשהפתרון מובן, זה פשוט מחייה את הנפש!
