משה ברוך קורט
בס"ד
משפחת משה ברוך קורט
אמו של משה ברוך: ברוכה כהן
אביו של משה ברוך: יוסף קורט
הסבא רבא מצד האם: אברהם בן אלעזר הכהן
הסבא: שמעון כהן
הסבתא: רבקה בת יוסף לבית כהן
הסב מצד האב: משה ברוך קורט
הסבתא מצד האב: שפרה למשפחת נעמת
הסבא רבא אברהם בן אלעזר כהן הי"ד
שנרצח בגבול סוריה בדרכו לא"י
הסבא מצד האם שמעון כהן
הסבא מצד האב משה ברוך קורט
להלן סיפור המשפחה כפי שכתבו משה ברוך:
הסבא משה ברוך בן מרדכי (מצד אבי) היה סוחר באבני חן ותכשיטים. כמו כן בקהילת הראת היה אחראי על חברה קדישא ובעל קופה של מתן בסתר.
בשנת 1937 עזבה האם ברוכה את אפגניסטן (הראת) ומשם הגיעה למשהאד ואח"כ לבגדד.
האם הייתה ביחד עם קבוצת אנשים ביניהם לוי כהן, אשתו זילפה וב"ב, ואהרון, אחיה של האם ברוכה ז"ל.
המשפחה הגיעה לטהרן לאחר שהייה של כתשע שנים בבגדד, עקב פרוץ מלחמת העולם
ה - 2 וסגירת הגבולות לא"י , כיוון שהגיעו שמועות שיש אשרות עלייה לא"י בטהרן .
בטהרן גרו ברחוב סִירוּז (היום ה - 30),בשכונת מָאלֶה יִשרָאֶלִיֶה. השנה הייתה 1946בערך (לאחר הרצחו של הסבא רבא אברהם בן אלעזר כהן) . באותו זמן היה יוסף (אבי) כבר בטהרן, שם חי באופן עצמאי ועבד כתפר לפרנסתו.
יוסף קורט גם טיפל בהשגת דרכונים לקהילה לעלייה ארצה, והיה שליח ציבור וגבאי בבית הכנסת "דָארְווֹזֶה דָאוְולָאת" – "פתח העולם" בו התפללו בני המשפחה.
האב והאם הכירו בטהרן בהשתדלות האח של אימי אהרן ז"ל שהכיר את אבי עוד מהראת ושם נישאו. כעד בכתובה חתום אלקנייאן הי"ד שלימים הוצא להורג ע"י המשטר החומייניסטי שראה בו משת"פ עם השאה הפרסי.
סבא של האם, אברהם בן אלעזר הכהן הי"ד נרצח בגבול עיראק סוריה בדרכו להבריח את הגבול עם בני ביתו. את חלקם הגדול הוא ניסה להבריח בשנת 1939.
בתמונה המשפחתית רואים את אח סבי (בנו של אברהם הכהן הי"ד) אַמוּ לוי כהן, אשתו זילפה ז"ל וילדיהם, את אימי ברוכה בת רבקה ושמעון כהן ז"ל (אח של לוי כהן ובנו של אברהם הי"ד) ואחיה אהרון כהן עם התינוק ביד ואשתו שיפרה ז"ל וב"ב.
בתמונה למעלה של מו"ר סבי שמעון כהן ז"ל (בנו של אברהם כהן) נמצאת תמונה קטנה של דודי אהרן כהן בנו של שמעון כהן ז"ל.
סבא רבא אברהם כהן הי"ד ביקר מספר פעמים בא"י בשנות השלושים. הוא חנן את עפרה ואף הביא עפר מא"י לתושבי הראת הכמהים לציון. הסב התמחה בהברחת גבולות ליהודים שרצו להגיע לא"י (על חמורים כמובן) ובפעם האחרונה, בשנת 1939בערך,כשניסה להבריח את ב"ב פרצה אחת התינוקות בבכי וכתוצאה מהבכי הם התגלו . כל המשפחה שבה לבגדאד והוא נלקח למשטרת דמשק. כל ניסיונות המשפחה לאתר אותו דרך משטרת בגדד עלו בתוהו. נאמר להם שהוא "הוגלה". המשפחה חזרה לטהרן.
לימים בבירור שאני ערכתי בקהילת יהודי סוריה בניו-יורק העיד אחד מהיהודים שבכל ז' באדר היו היהודים עולים לבית העלמין בדמשק (או חאלב איני זוכר בדיוק) שם הייתה חלקה של יהודי בגדד שכנראה הוצאו להורג ע"י המשטר הסורי. היהודים היו עושים אשכבה לנפטרים והוא בוודאות זוכר את השם הזה "אברהם כהן ז"ל " על אחת המצבות.
בשנת 1949 הגיעה המשפחה לארץ והתגוררו במחנה עולים בפרדסיה. אבי עבד בסלילת כבישים. אימי עבדה בניקיון.
בטהרן נולדו להורי שלושה ילדים מנשה אפרים ז"ל שנפטר מדלקת ריאות, אסנת, טובה - אחות נוספת מנשואים קודמים של אבי לרחל ובן נוסף (אח לטובה) בשם צבי ז"ל שנפטר. לאחר שעלו לארץ והשתקעו בנתניה נולדו להם שלושה ילדים נוספים אפרים (השני), אני משה ברוך ורבקה.
להלן צילום קטע של מכתב בתפסיר ששלח מו"ר אבי עט"ר יוסף קורט ז"ל לסבי עט"ר משה ברוך קורט ז"ל מא"י לטהרן, שם שהו טרם הגעתם לא"י.
המכתב הוא משנת 1949. הפתיח הוא מאד מכובד, כבן שפונה לאביו ביראה וכבוד:
למעלה כרגיל בהנ"ו (בשם השם נעשה ונצליח).
ובהמשך ... עזיזי אבי עטרת ראשי....
מכתב זה ששמרתי מכל משמר החזיר סבי לאבי בהגיעו לא"י. המכתב סיקרן אותי עוד בהיותי ילד אך מעולם לא העזתי לשאול את אבי ז"ל לתוכנו. נראה לי שזו סקירה על מצב המשפחה וסקירה כללית בהגיעו לא"י. המסמך יכול בהחלט לשמש תיעוד היסטורי (המערכת הפנתה את המכתב לתרגום).
על אביו כותב משה למערכת:
להלן תמונתו של מו"ר אבי עטרת ראשי אהוב נפשי והיקר לי מכל, אציל הנפש – יוסף בן משה ברוך ושפרה קורט (קורדבני) ז"ל. אבי נלב"ע בי"ג אדר התש"מח (תענית אסתר) תנצב"ה.
התמונה צולמה בבית העלמין גבעת שאול בירושלים כחמישה חודשים לפני פטירתו.
ביחד איתו ביקרנו בפעם הראשונה בחיינו בקברו של סבי משה ברוך קורט ע"ה.
אבי בתמונה מצולם ליד הגוש והחלקה של סבי ז"ל, גוש י"ג חלקה ד'.
לימים נפטר אבי ביום ד' (רביעי) י"ג לחודש אדר – אכן נסתרות דרכי השם.
אני נושא את התמונה בארנקי מאז פטירתו והיא מהווה לי מקור ממנו אני שואב
את כוחותיי בכל אשר אני עושה בחיי.
ועל משה ברוך עצמו:
משה ברוך קורט מכניס ספר תורה לחברת "קודאק"
משה ברוך בן ברוכה ויוסף קורט (קורדבני) נ"יו, נכדם של שמעון ורבקה כהן ז"ל ומשה ברוך (בן מרדכי) ושפרה קורט זצ"ל, ונינו של אברהם בן אלעזר הכהן ז"ל הי"ד,
עובד היום בחברת קודאק בפ"ת, וברוח דרכם של אבות אבותיו טרח וגייס כספים להכנסת ספר תורה וציוד להקמת בית כנסת בתוך בניין החברה. בבית הכנסת מתקיימות מדי יום מזה שנים רבות תפילות, שעורי תורה וחסידות ואפילו קיימת קופת גמ"ח קטנה למקרים מיוחדים.
בית הכנסת נקרא "יחד שבטי ישראל" ר"ת ישי.
משה ברוך שלח למערכת תמונות רבות מאוצרות התרבות של המשפחה: כלי כסף, מכתבים, ספרים, סיפורים, פתגמים ושירים. בין השאר גם אנקדוטות מחיי המשפחה.
כתבה זו הנה רק חלק א' מהכתבה השלמה שהכין עבורנו . כדבריו, בעז"ה יבוא המשך בקרוב.
אנו נחתום את חלק א' של הכתבה בסיפור משפחתי הממחיש את אהבת ציון שבמשפחה:
סיפר גניבת הכסף מהסַנדוֹק (ארגז המטען עמו עלו ארצה):
בליל פורים, בזמן קריאת מגילה כשכולם היו בבית הכנסת, בא אהרון (אחי האם ברוכה) בחשאי הביתה. אהרן ידע שבסנדוק יש כסף. לקח משם כסף והחביאו. כשחזרה המשפחה הביתה ראו שהסנדוק פתוח וחסר בו כסף. מיד אמר הסבא רבא אברהם כהן הי"ד (ששם לב שאהרון יצא ונכנס לבית הכנסת בזמן קריאת המגילה) "אִין קָארֶה אָהַרוֹנֶה" (מעשה זה הוא של אהרון).
חקרו את אהרן עד שהתוודה שאמנם הוא לקח את הכסף. התנאי שהתנה להחזרת הכסף היה שירשמו אותו ואת אחותו ברוכה(אם משה) בדרכון של הסבא רבא כדי שיעלו ביחד לארץ ישראל.
ולמה לא ביקש להירשם בדרכון אביו שמעון ז"ל ? מכיוון שהסבתא נפטרה בהיותם קטנים והסב התחתן שוב והילדים נאלצו לגור עם הסבא שלהם אברהם בן אלעזר הכהן הי"ד (שלימים נרצח בסוריה).
עד כדי כך הייתה אהבתם לארץ ישראל חזקה!
בני משפחתו של משה ברוך קורט היום
האתרוג שהובא ע"י משפחתו של משה קורט מהראת לפני כשבעים שנה. (נכתב בתש"פ, 2019)
כיצד מכניסין אתרוג לבקבוק? עוד בהיות האתרוג ניצן, מלבישים עליו בקבוק אותו קושרים לענף העץ. מהניצן מתפתח פרח שהופך לאתרוג הגדל בתוך הבקבוק. כשאתרוג סיים גידולו , גוזמים את הענף, ממלאים את הבקבוק עראק , ואפשר גם להוסיף גרגרי הל או חתיכת נבאט (סוכר גבישי שקוף).
פוקקים את הבקבוק ומידי פעם, במיוחד בחגים לוגמים עראק בטעם אתרוג. למביני דבר!
