יוסף פנחסוב

  יוסף פנחסוף

את יוסף פנחסוף נסענו לראיין בביתו ברמת אביב במרץ 2010.
יוסף הוא דמות צבעונית, בוכרי, אפגני, באלכי, קאבולי, והיום רמת אביב ג'.
הוא בנו המאומץ של יוסף סימן טוב, מי שהיה ראש הקהילה בקאבול.
את ההיכרות עמו ערכה עפרה שלו, אפגנית, נכדתו של יוסף סימן טוב. 
 
יוסף פנחסוף סיפר לנו על חייו שם, על הרקע הכללי באותה תקופה באפגניסטאן ועל עלייתו לארץ ישראל וראשית חייו בה.
 
יוסף נולד בשנת 1929 בעיר באלך בצפון אפגניסטאן לדוד ואביגיל. בגיל רך נתייתם מאביו, ובהיותו בן שנה וחצי עברה המשפחה לקאבול שם התחתנה אמו עם מולא יוסף סימן טוב, ראש הקהילה היהודית בקאבול אז, והאיש המקורב למלך.
יוסף חי עם משפחתו בקאבול עד אשר עלה לארץ בשנת 1951 בהיותו בן 22.
 
רובם של יהודי אפגניסטאן הוא מאיראן, אנוסי משהד, שפתם הייתה פרסית משהדית והם היוו את רוב יהודי אפגניסטאן. חלק אחר של היהודים הוא מבלך, עיר מחוז בצפון אפגניסטאן ומקורם הוא מאוזבקיסטאן. שפתם היא למעשה פרסית בניב בוכרי.
ליהודים ניתנה רשות מגורים בקאבול כנראה בסביבות השנה 1910. בין היהודים הראשונים שהגיעו לקאבול היה יוסף סימן טוב מהראת, שנישא לאמו של יוסף פנחסוף לאחר שנתאלמנה.
יוסף ס"ט השתקע בקאבול. הוא עסק בייצוא פרוות קאראקול ללונדון וסחר עם משפחת אמינוף שם. לימים הפך להיות ראש הקהילה. היה מקורב מאד למלך ובעל קשרים רבים בארמון ובממשל .
 
אמנואל'ה חאן שלט אז באפגניסטן ורצה לבצע בה רפורמות. הבריטים חששו שהוא רוצה להתקרב לרוסיה ולכן הם (הבריטים) ארגנו הפיכה. הם אמנם גרמו לכך שאמנואל'ה יברח , אך לא רצו שהתג'יכי שעלה לשלטון (סאקאב כינויו – שואב המים) יהיה המלך. לשם כך ארגנו הבריטים מהפכה נגד סאקאב במימון משפחות האצולה. בין המשפחות אשר מימנו את הקונטר-רבולוציה היה גם הגביר סימן טוב. בעזרת ארגון שבטים פשטוניים , שנאדר חאן נמנה עם אחד מהם ביצעו את ההפיכה הנגדית ונאדר חאן הפך למלך.
 
בשנת 1932 ניסו כ - 30 משפחות מטשקנט, בוכרה, סמרקנד לעבור מרוסיה לאפגניסטן. שוטרים עצרו אותם בגבול והיה חשש שיחזירו אותם לרוסיה. יוסף סימן טוב התערב והביא צו מן המלך שהתיר למשפחות להיכנס לקאבול. הוא דאג לשכן משפחות אלה ולראות שכולם מתפרנסים בכבוד. יהודים בוכרים אלה הביאו עמם רוח של פתיחות ועליזות, נגנו בכלים שונים והביאו עמם שירים וריקודים. יהודי הראת שגרו בקאבול היו סגורים ורציניים יותר באופיים. באותה שנה נרצח נאדר שאה שעלה לשלטון אחרי אמנואל'ה שאה, ובנו זאהיר שאה הפך להיות המלך. באופן כללי היו חיי הקהילה הקטנה בקאבול חיים חסרי דאגה בתוך אוכלוסייה לא עוינת, חופש הפעולה היה מלא. יש לציין שהמוסלמים בקאבול הם סונים.
 
יוסף למד בחדר לימודי קודש, בתום הלימודים בחדר הלך לבי"ס מוסלמי. ביתם היה מוקף חומות גבוהות מסביב לחצר מרכזית ששטחה כשני דונם. לדברי יוסף לא הייתה שכונה מיוחדת ליהודים אלא כל כמה משפחות שכרו בית. בבתים הייתה אספקה סדירה של מים וחשמל. הבית היה בעל שתי קומות כאשר הקומה העליונה הייתה מיועדת לאורחים. בלילות היו סוגרים את הדלת הגדולה המובילה לרחוב. בקיץ ישנו על הגג עם כילה נגד יתושים. בביתו אכלו כשר ושמרו על שבתות וחגים אך לא היו קיצוניים בדת.
 
יוסף זוכר שבבית הכנסת התפללו שלושה מניינים. בשבתות ובחגים בית הכנסת היה מלא והאנשים באו להתפלל במיטב המלבושים. ארון הקודש היה בצד מערב, ובמת שליח הציבור הייתה במרכז.
בהיותו בן 12 נפטר אביו המאמץ מולא יוסף סימן טוב, ובגיל 14 החל לדאוג לפרנסת המשפחה. יוסף הקים שותפות עם שלושה מוסלמים, חנות לממכר בדים לעובדי המדינה ומכך התפרנס. עם הסוחרים המוסלמים דיבר יוסף דארי, עם היהודים עברית-פרסית, בנוסף דיבר גם בוכרית וגם את הניב ההראתי.
 
העלייה לארץ ישראל:
 
היהודים באפגניסטן היו ציונים, הערגה לציון הייתה אמיתית. 90% מהיהודים עלו לארץ בשנות החמישים. יוסף זוכר שהיו מקבלים מצות מא"י, בסוכות היו מקבלים אתרוג, וגם ספרי תורה היו מגיעים מהארץ . הוא עצמו קרא את אהבת ציון בפרסית, בתרגומו של שמעון חכם. באותה תקופה קראו לילדים רבים אמנון ותמר בעקבות הספר. שמחו מאד כאשר שמעו על הקמת המדינה. בשנת 1951 עלה לארץ עם אמו, סבתו ושלוש אחיותיו. באוטובוס נסעו מקאבול לקנדהאר ומשם להראט, משהד וטהרן. בטהרן פגש 3 שליחי קיבוץ, אחד מהם היה ששון סימן טוב. מששון קיבל את ההסבר המפורט על המתרחש בארץ , ותקופה זו (3 חודשים) הייתה עבורו מעין קורס הכשרה .
הנחיתה בארץ הייתה קשה. ממעמד גבוה בחברה בה גדל בחיי נוחות ללא דאגה הגיע לכאן כפליט, הוא ומשפחתו שהו במעברת חירייה כארבע שנים. יוסף אינו זוכר תקופה זו לטובה.
יוסף התגייס לצבא, עבר מיון פסיכוטכני והתקבל לתפקיד בוחן - תפקיד שנחשב נחשק מאד. לאחר הצבא החל יוסף לעבוד בבנייה, במהלך הזמן בנה משפחה לתפארת, והגיע לתפקיד מנהל אזור ירושלים והדרום בבנק לאומי. לאחר פרישתו מבנק זה היה מנכ"ל בשני בנקים קטנים.

בידי המערכת ראיון וידאו שנערך עם יוסף, אנו מקווים להעלותו בעתיד הקרוב.

להלן חלק מהתמונות שהעביר יוסף לרשותנו: 

משמאל לימין: ראש הקהילה בקאבול יוסף סימן טוב מחזיק
את יוסף פנחסוף, לשמאלם אביגיל פנחסוף אמו של יוסף
(אשת יוסף ס"ט) ורחל פמבשי הסבתא
יוסף פנחסוף עם סבתו רחל פמבשי בקאבול
מתי אק'שלמה עם סל ביצים ובּוּבּוֹלִי
עם תרנגולת בהראט
חתונתם של שרה אמבלו וגבריאל סמרקנדי בקאבול
בגדי נסיך אפגני
ג'אם טאס ע"ש רחל בת יונה פאמבשי
יוסף פנחסוף וידידים בווילה המשפחתית בעיר הנופש פאקמאן
בראיון, משמאל לימין: עפרה שלו,  יוסף פנחסוף, ד"ר רותי יעקבי
ישראל מישאל, שהיה נשוי לאחות סבתו של יוסף פנחסוף, בספרו "בין אפגניסתאן לארץ ישראל" כותב רבות על יוסף סימן טוב ראש הקהילה בקאבול ועל הגזירות אשר הצליח לבטל. להלן, מספר מישאל גם על הווילה המפוארת של יוסף סימן טוב בפאקמאן (עמוד 119): 
בפאקמאן הסמוכה לקאבול ישנה פינת חמד בהרים, ובה מפלי מים, נחלים וחורש טבעי. עשירי העיר בנו במקום וילות מפוארות עם מזרקות ובריכות של דגים צבעוניים. לעזרתם עמדו משרתים לרוב. הם נהגו לבלות במקום את חדשי הקיץ החמים. המלך אמנואל'ה חאן בנה בפאקמאן נווה קיץ שבילה בו תקופות ארוכות. בילינו במקום שבועיים ימים בווילה מפוארת שהייתה ברשותו של יוסף עם בריכת שחייה...טיילנו באזור והגענו לגן פורח...ישבתי על הכורסא הנאה ביותר ושרתי שירי שבת.
יחזקאל בצלאל שהיה בחבורתנו אמר: נדמה לי כי זהו כסאו של המלך והיושב עליו חייב מיתה..."
Share by: