מרים וידל

מרים וידל
בס"ד כ"ה בניסן תשע"ד 

25.04.14
                                                           




נולדתי בב' בתשרי תש"ח בעיר הראת באפגניסטן,

לאימי ברוכה בת מולא אשר גרג'י זצ"ל ודבורה  ממשפחת גול,

ולאבי דניאל פנחסי בן מולא אליהו פנחס אהרון  [זוח'אלי] זצ"ל ויוכבד
למשפחת אחשלומו.

עלינו ארצה בינואר 1951, הוריי עם ארבעה ילדים , אני השלישית.

יצאנו מהראת לאיראן כי רק משם יצאו טיסות לארץ.

היינו במחנה מעבר במשהד 3 חדשים –אנשי הקהילה היהודית עזרו לנו  במגורים.

אח"כ היינו בטהרן שישה חודשים, שם נולד אחי ישראל. כשהגיע תורנו לטוס לארץ

הוא היה בן שבוע ימים והיה צורך באישור מיוחד כדי לתת לאימי לעזוב את טהרן עם התינוק.

היינו שבועיים בשער עלייה, אחר-כך עברנו למחנה אוהלים בפרדס- חנה, שם שהינו כשישה חודשים.

היינו באוהל אחד הוריי, חמישה ילדים , סבתי ושני דודים.

משם עברנו למעברת בני- ציון (היום כפר חרוצים).

גרנו שם הוריי וחמשת הילדים בצריף. מקלחת ושירותים היו משותפים בבית מרחץ ציבורי ושירותים ציבוריים (בול- פגיעה).

בבית הספר במעברה היו שני מורים והכיתות היו מורכבות מכמה שכבות גיל באותה

כתה. בסוף כתה ב' כשעברתי לרעננה נדהמתי כשאותה מורה היתה איתנו כל היום.
גרנו בצריף במעברה חמש שנים ובתחילת 1956 עברנו לרעננה , שם אנו גרים עד

היום, הורי, אני ,אחי יעקב ואחי ישראל.

אחותי חנה גרה בת"א,חיים גר בנתניה ויפה גרה בפ"ת.


זו תמונת הפספורט של משפחתי המורחבת כשעלינו מאפגניסטן לארץ בשנת

 1951 


 בתמונה סבתא יוכבד ז"ל ואני בזרועותיה, דודתי שושנה ואחותי חנה ליבר, אמי

ברוכה ז"ל ואחי חיים בזרועותיה, דודי יששכר פנחסי מחולון, אבי דניאל ואחי יעקב

פנחסי בזרועותיו. אחי ישראל נולד כאמור בטהרן ואחותי יפה נולדה  בארץ.

הוריי דיברו ביניהם באפגנית אבל אנחנו הילדים דיברנו איתם בעברית.

אני הייתי היחידה שדיברה עם אמי באפגנית בבית, אבל בחוץ כולנו דיברנו עברית

והתביישנו לדבר בפומבי בשפה האפגנית. רק מאוחר יותר כשנתקלתי בקבוצת

תיירים מאיראן שדיברה בפרסית בקולי קולות ואף אחד מסביב לא הבין אותם, הבנתי

את היתרון הענק בלדבר בשפת מוצאנו. מאז דיברתי עם אמי היקרה באפגנית-

בבית, ברחוב, בקופת חולים, בטלפון ובכל מקום.        מדי פעם שאלו אותי באיזו

שפה אנחנו מדברות ועניתי בגאווה : אפגנית. נוכחתי לדעת שבקושי יש ישראלים

שיודעים שהייתה עליה של יהודים מאפגניסטן. זכרונות מהראת כמעט ואין לי, פרט

לשלג שחסם את הכניסה בהיאט שגרנו בה ו"נסיעות" על גבי חמורים לחופשה מחוץ

לעיר.

בעלי אברהם וידל ז"ל נפטר לפני 15 שנה,יליד מצריים.יש לי 2 ילדים בוגרים.

אני עובדת באונ' בר אילן בתפקיד ראש מדור מלגות.
לפני שנה וחצי הקמתי קבוצת אפגנים שנקראת היום "שומרי הגחלת האפגנית"

שמתכנסת ומספרת זכרונות מאפגניסטן וגם משתדלת לדבר קצת באפגנית.

"שגיא" - שומרי גחלת יהדות אפגניסטן מתכוונת לכנס את כל הסיפורים לחוברת

אחת שתכלול את סיפורי המשפחה של כולם ולהפיצה בקרב המעוניינים.

הערת המערכת:

מרים, נכדתו של הרב מולא אשר גרג'י זצ"ל  ונינתו של  הרב מולא מתתיה גרג'י זצ"ל, ללא ספק נושאת עמה גנים גרג'ים של מנהיגות ועשייה למען הקהילה.
מרים ארגנה את קבוצת שגי"א, שומרי גחלת יהדות אפגניסטן, המקפידים להפגש אחת לחודש ולדבר בשפתנו, הפרסית שלנו , למען לא תשכח. הקבוצה גם יוצאת לטיולים, ובמיוחד אוהבים הם להעלות את ירושלים על ראש שמחתם.

מרים, עלי והצליחי בכל מעשייך!
Share by: