בס"ד כ"ה בניסן תשע"ד 

25.04.14

                                                           

שמעתי בתדהמה על מותו ללא עת של בן דודתי ברוכה פנחסי, אחות אימי מלכה, בנותיו של סבי מולא אשר גרג'י זצ"ל.

הכרתי את יעקב עם עלותו ארצה עם משפחתו מהראט בשנת 1951. 

משפחתו שהתה אצלנו תקופה ארוכה, היינו בני אותו גיל, והתחברנו עם הרבה חוויות משותפות, מאוחר יותר כשלמד בישיבה ביפוהיה בא לביתנו בסופי שבוע. כך שהיה בן בית אצלנו, כאח לי.

יעקב נולד בהראט ב 1946 להוריו דניאל פנחסי-אהרן וברוכה גרג'י בתו של מולא אשר גרג'י. עלה עם משפחתו לארץ בשנת 1951. גרו במעברת בני ציון ואחרי 4 שנים עברו לרעננה. יעקב היה בוגר המחזור הראשון בישיבת בני עקיבא ברעננה. אחרי התיכון המשיך בישיבת הדרום ברחובות. היה מורה באביבים ובכרם בן זמרה. בצבא שירת בתותחנים. למד תואר ראשון מתמטיקה וכלכלה ועבד כ 40 שנה במחלקת הביקורת של בנק הפועלים.

יעקב למד שנים רבות שיעורי תורה במסגרות שונות ברעננה, והיה בעל קורא בבית הכנסת ישורון ברעננה. היה סקרן ובעל תחביבים רבים. הוא היה במקהלת רננה ברעננה והשתתף בחוג שחמט, והגיע לדרגת אומן,

 כמו כן היה בחוג ארכיאולוגי עד השנה האחרונה.

יעקב היה אדם שקדן, עניו, צנוע, וירא שמים -מתכונותיו של אביו דניאל ז"ל. חכם ובעל חוש הומור מיוחד מתכונות אמו ברוכה ז"ל. קרא הרבה ולימד תורה ובמיוחד את פרשות השבוע שליקט מעשרות מקורות ומספרו של סבו הגדול מתתיה גרג'י ,עונג לשבת. כתב למעלה מ650 עמודי פרשנות על פרשות השבוע מפעל תורני עצום שמשפחתו מתכוננת להוציא לאור למען הציבור הרחב.

היה בן מסור שטיפל בהוריו במסירות רבה. הקים משפחה לתפארת ,שני בנים תלמידי חכמים, ושתי בנות , נכדים ונכדות מהם רווה נחת.

הוא יחסר מאד לרעיתו המסורה שושנה. ילדיו אלעד, שמרית, רעות וליאור, ולאחיו ואחיותיו חיים ,ישראל, חנה ליבר,מרים וידל, יפה ויינשטיין.

חבל על דאבדין ולא משתכחין, יהי זכרו ברוך.

אביגדור גרג'י

נולדתי בב' בתשרי תש"ח בעיר הראת באפגניסטן,

לאימי ברוכה בת מולא אשר גרג'י זצ"ל ודבורה  ממשפחת גול,

ולאבי דניאל פנחסי בן מולא אליהו פנחס אהרון  [זוח'אלי] זצ"ל ויוכבד

למשפחת אחשלומו.

עלינו ארצה בינואר 1951, הוריי עם ארבעה ילדים , אני השלישית.

יצאנו מהראת לאיראן כי רק משם יצאו טיסות לארץ.

היינו במחנה מעבר במשהד 3 חדשים –אנשי הקהילה היהודית עזרו לנו  במגורים.

אח"כ היינו בטהרן שישה חודשים, שם נולד אחי ישראל. כשהגיע תורנו לטוס לארץ

הוא היה בן שבוע ימים והיה צורך באישור מיוחד כדי לתת לאימי לעזוב את טהרן עם התינוק.

היינו שבועיים בשער עלייה, אחר-כך עברנו למחנה אוהלים בפרדס- חנה, שם שהינו כשישה חודשים.

היינו באוהל אחד הוריי, חמישה ילדים , סבתי ושני דודים.

משם עברנו למעברת בני- ציון (היום כפר חרוצים).

גרנו שם הוריי וחמשת הילדים בצריף. מקלחת ושירותים היו משותפים בבית מרחץ ציבורי ושירותים ציבוריים (בול- פגיעה).

בבית הספר במעברה היו שני מורים והכיתות היו מורכבות מכמה שכבות גיל באותה

כתה. בסוף כתה ב' כשעברתי לרעננה נדהמתי כשאותה מורה היתה איתנו כל היום.

גרנו בצריף במעברה חמש שנים ובתחילת 1956 עברנו לרעננה , שם אנו גרים עד

היום, הורי, אני ,אחי יעקב ואחי ישראל.

אחותי חנה גרה בת"א,חיים גר בנתניה ויפה גרה בפ"ת.

זו תמונת הפספורט של משפחתי המורחבת כשעלינו מאפגניסטן לארץ בשנת

 1951 

 בתמונה סבתא יוכבד ז"ל ואני בזרועותיה, דודתי שושנה ואחותי חנה ליבר, אמי

ברוכה ז"ל ואחי חיים בזרועותיה, דודי יששכר פנחסי מחולון, אבי דניאל ואחי יעקב

פנחסי בזרועותיו. אחי ישראל נולד כאמור בטהרן ואחותי יפה נולדה  בארץ.

הוריי דיברו ביניהם באפגנית אבל אנחנו הילדים דיברנו איתם בעברית.

אני הייתי היחידה שדיברה עם אמי באפגנית בבית, אבל בחוץ כולנו דיברנו עברית

והתביישנו לדבר בפומבי בשפה האפגנית. רק מאוחר יותר כשנתקלתי בקבוצת

תיירים מאיראן שדיברה בפרסית בקולי קולות ואף אחד מסביב לא הבין אותם, הבנתי

את היתרון הענק בלדבר בשפת מוצאנו. מאז דיברתי עם אמי היקרה באפגנית-

בבית, ברחוב, בקופת חולים, בטלפון ובכל מקום.        מדי פעם שאלו אותי באיזו

שפה אנחנו מדברות ועניתי בגאווה : אפגנית. נוכחתי לדעת שבקושי יש ישראלים

שיודעים שהייתה עליה של יהודים מאפגניסטן. זכרונות מהראת כמעט ואין לי, פרט

לשלג שחסם את הכניסה בהיאט שגרנו בה ו"נסיעות" על גבי חמורים לחופשה מחוץ

לעיר.

בעלי אברהם וידל ז"ל נפטר לפני 15 שנה,יליד מצריים.יש לי 2 ילדים בוגרים.

אני עובדת באונ' בר אילן בתפקיד ראש מדור מלגות.

לפני שנה וחצי הקמתי קבוצת אפגנים שנקראת היום "שומרי הגחלת האפגנית"

שמתכנסת ומספרת זכרונות מאפגניסטן וגם משתדלת לדבר קצת באפגנית.

"שגיא" - שומרי גחלת יהדות אפגניסטן מתכוונת לכנס את כל הסיפורים לחוברת

אחת שתכלול את סיפורי המשפחה של כולם ולהפיצה בקרב המעוניינים.

מרים, נכדתו של הרב מולא אשר גרג'י זצ"ל  ונינתו של  הרב מולא מתתיה גרג'י זצ"ל, ללא ספק נושאת עמה גנים גרג'ים של מנהיגות ועשייה למען הקהילה.

מרים ארגנה את קבוצת שגי"א, שומרי גחלת יהדות אפגניסטן, המקפידים להפגש אחת לחודש ולדבר בשפתנו, הפרסית שלנו , למען לא תשכח. הקבוצה גם יוצאת לטיולים, ובמיוחד אוהבים הם להעלות את ירושלים על ראש שמחתם.

מרים, עלי והצליחי בכל מעשייך!