עשרה בטבת


צום עשרה בטבת
 מאת הרב רפאל בצלאל


(מלכים ב, כה) "בחודש העשירי בעשור לחודש בא נבוכדנצר מלך בבל הוא וכל חילו על ירושלים.
ויחן עליה ויבנו עליה דיק סביב ותבוא העיר במצור ... ויחזק הרעב בעיר ולא היה לחם לעם הארץ".
 
יום עשרה בטבת הוא היום שבו שם נבוכדנצר מצור על ירושלים ובכך החלה הפורענות.
שנה וחצי היתה העיר מוקפת במצור, במשך הזמן אזל מלאי המזון ורעב כבד ונורא פקד את יושבי ירושלים עד שביום ט' בתמוז הובקעה העיר ונכנסו חיילי נבוכדנצר לירושלים,
שחטו וטבחו נער וזקן ללא רחם.
 
הרעב היה כל כך כבד עד כי "נשים רחמניות בישלו ילדיהן" (איכה ד) נשי ירושלים היו משוטטות ברחובות ובאשפתות כדי לחפש דבר מה להביא לילדיהם, אך מחמת הרעב היו נופלות ומתות.
ילדים רכים שבאו לבקש אוכל מאמותיהם היו נופלים ומתים באין מענה.
גיבורים רבים היו בירושלים שיכלו לעמוד בפרץ ולהדוף את האויב אך מחמת הרעב הכבד
כוחם לא עמד להם.
 
לזכר אותן מאורעות נקבע צום עשרה בטבת ובכדי שנפשפש במעשינו,
נתקן את הטעון תיקון בעיקר בעניינים שבין אדם לחברו ואז נזכה שימים אלה
יהפכו לימי ששון ושמחה, כנאמר (זכריה ח) "כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום
החמישי וצום השביעי וצום העשירי (עשרה בטבת) יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה
ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו". 
 

בתמונה,  משתה בלשאצר, ציורו של גוסטב דורה
בו נתבשר  בלשאצר, המלך האחרון של בבל על חורבן בבל
 בכתובת על הקיר : "מְנֵא מְנֵא תְקֵל וּפַרְסֵין"  (דניאל ד - ד).


Share by: