שרה גרג'י

שרה גרג'י

המשוררת שרה גרג'י עלתה לישראל בגיל 18 מארצות הברית. שרה נשואה למשה גרג'י.
שרה היא בתם של מקס (בן דוד ופרידה משען) ואדל (בת אהרן ושרה שוויכה)
מימין לשמאל: משה ושרה גרג'י, קרובת משפחה, מקס ואדל משען (הוריה של שרה)

על משפחתה של שרה

 

הוריה של אמי אדל הם אהרן ושרה שוויכה. הוריו של אהרן הם מנחם ושרה. "חכם מנחם", כפי שהוא נקרא, היה מחשובי החכמים המקובלים של העיר חלבּ שבסוריה, וכן במצריים בתחילת המאה.

אביו של מנחם היה חכם אהרן ("חכם באשי") , מעין רב ראשי בחלבּ, וגם פייטן.

 

סבי אהרן נולד בחלבּ בשנת תרנ"ז (1897 למניינם) והמשפחה נדדה למצריים בסביבות שנת תרע"א.

במצריים סבי אהרן ייסד את בית המדרש "אהבה ואחווה" (שעליו אפשר הרבה לספר...)

 הוריו של אבי מקס (מנחם) הם דוד ופרידה משען. פרידה היא אחותו של סבי מצד אמי, אהרן.

(כן, ההורים שלי בני דודים!)

 

 

שרה כותבת שירים מגיל צעיר. כמובן ששיריה הראשונים היו בשפת האם שלה, אנגלית, אבל אחרי עלייתה היא התאהבה גם בארץ וגם בשפה העברית - שהיא לדעתה השפה היפה ביותר בעולם - וכבר לא יכלה לכתוב שירים בשום שפה אחרת.

 

שרה, אמא וסבתא, עובדת מעל ל- 30 שנה במשרד הראשי של המוסד לביטוח לאומי בירושלים.

 

שיריה של שרה משלבים את השפה של התנ"ך והתפילה, מבנה מסודר כולל חריזה מיוחדת, ונושאים אקטואליים לעם ישראל היושב בארצו. שלא כמו שירים מודרניים רבים אחרים, אין צורך לקרוא שיר שלה פעמיים כדי להבין אותו - אבל השיר מעורר רצון לקרוא אותו פעמיים; הוא נכתב מתוך רגש ולכן מעורר רגש.

 

לַשִירָה נולְדָה/ מאת שרה גרג'י

 

זוּ הַשָפָה

לַשִירָה נולְדָה:

כָּל אוֹת –

מַרגָּלִית,

כָּל תֵּיבָה –

מַשְכִּית;

ולִי לא נותַר

אֶלָּא לְלַטֵּש, לְסַדֵּר,

וְאֶת הַנְּיָר

לְעַטֵּר.




שיריה של שרה מופיעים מידי פעם בעלון השבועי "עולם קטן". ספרה "לשירה נולדה", ספר שירי אהבה לעם ישראל ולארץ ישראל - שיצא לאור בהוצאת "סער" - הוא ספרה הראשון.
ניתן להשיג את הספר בחנויות הספרים של סטימצקי.

שרה ביריד בבנייני האומה, סוכות תשע"א, 2010

משה גרג'י

בעלה של שרה, משה גרג'י, הוא בנם של שמחה (בן ברוך ורחל גרג'י) ויפה (בת יוסף ושרה בצלאל ).

משה הוא יליד הראת שבאפגניסטאן, ועלה לישראל בגיל 16 עם הוריו ועם משפחתו. 


הוריה של יפה אמו של משה הם יוסף (בן מרדכי) ושרה בצלאל, והם עלו לארץ בשנת 1951 (לפני משה ומשפחתו).

הוריו של שמחה (אביו של משה), הם ברוך ורחל גרג'י .סבא ברוך עלה עם המשפחה של משה לארץ, סבתא רחל נפטרה באפגניסטאן.

להוריו של סבא ברוך קראו יעקב ורחל. יעקב היה אחיו של הרב מולא מתתיהו גרג'י.

לאביו של יעקב קראו מרדכי; לאביו של מרדכי קראו אברהם, לאביו של אברהם קראו רחמים גרג'י.

 

סבא רבא של משה, יעקב (אביו של סבא ברוך) היה שוחט ומוהל, וגם שימש כרב ראשי אחרי שהרב מתתיהו עלה לארץ. רחל, אמו של סבא ברוך, לא רצתה שבנה ברוך יהיה שוחט, כי היא ראתה שבעלה יעקב מאד טרוד במלאכה זו, והיה קם באמצע הארוחה כאשר ילדים היו מביאים לו איזה עוף לשחוט... את מלאכת השחיטה יעקב עשה ללא תשלום. הוא התפרנס מחנות בדים.

 

סבא ברוך היה אחראי על כל עניני הקהילה, כגון מקוואות, עזרה לעניים, ביקור חולים, וכו', אבל באמת לא עסק בשחיטה. נכדו משה (בעלי) היה מקורב אליו במיוחד והיה מלווה אותו לכל מקום. (אביו של משה, שמחה, היה בעיקר יושב ולומד תורה, ופחות מתעסק עם עניני הקהילה).

 

הרב של בית הכנסת שלהם היה הרב אשר גרג'י (בנו של הרב מתתיהו). כשהייתה שמחה בבית הכנסת, כגון ברית מילה, כל המתפללים משאר בתי הכנסת היו באים לשמוח יחד איתם ולשמוע את הברכות.

 

 

המשפחה העלתה עמה מאפגניסטן ספרי קודש.

להלן דף הקדשה של ספר בקשות הכתוב כולו בכתב יד בתפסיר (אותיות עבריות למילים בפרסית). כתב אותו הרב מולא יחזקאל גרג'י, ובהקדשה הוא מקדיש אותו לסבו, הרב מרדכי גרג'י. הספר היה שייך לרב מרדכי גרג'י.


בתמונה דף שער של הספר סדר שכיות החמדה שהודפס בבית דפוס בוונציה. שנת ההדפסה כתובה בגימטריא. הספר הוא ספר לימוד לראש חודש ניסן והיה שייך אף הוא לרב מרדכי גרג'י.

Share by:
***