אכן, אכן, איש העם היה אחי חיים, והיכן ישנם  עוד אנשים כמוהו.

 

 חיים היה אדם נדיר ומיוחד, שהקדיש את חייו למען הזולת במעשי צדקה בחסד, ושלא על מנת לקבל שכר. מעולם לא פגשתי אדם כמוהו למעט אבי ז"ל, ובזה המשיך את מורשת המשפחה. חיים נולד בהראט , אפגניסטן בשנת 1932, בנם הבכור של ישעיה ומלכה גרג'י ז"ל, ונכדם של הרבנים אשר ויחזקאל גרג'י זצ"ל.

 גדל בירושלים, היה תלמיד מחונן בישיבה שבה לימד הרב עובדיה יוסף. חיים נחשב לעילוי צעיר, רב לעתיד, ממשיך השושלת המפוארת של רבני משפחת גרג'י. יום אחד נקלע חיים לאסיפת רחוב פוליטית ושמע נאום חוצב להבות של משה סנה, מי שהיה מפקד ההגנה בזמנו. סנה היה אדם מבריק וכריזמתי שסומן כיורשו של בן גוריון, אך לפתע שינה את עמדותיו ועבר למפלגה הקומוניסטית. אחי הצעיר חיים נשבה בקסמי הנאום ועבר למחנה הקומוניסטי.

 

 במהרה היה חיים לבן בית אצל סנה, והפך לחברו הקרוב וידידו של מזכירו של סנה דאז יאיר צבן. חיים אפילו שימש כשמרטף לבן אפרים סנה, שניהם לימים, יאיר ואפרים,  לימים שרים בישראל.

חיים הקדיש את כל זמנו ומרצו למען המפלגה. המשפחה עברה לתל אביב, והוא החל לעבוד בעיתון הקומוניסטי קול העםבכל סוגי העבודה: דפוס, עריכה,כתיבת מאמרים על נושאי חברה בסגנונו המזהיר, ואף הפצת העיתון ברחובות. תארו לכם את מצבה של משפחתי, משפחה דתית עם מסורת מפוארת, גרנו באזור דתי-ימני, וכל תושבי השכונה התרעמו עלינו. כילד קטן זכיתי להשפלות רבות ברחוב, וחיים היה שב הביתה קרוע בגדים וזב דם לפעמים.

כילד לא תפסתי את המתרחש, אך נהניתי לאסוף בולים נדירים שקיבלנו מארצות הגוש המזרחי ומסין, בעקבות ביקוריו בארצות אלה, שעד היום שמורים אצלי, הילד היחידי בשכונה...

 

בעקבות מלחמת ששת הימים חל פילוג במפלגה הקומוניסטית, ורבים אף עזבו אותה, אחי חיים ביניהם. אך הוא המשיך עם מפלגות השמאל ועבר לעבוד בעיתון  דבר, ואף כתב מאמרים שם.

בשיחת רבות שניהלנו הסביר לי שהצד הפוליטי לא היה חשוב לו, אלא הצד החברתי, וכל חייו הוקדשו לעזור לזולת, למעמד הנמוך, לחולים, למבוגרים, למשפחות מצוקה,להשכנת שלום בית, ומשפחות רבות יעידו על כך. אני גם זוכר שמכרים ,קרובי משפחה ושכנים היו פונים  אליו שיכתוב עבורם מכתבים לרשויות בכתב ידו הנהדר.

 

ביתו בראשון לציון היה בית פתוח לכל דיכפין והאיש היה למוסד. הוא היה חבר במועצת העיר, באגודות צדקה וגימלאים. יום יום היה יוצא לביקורי סיעוד ועזרה בבתים, במוסדות ובבתי חולים. בסנדלים, בכובע מצחייה,חולצה פתוחה, עם תרמיל על הגב, ועם חיוך נצחי, אני היהודי הנודד, נהג לומר, אהב את הארץ וטייל וצעד בכל פינה בה וסייר ברחבי העולם, ואף הגיע לאוזבקיסטן בעקבות מסע שורשים.

 אנקדוטה קטנה: יום יומיים אחרי שהגיע לבקרני בניו יורק, כבר יצא לבד, וחזר לבשרני שהוא עובר לגור בדירה בעיר, שזוג שפגש הציעו לו אותה חינם,זה היה חיים.

אני עובר על מכתביו הרבים וזה היה סדר יומו: ביקורי חולים,אסיפות וועד, עזרה לעולים, תערוכות,הרצאות, טיולים,צעדות, קורסים, ביקור משפחות במצוקה, אני מצטט:" אני משתדל לשמש להם אוזן קשבת, לעודדם, להפיח בהם אופטימיות..ואשרי האדם השמח בחלקו תמיד"

מותו ללא עת הכה בהלם ותדהמה את חבריו ואת מאות המשפחות שהיה להם לסעד ועזרה, כי הם ידעו שלא יהיה להם איש כזה עוד.

 

השאיר אחריו הרבה מאמרים, שירים ורשימות שיעלו לדפוס בעתיד אי"ה.

 בספר :" לא ביפו ולא בתל אביב" שיצא לאור בשנת 2009, יש  כמה מאמרים של אחי חיים, על החיים בשכונת שפירא בתל אביב מקום מגורינו אז, ועל עזרתו לזולת. להלן חלק מעיסוקיו המוזכרים באחד המאמרים, לשיפור התנאים בשכונה: טלפון ציבורי, תחנת אוטובוס, איסוף אשפה, ביוב, פנסים, ספריה, עצים בשדרות, ספסלים, ביקור חולים.

וכפי שאמר ביאליק: היה איש וראו איננו עוד!

יהי זכרו ברוך!