חנוכה

חנוכה  
רחל נומדר ליד חנוכייה מאפגניסתאן במוזיאון ישראל  

חנוכייה מעשה ידי האקדמיה לאמנות "בצלאל" (שנות ה - 40 ),  סביבון מעופרת יצוקה, באדיבות משה קורט מנתניה
חנוכה בהלכה ובאגדה
מאת הרב רפאל בצלאל       
 
 נס חנוכה אירע לפני כאלפיים מאה ושבעים שנה בו מסר הקב"ה בידינו את היוונים שכל מטרתם הייתה להדיח אותנו מלקיים את התורה והמצוות.
יום כ"ה בכסלו נקבע לדורות כיום של הלל והודאה זכר לנס. אומרים בו הלל שלם ומזכירים "על הנסים" בתפילה ובברכת המזון.
 המלחמה בין היוונים ליהודים לא הייתה מלחמה רגילה, היוונים לא רצו להרוג את עם ישראל פיזית אלא רצו לכפות עליהם את תרבותם – תרבות יון ולהעבירם על דתם ואמונתם, מאידך רצו לדכא כל מי שקיים מצוות. אז קמה קבוצת יהודים הנאמנים לתורת ה' והחליטה להלחם בחירוף נפש, אף שידעו כי אין להם כל סיכוי לנצח מול אויב אדיר וגדול, אך מכיוון שמטרתם הייתה קדושה, הביא להם ה' הצלחה וניצחו מעטים את הרבים. לאחר מכן התרחש נס נוסף, כשנכנסו היוונים למקדש טימאו את כל השמנים, אך פך אחד קטן נשמר והיה בו כדי להדליק יום אחד, ונעשה נס והדליקו ממנו שמונה ימים.
כדי להפיק שמן טהור חדש נדרשו שמונה ימים, ורק ביום התשיעי הדליקו בשמן החדש.
לזכר אותו נס נוהגים בכל הדורות להדליק נרות במשך שמונה ימים.

כמה נרות מדליקים
המנהג הוא להדליק בלילה הראשון נר אחד ואח"כ בכל לילה מוסיפים נר אחד וכך מוסיף והולך עד יום השמיני שאז מדליקים שמונה נרות.
מאחר והנרות קודש הם ואין להשתמש לאורם לכן נוהגים להדליק נר נוסף בכל לילה ומניחים אותו בנפרד, שאם יהיה שימוש לאור הנרות. יהיה לאור אותו הנר והוא הנקרא "שמש".
 
כמה חנוכיות מדליקים
בני אשכנז נוהגים שכל בני הבית הזכרים מדליקין כל אחד בנפרד. אך בני ספרד נהגו שאחד מבני הבית מדליק ופוטר את כל בני הבית.
מצווה להדר ולהדליק בחנוכייה יפה עשויה מזהב או כסף וכדומה, אך מי שאין ידו משגת יכול להדליק גם בחנוכייה פשוטה.
יהודי אפגניסטן נהגו להדליק בכוסיות עשויות כסף טהור כוסיות אלה היו פרודות ומונחות על משטח מיוחד ללא חיבור ביניהן.

מנורת חנוכה מאפגניסטן (חנוכיית בזיכים)
מתוך הספר "אפגאניסתאן" בית הכנסת והבית היהודי
בהוצאת המרכז לאמנות יהודית והאוניברסיטה העברית בירושלים

נשים
גם הנשים חייבות בהדלקת נרות חנוכה כי גם הן היו באותו הנס ולכן אשה המתגוררת בביתה לבדה תדליק ותברך את כל הברכות. אך אישה נשואה או בנות בבית הוריהן יוצאות ידי חובה על ידי הדלקה של אחד מבני הבית.
אורח
אדם המתארח אצל חברו וכן זוגות נשואים המתארחים אצל הוריהם יוצאים ידי חובה בהדלקת בעל הבית. המתארחים בבית מלון ולא מדליקים בביתם חייבים להדליק נרות חנוכה במלון עם ברכה.
 
מקום הנחת הנרות
כיון שמצווה לפרסם הנס, נוהגים להניח הנרות בפתח הבית מבחוץ, במקום שיש עוברים ושבים, ויניח בצד שמאל של הכניסה מול המזוזה, ויש נוהגים להניח על אדן החלון הפונה לרשות הרבים. אך אם אין מקום הפונה לרשות הרבים יניח בתוך הבית ליד הפתח מול המזוזה.

ג'וי ודניאלה, נכדותיה של סבתא צביה בצלאל
עמנואל נ"י, נכדו של משה קורט, ליד חנוכיית הוריו 
אריק גרג'י מקרית שמונה,  בן לשמואל ונכד לרפאל שיחיו,  נין  למולא אשר גרג'י זצ"ל
בהדלקת נר ראשון של חנוכה תשע"ב 
אריק גרג'י  מדליק נר רביעי עם סבא רפאל , חנוכה תשע"ב     
אריק מדליק נרות עם אבא שמואל, חנוכה תשע"ב 
זמן ההדלקה
מצווה להדליק מיד בצאת הכוכבים ולא קודם לכן (צאת הכוכבים הוא כ-20 דקות לאחר השקיעה), אך אם מסיבות לא צפויות לא הדליק בצאת הכוכבים ישתדל להדליק מוקדם ככל האפשר. אולם אם נאנס ולא הדליק מוקדם יכול להדליק במשך כל הלילה עד עלות השחר.
 
סדר הברכות
קודם שמדליק צריך לברך. בלילה הראשון מברך שלוש ברכות 
א) ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציונו להדליק נר חנוכה (ולא של חנוכה)
ב) ברוך אתה וכו' שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה
ג) ברוך אתה וכו' שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
בשאר הלילות מברך רק שתי ברכות להדליק נר חנוכה ושעשה נסים לאבותינו.


ר' רפאל גרג'י מדליק חנוכיית כסף - בשמן 
מנהגי חנוכה
מצווה להרבות בסעודות בחנוכה ולספר את הנסים שנעשה לנו בחנוכה, וכן נוהגים לאכול סופגניות ומיני מאכל המטוגנים בשמן זכר לנס השמן, וכן מאכלי חלב וגבינה כי היה גם נס אחר שנעשה ע"י יהודית שהאכילה את האויב מאכל חלב והצליחה לכרות את ראשו.

חנוכיית שרה ויוסף אליאס
מתוך ספרו של בן-ציון יהושע-רז "מנדחי ישראל באפגאניסתאן לאנוסי משהד באיראן"
הוצאת מוסד ביאליק (עמוד 382)
 
חנוכה
החנוכייה האפגאנית שונה היא מן החנוכייה בת תשעה קנים צמודים, המוכרת לנו. היא עשויה תשעה בזיכים בודדים עשויים חרס, פח, נחושת או כסף – כל בית לפי יכולתו. ההבדל בצורה נובע כנראה מן העובדה שבני הקהילה היו בעבר אנוסים לאסלאם, וכדי להסתיר את הדלקת הנרות ערכו אותם בתוך בזיכים שפוזרו בבית. לבזיכים, שהועמדו זה ליד זה, הוכנסו פתילים שטוו הנשים ושמן מאכל. בלילה התשיעי שלאחר חנוכה נהגו לשרוף את שרידי הפתילים שנאספו מכל שמונת ימי החנוכה בשל קדושתם כדי שלא יושלכו לאשפה.
 
 
מנורת חנוכה על פי מנהג אפגניסתאן, ישראל, המאה הכ'
מתוך הספר "אפגאניסתאן" בית הכנסת והבית היהודי
בהוצאת המרכז לאמנות יהודית והאוניברסיטה העברית בירושלים

בדומה לראש חודש גם בחנוכה לא עסקו הנשים בכל מלאכה. חג החנוכה חל בעיצומו של החורף. בחוץ ירדו שלגים, ובני הבית התחממו ליד האח שהיה מונח מתחת ל'כורסי' – שולחן נמוך, ומעליו פרושה שמיכה רחבת ידיים, שכל בני הבית מתכסים בה. בליל 'זאת חנוכה' [נר שמיני] היו עורכים ארוחה חגיגית. בשבוע חנוכה הרבו לאכול מאכלי חלב ,פלוו מאסתין' (אורז בלֶבֶּן) או 'קורותי' (מאכל חלבי) – כזכר לסיפור יהודית והולופרנס. יהודית השקתה את הולופרנס בחלב ולאחר שנרדם כרתה את ראשו, והאויב שנבהל ממות מפקדו ברח על נפשו.
 
מרבית הגברים בעדה האפגאנית נעדרו מן הבית לרגל מסחרם במרחקים, והנשים היו מבקשות מן הילדים שידליקו בביתן נרות חנוכה ובתמורה זכו אלה בדברי מתיקה ובמעות חנוכה. הילדים נהגו לשחק באגוזים ובשקדים. בחנוכה שלחה משפחת הארוס לארוסה מגשים עמוסים בשר ודגים, פירות ודורונות ובהם בגדים, נעליים ותכשיטים. כמו כן צירפו תרנגול לבן, שהיו מלבישים אותו 'מכנסיים' וצבעו אותו בצבעים עליזים.

סופגניות מבית שמואל וגילה גרג'י, קרית שמונה

חנוכיית שמן, באדיבות שמואל גרג'י 
מתתיהו הכהן, אבי המכבים, יצירתו של בוריס שץ 
מתוך "תמונות לדברי ימי ישראל"

במודיעים נתן מתתיהו את אות המרד, שנגמר בנצחון המכבים.
מטבעות של שמעון בר כוכבא
מתוך "תמונות לדברי ימי ישראל"
במלחמת החרות ברומאים טבע שמעון בר כוכבא מטבעות
עליהן חרות "שנה (א' עד ו') לחרות ישראל"

על חנוכה, מתוך ספרו של אריה אליסף "זכרתי ימים מקדם":
...תמונה נוספת מתקופת החנוכה היא ה"פנסים". כל ילד המכבד את עצמו, השיג קופסת שמורים ריקה ובעזרת מסמר ניקב הרבה חורים בתחתית הקופסה.
השתדלנו לנקב בצורה דקורטיבית. למשל, מעגלים הולכים וקטנים.
דוגמא נוספת, ניקוב מגן דויד ע"י מסמר גדול וסביבו חורים מפוזרים שנעשו ע"י מסמר קטן יותר וכו' כל אחד לפי כישרונותיו. קרוב לקצה שפת הקופסה ניקבנו חור אחד ודרכו העברנו חוט ברזל עד תחתית הקופסה, כך שקבלנו ידית אחיזה. מקור האור היה חצי נר חנוכה.
חיכינו בקוצר רוח לבוא הלילה כדי להדליק את הפנס. לאחר שהדלקנו נרות החנוכה, הדלקנו ב"דלון" (מסדרון) של החצר את הנר בפנס ויצאנו עמו לרחוב כדי ל"האיר" את הדרך, אע"פ שלא היה
לנו לאן ללכת.



בדרך כלל הלכנו מספר מטרים ברחוב, בגלל רוחות החורף. במקרה ולא היו רוחות, אזי נתקלנו בעוד חברים ה"מאירים" הלוך ושוב את הדרך שברחוב. בנוסף לנ"ל הסתובבנו בכל לילה צפופים במסדרון החשוך של החצר המוגן מפני הרוח ונהנינו מ"הציורים" המרצדים שהתקבלו על הקירות מהחורים שבשולי ה"פנס". מעשית, זריזין מקדימין והתחלנו להשתמש בפנס כבר מספר ימים לפני החנוכה.

 
תמונה נוספת מתקופת החנוכה והוא ה " פנסים ". כל ילד המכבד את עצמו , השיג קופסת שמורים ריקה
ובעזרת מסמר נקב הרבה חורים בתחתית הקופסה . השתדלנו לנקב בצורה דקורטיבית . למשל , מעגלים הולכים וקטנים . דוגמא נוספת , ניקוב מגן דויד ע " י מסמר גדול וסביביו חורים מפוזרים שנעשו ע " י מסמר קטן יותר וכו '. בקיצור , כל אחד לפי כשרונותיו . קרוב לקצה שפת הקופסה נקבנו חור אחד ודרכו העברנו חוט ברזל עד תחתית הקופסה , כך שקבלנו ידית אחיזה . מקור האור היה חצי נר חנוכה , שפעם אחת כדי להשיג נר חנוכה קרה לי מקרה לא נעים ... חיכינו בקוצר רוח לבא הלילה כדי להדליק את הפנס . לאחר שהדלקנו נרות החנוכה , הדלקנו ב " דלון " ) מסדרון ( של החצר את הנר בפנס ויצאנו עמו לרחוב כדי ל " האיר " 
את הדרך , אע " פ שלא היה לנו לאן ללכת . בדרך כלל הלכנו מספר מטרים ברחוב , בגלל רוחות החורף . 
במקרה ולא היו רוחות , אזי נתקלנו בעוד חברים ה " מאירים " הלוך ושוב את הדרך
שברחוב . בנוסף לנ " ל הסתובבנו בכל לילה צפופים במסדרון החשוך של החצר המוגן מפני הרוח ונהנינו מ " הציורים " המרצדים שהתקבלו על הקירות מהחורים שבשולי ה " פנס ". מעשית , זריזין מקדימין והתחלנו להשתמש בפנס כבר מספר ימים לפני החנוכה ...... הגענו ללילה
הראשון של חנוכה . בערב חנוכה , אבא ע " ה נעץ מסמר בקיר של החדר , 
בגובה של כשניים וחצי מטר ותלה עליה את החנוכיה . כל השכנים נהגו
להדליק את החנוכיה בתוך הדירה . כמו כל השכנים , גם לנו היתה
חנוכית שמן העשויה מפח פשוט . גב החנוכיה היה בצורה מלבנית ברוחב של כ 04- ס " מ
ובגובה של 04 ס " מ בערך . חלקה התחתון ברוחב 5 ס " מ בערך , נוצר ע " י כפוף הפח ועליו עמדו כוסיות
) נרות , בעברית נכונה ( עשויות פח בעומק 3 ס " מ בערך . צורתן כדמות נרות החרס העתיקות , אבל ללא
המכסה . את הפתילות הכינה אמא ע " ה מצמר גפן בצורה הזו . טוותה בידיה חוט מצמר גפן , פיתלה אותו , ועשתה פתילה מורכבת משלושה חוטים באורך של כ 0- ס " מ . את הפתילה הניחו בקצה של הנר ואת השמן
יצקו מלמעלה . שלא כרגיל בחיי היום יום , השמש עמד גבוה , בראש החנוכיה . למען האמת , אני בטוח שלא פעם שמש או עובד נקיון במקום כלשהו , מגיע לו מבחינת ידע , אנושיות והתנהגות לעמוד בראש רוב האנשים האחרים שאותם הוא משרת . חזרנו הביתה לאחר תפילת ערבית , אבא בירך על הנרות שאורן
ריצד על הקיר ממול מנורת הנפט שעל השולחן . ) כזכור , לא היה לנו חשמל ( המשיך " הנרות הללו ...", 
" מזמור שיר חנוכת .." ואח " כ שרנו מעוז צור . אכלנו ארוחה קלה ואנו הילדים יצאנו החוצה עם הפנסים . 
כשחזרנו הביתה הרגשנו את הריח האופייני לנרות השמן , והסתכלנו על הפתילות שאורן הולך פוחת
ו " מגמגם " עד שכבו והעלו פס עשן עם הריח האופייני לנר שמן שכבה . ככל שהתקדמו ימי החנוכה , אור
החנוכיה התגבר יותר ויותר על אור מנורת הנפט שהאירה לנו בכל ימות השנה . ביום השמיני , החנוכיה
האירה כמו ארבע מנורות נפט . עשן החנוכיה גרם לפיח שחור על הקיר וזהו הכתם השני שהמתין לסיוד
הדירה של ערב פסח ...... בתוך ימות החורף הקרים והחשוכים אשר נראו לנו כי אין להם סוף , עם
הרטיבות , ואבעבועות החורף המטרידים , היו לנו שמונת ימי החנוכה ימי אור ושמחה ושכחנו את כל
הבעיות הנ " ל . כמובן שהיו לנו ימים בודדים ושבתות בעלי מזג אויר נעים שנהנינו בהם . אבל שמונת ימי
החנוכה היה לנו רצףשל ימים שנהנינו בהם מבלי להתחשב במזג האויר . 
ברוך שלא עשני גוי .__ 



חג חנוכה בהראת / מאת זילפה כהן
  
לכל אישה יהודיה בהראת היה כלי עבודה פשוט ושימושי: דוק.
בדרך-כלל היהודיות טוו בדוק בשעות הפנאי שלהן חוטי משי מלָאס ומפִּילֵה.וכך השתכרו מעט כסף.
כמו כן הן טוו צמר גפן בדוק להכנת פתילים לנרות שבת וחג. את חוט הצמר גפן היו כורכות על ארבע אצבעות יד אחת למספר קיפולים, חותכות אותו ומשזרות אותו בין כפות הידיים, והנה הפתיל מוכן.
כך, אמי, בת-שבע כהן ז"ל, לבית יואב גול, הכינה פתילים לנר, וכך אחותי תמר כהן-רוחם, שתיבדל לחיים טובים, מכינה עד היום את הפתילים לנרות שבת וחג.
כמובן, לכבוד חג החנוכה, הכינו כמות גדולה של פתילים, לפחות ארבעים וארבעה במספר, שיספיקו להדלקת הנרות לשמונה לילות.
בבית שלנו היו נרות חנוכה פשוטים מפח _ שמונה קטנים ואחד קצת יותר גדול, שמילא את תפקיד השמש.
בגלל כבודו של החג לא השתמשנו בשמן הכותנה הרגיל (רוּקַ'ן מַנְדוֹב), אלא בשמן משובח יותר: שמן שומשמין (רוּקַ'ן חָשְחַש).
נרות החנוכה היו בתוך הבית, כמובן משמאל לדלת הכניסה. שם בגולה לא פרסמנו את הנס ולא שמנו את הנרות ליד החלונות ולא מחוץ לבית.
בימי החנוכה לא היה חופש לתלמידים בבית המדרש. אני זוכרת את ימי החנוכה בבית המדרש כימים שמחים ועליזים. המורה כַלִיפֵה בנימין גול ז"ל היה מארגן שירה ואנחנו התלמידים והתלמידות שרנו בהתלהבות רבה את "מעוז צור ישועתי..."
 כליפה בנימין ז"ל היה מורה בחסד עליון. הוא ידע איך להפעיל, ללמד ולחנך את התלמידים.
 זכור לי חג חנוכה שכליפה בנימין הכין אִילָן (מעין הודעה פומבית) לי ולעוד ילדה בבית המדרש. אילן זה היה מנוסח בצורת שאלות ותשובות. השאלות היו קצרות, כגון: מדוע מדליקים נרות חנוכה? ואילו התשובות היו מפורטות וארוכות. בחלקי נפל לשאול את השאלות. ואילו חברתי ענתה את התשובות.
לחגיגת החנוכה, שהיתה מלווה בקריאת אילן, הוזמנו גם נכבדי העדה לבית המדרש.
בגלל שהחלק שלי היה קצר הדגשתי כל מילה וקראתי בצורה רהוטה וברורה, כמו שאנחנו היהודים האפגאנים חונכנו: לקרוא מִשְרָה.
חברתי, שקראה אילן ארוך, התבלבלה בין השורות. כליפה בנימין מיד רץ אליה והראה לה באצבע את השורה הנכונה.
באותו חג חנוכה כליפה בנימין סיפר לי שנכבדים מבין המוזמנים לחגיגה ציינו אותי לשבח כמי שיודעת לקרוא מִשְרָה.
 

זילפה ודינה כהן בחצר ביתן בהראט, קיץ 1958, שנת עלייתן לארץ
איזי שבתאי מלוס אנג'לס כותב אלינו על חנוכה בימים אלה:
החנוכייה של איזי על גג ביתו בלוס אנג'לס
את חג החנוכה חוגגים אצלנו שמונה ימים עם הילדים, הנכדים והחברים כל יום במקום אחר.
מדליקים נרות, מחלקים מתנות לילדידים ואכלים סופגניות. זה אחד החגים היפים שאפילו בקניונים מדליקים נרות או חנוכיות אחת יותר יפה מהשניה.  לי יש חנוכיה חשמלית על הגג שכל השכונה רואה, ובנוסף אני מדליק את החנוכיה הזו  העשויה משיש אצלי במרפסת

החנוכייה של איזי במרפסת
מתכונים לחג החנוכה
לביבות תפוחי אדמה 
מאת נעמי כהן מהרצליה
מצרכים:
5 תפוחי אדמה גדולים מהסוג הבהיר (לא דזירה) (לבהירים יש יותר עמילן והוא טוב ללביבות)
4 כפות קמח
4 ביצים
כף שטוחה מלח (אפשר בלי)
1 כפית פלפל שחור (לפי הטעם)
 
אופן ההכנה:
לפרוס תחילה פרוסה דקה של תפוח אדמה לבדיקת חום השמן, לגרוס בפומפייה גסה, להוסיף את כל שאר החומרים. לערבב היטב ולצקת למחבת או לסיר בשמן עמוק חם באמצעות כף הגשה.
חשוב: ע"מ למנוע ספיחה של שמן מיותר, יש לבדוק חום השמן באמצעות טיגון פרוסה דקה של תפוח אדמה, אם הוא יוצר סביבו מיד בועות סימן שהגיע לחום המתאים, להניח על רשת + ניר סופג, נכון לכל טיגון.
הערה חשובה: להכין את הלביבות סמוך מאד לפני ההגשה, התפוח אדמה נוטה להשחיר ומפריש נוזלים מיותרים.
 

לביבות תפוחי אדמה
 
מצרכים:
5 תפוחי אדמה גדולים מבושלים מהסוג הבהיר (לא דזירה) (לבהירים יש יותר עמילן והוא טוב ללביבות)
3 כפות קמח
4 ביצים
כף שטוחה מלח
1 כפית פלפל שחור (לפי הטעם)
 
אופן ההכנה:
מועכים היטב בממחה ידני (לא בבלנדר חשמלי!!) כמו למחית תפוחי אדמה, עד שנוצר מרקם חלק ואחיד. מוסיפים את שאר החומרים, יוצרים (עם ידיים לחות) לביבות עגולות שטוחות, מטגנים רצוי במחבת טפלון חם במינימום שמן.  
 


בצק שמרים בסיסי לצ'לפאק (מתאים גם ללחם):
מאת נעמי כהן מהרצליה
 
 
מצרכים:
1 ק"ג קמח לבן
3 כפות שטוחות שמרים יבשים
1 כף סוכר
1/4 כוס שמן  
2 וחצי כוסות (בערך) מים חמימים, הבצק אמור להיות רך ודביק
אבקת סוכר ו/או ריבה
2 כפיות זרעי קימל שלמים (למי שרוצה ללא סוכר).
 
אופן ההכנה:
מתפיחים פעמיים, אחר יוצרים גליל עבה בקוטר 7 ס"מ (בערך) באורך של משטח העבודה, מקמחים, ואחר חותכים פרוסות בעובי של 2 וחצי ס"מ. פותחים במערוך לגודל של 12 ס"מ (בערך). מעמידים סיר על האש בגודל הרצוי, יוצקים שמן עד חצי מגודל הסיר, השמן חייב להיות חם לא רותח, שמים לתוך השמן בזהירות את הצ'לפק, הטיגון מאד מהיר! הבצק תופח בשמן ויוצר בועות אוויר, להוציא מיד ולהניח על רשת + נייר סופג.
 
טיפים:
חשוב לעבוד ליצירת הכדורים בידיים לחות, לפתיחת הבצק לקמח היטב את משטח העבודה
חשוב שהסיר לא יהיה גדול מדי - שיתאים לגודל של צ'לפאק אחד.
אפשר למחזר את השמן ולשמור במקרר לאחר סינון ברשת צפופה מאד (תיון למי שיש).
בדיקת חום השמן: זורקים לשמן חתיכה קטנה של בצק אם הוא צף מיד סימן שהגעתם לחום הרצוי, להנמיך מיד את החום לחצי, חשוב לשמור על חום אחיד כל הזמן.
אם השמן לא חם דיו, גורם לבצק לספוג הרבה שמן – נכון לכל טיגון.
אפשר גם להוסיף לתוך חלק מהבצק זרעי קימל מוסיף הרבה טעם.  
את הצ'לפאק אפשר לאכול: מתוק + אבקת סוכר,
אצל הבלכים נהוג בערבי שבת לטבול את הצ'לפאק במי שום "אוב-סירי" +כוסברה קצוצה דק עם דגים מטוגנים שאף הם טבולים במי שום.

Share by: