רב חובל עודד גול

רב החובל  עודד גול 

ב- 21.02.12  התקיימה מסיבת השקה לספרו של רב חובל עודד גול-ורדי  "ים , מדבר"
בבית אב"א, באולם מלא אליו הגיעו אנשים מכל קצות הארץ .


רב חובל עודד גול-ורדי  במהלך ערב ההשקה

את הערב הנחתה נרקיס, בתו של עודד.  נשאו ברכות ד"ר שלמה חיזק, הסופרת ורדה גנזך
וזאב יקותיאל. זאב, שליווה את הספר לכל אורך תהליך היצירה הביא  גם את ברכתם המיוחדת
של  שגרירנו בסרביה ומונטנגרו יוסי לוי האפגני, ואייב מור מניו יורק , לשעבר נשיא קהילת בית הכנסת אנשי שלום.
במהלך הערב סיפר עודד על עצמו, על הספר ועל כתיבת הספר וענה על שאלות הקהל.
נרקיס קראה קטעים מהספר והקרינה דקות נבחרות מהסרט שהכינה שחף, בתו של עודד.  
נועם כרמון הפליאה בנגינה בקלרינט. את הכיבוד  הטעים והמיוחד ערך  זאב יקותיאל.


ההורים שולמית ומשיח גול
סתיו, אשתו של עודד ואורחת
נרקיס המנחה
 
נעם  כרמון מנגנת, נרקיס מקריאה
 
ד"ר שלמה חיזק נשיא בית אב"א מברך
 
הסופרת ורדה גנזך מברכת
 
זאב יקותיאל מקריא את ברכתו של השגריר יוסי לוי

 
זאב מגיש  ורדים לעודד,  צאצאים  לורדים מגינתו של מישאל גול
 
ים גול, הבן,  משמאל למעלה
 
הנכד של סתיו,  שנהנה  מאד  מהערב
 
קטע  מהסרט שהכינה שחף
 
יעל שלמון עורכת הספר עם אביה
 
הקהל 
 
ועוד רב חובל בפסים צהובים בקהל 
 


 
להלן ברכתו של יוסי לוי , שגרירנו בסרביה ומונטנגרו, שצירף לאיחולי ההצלחה לספר גם ברכה לקהילה האפגנית:
 
"ברכת שלום חמה לכל ידידינו, המכונים בחיבה "האפגאנים", ואיחולים לבביים לשמירת
מורשת בית אבא ואמא, לחיזוק זכרון קהילות אפגאניסטאן ותקווה כנה שיום יבוא, בו נוכל אנו,
צאצאי עולי אפגאניסטאן, לשוב ולבקר בכל אותם מקומות קסומים וציוריים ששמענו עליהם בילדותנו - מהראט ועד קאבול, מבאלח עיר השדים ועד קנדהאר, ממאיימאנה ועד מזאר א שריף."
בברכה חמה
יוסי לוי, בן אברהם לוי
שגריר ישראל בסרביה ובמונטנגרו  

  
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- 

ערב השקה לספרו של  רב חובל עודד גול -ורדי  "ים, מדבר"  יערך בבית אב"א
ראו פרטים להלן:

מרכז אב"א מתכבד להזמינכם להשקת הספר  
"ים, מדבר ומה שביניהם"
 מאת רב חובל עודד גול- ורדי
 
ביום שלישי, כ"ח שבט תשע"ב (21.02.2012), בשעה 18:00, 
במרכז אב"א, רחוב חובבי ציון 25, ירושלים
       התכנסות וכיבוד
נרקיס גול- ורדי- מנחת הערב, דברי פתיחה
נועם כרמון – קטע נגינה
זאב יקותיאל והסופרת ורדה גינזך - ברכות
רב חובלעודד גול- על הים, הסערה והאונייה ;
                        איך נבנה רב חובל; האם נוטשים אונייה?
נועם כרמון – קטע נגינה
הקרנת קטעים קצרים מתוך הסרט "אהבת הספן" ביימה שחף גול- ורדי
                                      (על אביה, לקראת פסטיבל דוקו- אביב)
סיכום: עודד גול- ורדי- הימאות העברית, לאן?
שאלות ותשובות
   סיום בשעה 20:00
הספר "ים, מדבר" יועמד למכירה במחיר מיוחד  



 

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

ההורים
עודד נולד ביפו, להוריו שולמית (לבית דדשוב) ומשיח גול.

משיח הוא בנם של יפה ומישאל גול. הסבא מישאל גול נולד בהראט באפגניסטן וביקר בא"י מספר פעמים. בפעם האחרונה עלה לא"י ב- 1932 ונשאר בה. במקצועו היה הסב סוחר בעורות טלאי כבשים אותם אסף מכל ארצות המזרח, עבר בדרך המשי, העמיסם באיסטנבול ושלח אותם לבורסה בלונדון. כמו כל הסוחרים האפגאנים עשה את כל מסעותיו בדרכים הקשות על גמלים וחמורים, חשוף לשודדים בדרך.

באחת מנסיעותיו לא"י בא לירושלים איתר שטח אדמה ובנה עליו בית במתכונת אפגניסטן.
לחצר זו בירושלים היו באים עודד ואחיו כילדים עת התגוררו בכפר אביגדור.
האב משיח הגיע מאוחר יותר לארץ, בגיל 10.
בארץ הכיר אביו את אמו שולמית לבית דדשוב, שנולדה בכפר ברוך בעמק.
 

זיכרון מהחצר של סבא:
סבא בנה בית בירושלים בצורת "ח" כשבמרכז חצר פנימית המקורה בגג גבוה. 
בחצר היה בור אגירת מים שממנו דלו מים בדלי הקשור לחבל, עוד היה מזווה קסמים בו נמצאו בקבוקי יין ועוד מיני טובין.
בעינינו הילדים היה המזווה עולם קסום ואפל מלא בכל טוב הארץ.
כל צד של ה"ח" בחצר היה יחידת דיור נפרדת. בצד האחד גרו סבא מישאל וסבתא יפה,
בצד השני גר דוד דניאל, איש נשוא פנים עם זקן וייצמני, שהיה לבוש במכנסים שחורים,
חולצה לבנה, וחגורה שחורה רכוסה מעל כרסו. ב"גג" ה- ח גרו דוד נפתלי ואסתר.
לכל בית הייתה כניסה מהחצר וחמש מדרגות הובילו לרחבת כניסה לפני הבית, מעין מרפסת.
דלת הכניסה לבית הייתה גבוהה ועשויה מעץ צבועבירוק בהיר. בחג הסוכות היה סבא בונה סוכה במרפסת הכניסה. אל החצר הפנימית הייתה גישה ישירה לא רק מהבית אלא מן המטבח גם כן. תקרתהבית הייתה גבוהה או לפחות כך נראתה לנו הילדים המתרוצצים בחצר. 

החצר עצמה הייתה מוקפת חומת אבן נמוכה וסביב לה עציברושים גבוהים. סבא היה שומר על הגינה שנחצתה ע"י שביל מרצפות (בָּלָטוֹת), כשבין מרצפת אחת לשנייה נמצארווח בן צעד אחד. החצר התרחבה בצדה המזרחי, במקום בו גר דוד דניאל, ושם, מתחת לעץ האיקליפטוס הענק היה לול תרנגולות שהתרוצצו חופשי. מי שטיפס על העץ היה יכול לצפות אל מגרש הכדורגל שהיה בצד המזרחי של החצר מעבר לחומה.

בימי החגים היה הבית מתמלא מפה לפה בדודים ודודות. הסבתות והדודות היו עסוקות במטבח מעל סירים גדוליםמכוסים בכרים ושמיכות (קָלָפּוּשֶה) ששמרו על חום הבישול. רחש הפרימוסים היה ברקע כל העת.סבא מישאל היה קם מוקדם בבוקר והולך לביתהכנסת.
ובשבת בבוקר היה מוגש דג מטוגן קר עם העצם המשולשת שבמרכזו, שטעמו עומד בפי עד עצם היום הזה.
 
 עודד
עודד נולד ביפו בשנת 1952, הוא נשוי לסתיו ואב לחמשה ילדים וחמשה נכדים.
בחיים אומר עודד גם המקרי אינו מקרי. בסוף כתה ח', בביה"ס האזורי, שאל עודד עצמו מה עושים בתיכון.
חבר שדיבר על הצטרפותו לביה"ס לקציני ים בעכו, הדביק אותו בהתלהבותו והלכו יחדיו לראיון קבלה לביה"ס הימי. עודד עבר את הבחינות והתקבל, החבר לא.
מיד עם הגיעו לביה"ס, ראה את צריף הסירות ובו נגר מטפל בסירה מעץ, שם התאהב בים ממבט ראשון.
כילד שלא הצטיין בלימודיו בביה"ס הכפרי הפתיע בחריצותו בביה"ס לקצינים בו רמת הלימודים הייתה גבוהה. כינויו היה "עודד הלומד". עודד שהיה עקשן ונחוש, התמיד כדי להצליח, אך פעם כמעט ונשבר תחת עול הלימודים ושקל בדעתו להיות מורה לספורט. אזי הגיעה אמו הקווקזית אל המורה וניהלה עמו שיחה עניינית. המורה טען שעודד מתקשה ולא ברור אם יצליח, אך האם העמידה עובדה: עודד החליט ועודד יסיים.
המדריך החינוכי איציק שהבין שהנושא סגור, תמך וליווה את עודד לאורך הדרך עד להצלחה.
 
היציאה לים
אחרי 4 שנות לימוד בביה"ס לקציני ים ועוד לפני הגיוס, יצא עודד לצי הסוחר שם עבד כקדט.
בלשון המעטה עודד לא אהב את מה שראה, התנהגות רב החובל הקצינים והמלחים זעזעה אותו בגסותה.
הוא פנה למפקדו וביקש להתגייס לקורס חובלים. ביחד עם מפקדו נסע לביה"ס לקצינים.
קיצורו של עניין, מאחר ועמד על שלו התקבל לקורס חובלים למשך שנתיים.

בשנת 1973 בהיותו בן 21 קיבל את ספינת הדבּוּר לפיקוד ואז פרצה מלחמת יום כיפור. חצי שנה במהלך המלחמה שייט בים התיכון. ספינתם השתתפה במלחמה ואח"כ פטרל ליד פורט סעיד. הייתה זו התקופה שהארמיה השלישית המצרית הייתה מכותרת ע"י צה"ל.

אירוע שנחרת בזיכרונו היה סערה שהתחוללה בהיותם בים עם הדבור כשבאו מכיוון פורט סעיד. הגלים היו בגובה 10 מטרים, כלי השייט שלהם היה באורך 21 מטרים. בכל פעם הייתה עלייה תלולה במעלה הגל וירידה תלולה במורדו. פחד! ללא GPSהצליח לנווט דרכו חזרה לכיוון הארץ, אך הזיכרון נשאר חרות בזיכרונו.
גם בצבא היה עודד מרדן לא קטן. אחרי 5 שנים בקש להשתחרר ועבר לעבוד בצי הסוחר.
במבט לאחור יודע עודד כי בצבא היה מעניין יותר מאחר והאנשים צעירים, ניתן להחליף תפקידים, עולים בדרגת הפיקוד והאחריות, יש דינמיקה. צי הסוחר לעומת זאת הוא הרבה יותר שגרתי .
אחרי הצבא למד עודד במכון מאיר כדי להכיר קצת יותר מקרוב את היהדות. דב ביגון היה מורהו. הלימוד העשיר והפרה אותו מאד, אך החברה הדתית שהגבילה את צעדיו גרמה לחזרתו אל הים.



הבחירה בים, אומר עודד הייתה בחירה נכונה, היא  מרחיבה אופקים, מביאה למפגש עם אנשים, לאומים, לחשיבה אחרת, ובעיקר מפתחת חוסן נפשי ע"י קבלת החלטות בזמן אמת.


המהר"ל,  שנדרש פעם לנושא הים אמר עליו שהוא 'נפש חיה, ואפילו רוח קלה מחספסת את פניו'. הים הוא כמו שמן כשאין רוח, אך רוח  קלה מביאה גלים קטנים, וכשהרוח מתחילה לנשוב הים נצבע בצבע אחר. ככל שהרוח משתנה, משתנה גם צבע הים. לעיתים מגיעים "ברבורים" - כינוי לקצף על פני הגלים.  כלומר על פי הרוח  ועונות השנה נקבע הים, ולכל ים צבע אחר. למעשה הים מספק מידע חיוני בכל שינוי קל שחל בו. עודד יכול  לזהות את הימים לפי הצבע. הים הוא גוף החי כל הזמן ומי שקשוב לו יכול לחזות אותו בסבירות טובה.
 
מהלך חייו של עודד הוא שהות של חצי שנה בים וחצי ביבשה. בכל חצי שנה צפה הבחירה מחדש. האם להתנתק מהים, מהיבשה? משמעות הבחירה בכל יציאה לים היא התנתקות מהמשפחה, הילדים, החברים, התרבות, הקשרים, ויציאה לבדידות של הים. כל יציאה היא מעין הרפתקה חדשה.
בימים הראשונים קשה מאד להסתגל לשוני, אך העבודה הקשה משכחת לאט לאט את הגעגועים ובהמשך זה נעשה קל יותר. כמו אישה, כך מנווט עודד את האוניה, הוא אוהב אותה, מצוות אותה אליו ואז מתנתק כי צריך לחזור ליבשה. התנודות בין שני קצות הקשת - החופש והים למול העגינה ביבשה הן כאב שאין מנוחה ממנו, עד שחוזר ומפליג שוב מערבה. 


עודד  עם אשתו  סתיו לימינו  ואחותה לשמאלו

 
וקצת על הימאות העברית
עודד מדבר על מצבה העגום של הספנות העברית היום. בשנת 1978 היו 4000 ימאים עבריים, כיום יש 300. בן גוריון שבנה את הצי העברי ראה את חשיבותו לצורך פיתוחה של הארץ, "עתה למעשה הולכת הספנות ונכחדת" אומר עודד, "צריך לחזור ולראות בים פתח לעולם ולא גבול". בתלמוד עסקו בצורה מפורטת בהלכות ימים ואניות, כמו למשל מה עושים כשנפגשות אניות בים, מי חשוב יותר היוצא לים או הנכנס מהים, מי ישלם על מטען שהושלך בסערה ועוד. ניכר שחכמינו עסקו בנושא הביטוח הימי בהיבטים הרלוונטיים גם כיום, ושפת התלמוד בנושא היא שפה מאד עכשווית. לכן צפה השאלה, היהודים עם של סוחרים הם, כיצד זה הם זונחים את הים?
 
רפול
פתיח לסיפורו של עודד על רפול, הוא השחף.
"שחף" הוא שם  הדבור הראשון עליו פיקד עודד. היה מצויר עליו  לב חצוי.  אנשי הים הם חברים של השחף שהוא  עוף ים יפה, חזק, המיטיב לצלול, לשחות ולעוף. המלחים מאמינים שהשחפים מקבלים כל נפש של ימאי במותו.
 
רפול, הוא רפאל איתן, הרמטכ"ל ה-11 של צה"ל , כתב סיפור על הציפורים שנקרא  "מכתבים לנכדות". בסיפור הוא מתאר את השחפים באהבה רבה.
רפול היה מכונאי אניות והיה גאה בכך. עודד משוכנע שנפשו של רפול הייתה נפש של איש ים. עודד עבד עם רפול ב"נמל היובל" ולמעשה רפול הוא שקיבל אותו לעבודה.
כידוע מת רפול בים ועודד מצטט שורה מספרו של רפול : "בא גל שובב אחד והרטיב אותנו"
האם  צפה את מותו? עודד סבור שבמותו פשוט בא גל ולקח אותו.
 
להלן פרק על רפול מתוך ספרו של עודד "ים, מדבר" שיצא לאור בדצמבר 2012:
  
בנקודה 880 מטר של שובר הגלים החדש בו עמד האיש, הנחנו אבן בטון, ועליה חקקנו באותיות נחושת בתוך הסלע את שמו של האיש ומשנתו, למען ידעו הדורות הבאים כי פה היה איש ומעשה אדם ואלים חברו בו יחד. היום, כאשר תעבור שם במקום ההוא, תמצא שחף גדול לבן ורחב כנפיים, שומר בשלמות פתח הארץ, טס בגובה נמוך לאורכו של שובר הגלים המושלם, כל נוצה ונוצה מכנפיו החזקות מסודרת במקומה. בקימור כנפיים חד ומושלם, מדי פעם הוא נוחת על האבן האפורה, וכשמביטים לו בעיניים רואים חיים ואגדה שהיו ועודם. 

***
 
חלף החורף, חלפה עברה שנה, כל אבן ואבן מצאה את מקומה, כל הרציפים עמסו זְקֵפים מזמינים צווארם לקשירת אוניות כי תבואנה בשערי נמל וארץ. רציף אחר רציף הושלם ונמסר לרשות הנמלים, סלעי כורכר גדולים נכרתו מקרקע הים והוצאו מהמים. עומקים נמדדו וסומנו במפות, מצופי העגינה הגדולים חולצו מהעומק, מצופי סימון אחרים הונחו במקומם החדש להנחות נתיב בטוח לאוניות תרשיש הבאות מארצות הנכר. מחנה העובדים פורק, העובדים המסורים נעלמו אחד אחד, נשאו רגליהם לארצות אחרות, לעולמות אחרים, לבנות גשרים ולהציב כבישים. תם ונשלם מעשה בריאת האדם בארץ צייה ומדבר. וזבח לאלים ניתן ופתח אל הים נפתח.

בכבוד גדול ועם רב התכנסו ובאו מקצווי ארץ שרים, רוזנים ומושלים, בעלי דבר ובעלי עניין, קשקשנים וסתם הולכי רכיל, מיוחסים וכאלה שאינם מיוחסים, נאספו לחגוג ולגזור סרט של נמל. כל מי שקרוב וכל מי שרחוק שיש לו קרוב הוזמן במעטפת זהב לבוא לראות מעשה עבודת נמלים. רק את העובדים שבנו ועשו שכחו להזמין. הם כבר לא חשובים. רפול לא היה אוהב את זה.
ראש הממשלה שרון נחת במסוקו על משטחי הרציפים הבנויים, הוא בא ויקרא את שם המקום הזה "נמל איתן" עד עצם היום הזה. 
 
 
שאלתי את עודד על ההחלטה להיות איש ים, על ההתלבטות, על הוויתור,
עודד ענה לי שהתשובה טמונה בבדידות, במנהיגות,  במרחבים.
ועל הבחירה בים אמר לו אביו: משמעות חייך כימאי היא שתחיה לבד, לא תשא אישה, ולמרות הכול תצליח.
צריך להציב מטרות כל הזמן, אומר עודד, וגם כשמשיגים אותן, צריך להציב מטרות חדשות הלאה.
 
  
עודד במהלך הראיון  במלון לרום בירושלים, יוני 2011
זאב יקותיאל מימין  ועודד משמאל  בעת הראיון
הכתיבה
"הכתיבה סחפה אותי,  המכתבים שכתבתי לילדי על השמש, הים, האנייה, הדרקונים השוהים במעמקים ועולים למעלה, כל אלה פתחו בפני כיוונים בלתי צפויים ומאז נגררתי ואני כותב ללא הפסקה..."
כך פותח עודד את דבריו על השנים האחרונות בן גילה את הכתיבה.
"נושא הים הוא נושא מורכב ומרתק הלוקח אותך לכל מקום ".
עודד מביא בדבריו מובאות רבות מהתנ"ך בנושא הים, שלמה שבנה את תרשיש, יחזקאל הנביא שנשא את הקינה הדרמטית על צור מלכת הימים העתידה להיחרב, וכמובן "מלך בשר ודם" של משה שמיר על אלכסנדר ינאי והתככים והבריתות שעושה מי שרוצה את השלטון בים וביבשה.
 
 


בימים אלה יצא לאור  ספרו של עודד הנקרא 'ים, מדבר' בהוצאת אופיר ביכורים 


הספר ים, מדבר  מאת רב חובל עודד  גול-ורדי בהוצאת אופיר ביכורים


להלן הכתוב בגב הספר:
בספר ביכורים זה מגולל רב החובל עודד גול ורדי את ימיו הסוערים בלב ים. 
בשפתו הייחודית, סוחף עודד את קוראיו ומכניסם אל תוך סערות הים והנפש.
 במסעו האישי, הוא פוגש בדמויות צבעוניות ומרתקות של אנשים ונשים.
הסיפור נטוע בכפר הארץ-ישראלי ובמתרחש בו מנקודת מבט קרובה ומרוחקת,
 בחלקו אמיתי ובחלקו יד הדמיון של המספר. הוא בא בדברים עם אלוהים ואדם ודמותו של אלכסנדר ינאי מלווה את הסיפור כדמות של מצביא ומשל.
כתיבת הספר התגלגלה מעצמה וכך גם רב החובל, שהפך מנער בן כפר קטן בין הים למדבר לרב חובל ותיק ועתיר ניסיון.   


בראיון שנערך עם עיתונאית  לקראת יציאת הספר לאור אומר עודד :
כמו שנובע מהכתוב  רב חובל עברי אנוכי וכל אשר ידעתי מתומצת בעשייה הזאת, הגם שבה לא הגעתי לידיעה מרובה
 
ציטוטים מן הספר:
 
אחדים מרגעי הים הקסומים חבויים בינות שעות השקיעה ואישון לילה, כאשר החושך כובש את הכול, ושאון המכונות מפעם עמוק בלבה של האנייה השקועה במי האוקיינוס המקיף כל עבריה. אני נכנס במעלה גרם המדרגות המוביל לגשר, חושך מסמא ומעוור  את עיני. בצעדים מדודים אני יוצא אל הכנף הימנית של הגשר, חוצה  מבעד  דלת העץ הכבדה הפתוחה לרווחה כדי שניתן יהיה לשמוע את רחשי הלילה, פוסע לרוחב המעקה מבלי לגעת בו , שואף נשימה יוגית מלאה המשלימה את החוויה המיסטית...
 
...ומה יותר ראשוני מבראשית הבא  אלינו  מיסוד החוכמה הראשון, בציווי הראשון,  "פרו ורבו....ורדו בדגת הים"?
השליטה בים היא הבנה קדומה כל כך. הנסתתמה בינתם של מנהיגינו המבקשים למשול בנו?  עם ישראל ינק את מזונו, את כוחותיו החומרים והתחדשותו הרוחנית גם מן הים. וכאשר לא שלטנו בים ולא ישבנו לחוף ים ולא עסקנו במסחר בים ... אם לא נשכיל למשוך חבל מלחים, לא ניתן שמחה בלבנו , ולא נבוא בקהל עמים זרים
יוסף בן מתתיהו מתאר את כיבוש הארץ על ידי אספסיאנוס וטיטוס ואת שמחת ניצחונם על היהודים בהטביעם מטבעות לזכר ניצחונם. במטבעות אלה נראה טיטוס כשרגלו האחת דורכת דריכת  ניצחון על חרטום אוניתו, ומולו שני יהודים המתחננים על נפשם. הלזה יובילו אותנו חסרי הבינה השולטים בחיינו? 


בעתיד הקרוב מתוכננת השקה לספר בבית אב"א בירושלים, פרטים יבואו.

ניתן לרכוש את הספר במחיר 60 ש"ח כולל דמי משלוח
טלפון עודד: 054-4917719
כתובת המייל של עודד:  odedyam@gmail.com 



להלן קטע וידאו קצר בו מספר עודד על הכתיבה, קורא קטע קצר על ירושלים ובעיקר מדבר על  כיצד זה פועל עליך, היותך לבד  בים: 






שמואל גרג'י  מקרית שמונה  פרסם ביקורת  על  הספר  בפייסבוק, בבלוג ובאתר בו הוא כותב.
להלן הדברים:

ים מדבר ומה שביניהם/ רב חובל עודד גול-ורדי
הוצאת אופיר ביכורים/ 2011/ 329 עמודים
 
פתיחת הספר מחזירה את הסופר, לימי ילדותו בגן ולאהובות הראשונות שלו – בנות הגן.
 
"לעיתים אני תוהה ביני לבין עצמי, מה עלה בגורלן...הן סבתות מן הסתם. מתגלגל אני אחורה במחשבה וזיכרון גן הילדים כל חזק, עד כי ריחן מרטיט את נחירי אפי."
 
מכאן ממשיך רב החובל אל אהבתו הגדולה – הים, הוא מספר על החלטתו להצטרף לשורות יורדי הים ומה אביו אמר לו בקשר לכך: "באשר אתה, אתה הוא ההולך, תלך. בדד תהיה, ומשפחה לא תישא. לבדך תיסוב על צירך בדרך לא דרך ועם זאת צלוח תצלח."
 
העמודים הראשונים בספר מצביעים על שתי אהבותיו של עודד – ים ונשים ומשתיהן יש
בספר בשפע...
 
עודד גול-ורדי מתאר את ימיו בבית הספר הימי, על ההווי שם, טקס החניכה הנוקשה: "
חבורת נערים מתבגרים, לומדים את יסודות הימאות ובלילות – חולמים על נערות בנות גילם
ונשים בוגרות יותר...(הפנטזיות גם מתממשות לעיתים..)
 
עודד ממשיך לתאר את חייו כמלח צעיר (קדט), לפני גיוסו, המפליג לקצוות עולם תוך תיאור
נרחב של אנשי הצוות ומפגשים עם אנשי ובמיוחד נשות העולם הגדול.
 
טכס החניכה חייבים לעבור שעוברים לראשונה את קו המשווה – "תחת שבטו יעבור כל ינוקא
והוא מכה בביצים בראש חניכיו, קמח זורע מלוא שערותיהם ודלי מים צורבים שופך על מערומיו..."
 
המשך טבעי ללימודי הימאות הינו – הגיוס לצה"ל, חיל הים כמובן, גם כאן – סיפורי החיים הצהליים
משולבים עם יחסיו עם בנות המין היפה. (הספר משופע בזה...)
 
בספר -תיאורי לחימה במלחמת יוה"כ , עת שימש כמפקד ספינת דבור, השהייה בסיני , קורס טיס
שהתחיל ולימודים בישיבה בירושלים, כמו כן – שירותו על גבי אניות מסחר ונוסעים.
 
סיפוריו משובצים בתיאורי נוף ארץ ישראלי מאזור המדבר בדרום, כולל סיני ועד לאזור הצפון, בצד
תיאורי הפלגותיו בים.
 
בין לבין – מראה לנו את בקיאותו במקורות עם ישראל (בזכות לימודיו בישיבה) ושוזר בספר פסוקים
מעולם הימאות מתקופות קדומות.
 
" יונתן המלך, הראשון אחרי שלמה המלך שהבין משמעות השליטה בים"...
 
עם כל בקיאותו בעולם התוכן היהודי, הוא אינו חוסך שבטו מהממסד הרבני ושולח את חיצי ביקורתו
אליהם, כך הוא כותב על משגיחי הכשרות שעורכים ביקורת באניות:
 
"מכיוון שכך, מיד באים וקופצים מלחכי פנכה, שומרי כשרות, רחמנא לצלן, ..."
"וגם הפעם הופיעה דמות היהודי הגלותי, שקרא לעצמו "רב"..."
 
גם עולם הבירוקרטיה והפקידים אינו אהוד כאן במיוחד: "אך הפקיד הממונה הוא איש נמרץ...ובשפת
העם, השתן עלה לו לראש."
 
בספר-ביקורת קשה על המדיניות של צמצום הסגל הישראלי באניות מסחריות: "וכך הולכת הספנות
העברית ונכחדת..."
 
עודד ורדי גול אינו מסתיר את הערכתו לרפאל איתן (רפול ז"ל) שמצא את מותו בזמן הקמת נמל היובל.
 
עודד ורדי-גול כותב בגילוי לב על המחיר האישי שמשלם יורד הים ועל המשברים אותם עוברת משפחתו, כאשר אב המשפחה נמצא רחוק מהם.
את אהבתו לים ולאנייה בה הוא שרת מצאתי במשפט הזה כאשר פסק מלפקד על אניית כלשהן: "בפעם השנייה בחיי זלגו הדמעות מעיני בלא שיכולתי לעצור בעדן"...
 
זהו ספר על אדם סקרן שאוהב לשאול-ללמוד, לחקור בתחומים שונים, אוהב נשים, טייל בעולם הגדול וראה רבות (באוויר, בים וביבשה).
 
אהבתי לקורא וממליץ בחום
 
שמואל
 
(הספר נמסר  לקריאה מההוצאה) 

Share by: