אריה גול

אריה גול, ז"ל

אריה ז"ל היה יו"ר אתר "יהודי אפגניסטן בארץ ובתפוצות", חבר הנהלת בית אב"א, חבר צוות כתב העת "משואה" וחבר וועדת ביקורת של ועד העדה של יהודי אפגניסטן בירושלים. 
מהדברים שנאמרו לזכרו אנו למדים על קורות חייו ובעיקר על צניעותו, על אהבתו את מורשתו האפגנית ועל פעילותו הרבה לשימורה. יהי זכרו ברוך. 


ט"ז באדר א' תרצ"ה – ח' בתמוז תשע"ד  
אשרי תמימי ד רך ההולכ ים בתורת ה'     
****

דברים שאמר עליו יאיר גול בנו, הכוללים גם את קורות חייו:


בס"ד, תבמוז תשע"ד
אבינו היקר, ר' אריה גול, הריני כפרת משכבו, היה איש עם הדר של בן העדה האפגנית, בעל אמונה תמימה וחיבור לקב"ה, בעל פקחות לא רגילה ולב רחב הנכון לעזור לכל, בעל חוכמה ורצון להרחיב דעת, שמירה על המסורת יחד עם התחדשות ארץ ישראלית.

אבא נולד ב-ט"ז אדר א' תרצ"ה, להוריו שלום ששון גול ושרה לבית יקותיאל . כשהיה בגיל צעיר מאד, עלו ההורים עם שני ילדיהם הקטנים לארץ ישראל במסע ארוך ומתיש שארך כמעט שנה.
שנות ילדותו של אבא עברו עליו בשכונת בית ישראל שבירושלים, בחצר הגדולה של סבו הרב אפרים גול זצ"ל, ובבית הכנסת "ישועה ורחמים" שבו ביקר תדיר. אל בית הכנסת תגעגע גם לאחר שנים, והגיע מדי פעם כדי ליהנות שוב מהמנגינות והאווירה של העדה. בירושלים למד בתלמוד תורה "בני ציון" אצל  מורו ורבו הרב בנימין גרג'י זצ"ל.

בעקבות המצב הכלכלי הקשה, עקרה המשפחה לתל אביב, שם קלטה מאוחר יותר את הסבא והסבתא ממשפחת יקותיאל שעלו לארץ אחרי קום המדינה.

לאחר סיום הלימודים היסודיים, יצא כמנהג הנערים אז, לעזור בפרנסת המשפחה. תחילה כנער שליח ואט אט התקדם בתחומי הפקידות ב"מדפיס הממשלתי", שם ביצע את עבודתו בנאמנות, בדייקנות ובמסירות, כמו כל דבר שעשה בחייו. בשנים אלו היה חבר תנועת הנוער הדתי העובד, שם גובשה זהותו הדתית ומחויבותו העמוקה לתורה ולמצוות כמסורת בית אבא.

בשנות השישים חזר לגור בירושלים, בה השלים את לימודי התיכון והגשים את חלומו הגדול ללמוד באוניברסיטה העברית בחוג למדע המדינה והיסטוריה של עם ישראל. לאחר מכן הצטרף למשרד מבקר המדינה, שם היה עובד מצטיין ומוערך.

אבא נשא לאישה את אמנו תרצה לבית פולק, ילידת הולנד, וביחד איתה היו סמל לקיבוץ גלויות ולזוגיות מופלאה ואוהבת. לאחר נישואי בנו ושתי בנותיו, ולידת נכדיו, התגלה כסבא אוהב ואהוב בצורה בלתי רגילה.

אבא היה חבר בועדי הקהילה השונים במשך שנים רבות. היה חבר ועדת הביקורת של ועד העדה, והיה איש אמונו של דודו, מולא אבא גול זצ"ל, ושל הרב מנשה יונה זצ"ל. היה חבר בכיר בהנהלת העיתון "משואה" למורשת יהדות אפגניסטן, ושימש כיו"ר אתר האינטרנט של יהודי אפגניסטן בארץ ובתפוצות.

אבא אהב ושימר את מנהגי העדה, והיה גאה להיות בן לעדה האפגנית. המוסיקה המסורתית שאהב לשמוע היתה לו למשיבת נפש, והוא אהב לפייט מפיוטי העדה בשבתות וחגים.
לאחר מחלה קשה, הלך לעולמו בן 79, ב-ח' תמוז תשע"ד (6/7/2014)
יהיה זכרו ברוך
בנו, יאיר גול 
****

דברים שאמרה תמר בתו:


י' במנחם אב תשע"ד, דברים במלאת 30 (31) לקבורת אריה גול ז"ל ראש משפחתינו
 
ימים לא פשוטים עוברים עלינו, האבלות שלנו על אבא וגם אבלות על חורבן המקדש, וגם ימי המלחמה בעזה. האבל הפרטי מתערב בכללי. והתחושות מעורבות. מצד אחד צער גדול, ועצב על האובדן, על חורבן הבית: הבית שהכרנו כ"בית אבא", ואיננו. הבית של כל אחד מהנופלים במלחמה, בית הבחירה בירושלים.
האבל הפרטי שלנו מתרחש בתקופה "ציבורית", כלל-לאומית.תקופה מטלטלת, אבל גם מרוממת. כשבוע לפני שאבא הלך לעולמו, הובאו לקבר ישראל שלושת הנערים שנחטפו ונרצחו הי"ד. יומיים לאחר הקבורה, החל מבצע "צוק איתן".
נראה כי הציבור כולו שותף לחוויה של "אבלות" ו"חורבן" שבדרך כלל קשה להתחבר אליה בתשעה באב.
הדמעות שלי פרצו בחודש וחצי האחרונים דווקא, כפי שלא פרצו בכל החודשים הארוכים בהם ליווינו את  אבא במחלתו.
ומצד שני, התקופה "מרוממת" מבחינת עוצמות לאומיות, מסירות נפש, אחדות וערבות הדדית. זה מדהים. מהמם.  
אנחנו מרגישים, בתוך סיפור גדול. סיפור של תקומת עם ישראל בארצו. סיפור שלא התחיל ולא נגמר כאן והיום. אנחנו חלק מתהליך ארוך. ואבא הוא חלק מהסיפור הגדול הזה.

בבת המצוה שלי שהיתה בדיוק בשבוע הזה, בו קוראים את פרשת ואתחנן שבחומש דברים, נשאתי דרשה שאבא הכין עבורי. אבא הדגיש שזכיתי להיוולד ולגדול בארץ ישראל, במקום אשר בו בחר ה'. זכה אבא לעלות לארץ מגלות ארצות המזרח. זכתה אמא לעלות ארצה מגלות המערב וזכו הם יחדיו לממש בארץ ישראל את חזון קיבוץ הגלויות שלהם בבחינת "שאי סביב עינייך וראי כולם נקבצו ובאו לך".זכיתי אני למה שלא זכה אפילו משה רבנו, אשר רק ראה את הארץ מרחוק. אני ב"ה, נולדתי כאן בארץ זבת חלב ודבש, בירושלים "ההר הטוב הזה", וזכיתי גם לגדול כאן, לאכול מפריה ולשבוע מטובה.

אבא הוקיר את נס קיבוץ הגלויות שבדורנו ובמשפחתנו, הדגיש לנו בכל אירוע, שבעינינו אנו רואים התגשמות של חלומם של דורות רבים שהתפללו לציון וירושלים, והתגשמות חזון הנביאים. אבא שמח בבנין ירושלים ובבנין ישובים נוספים בכל ארץ ישראל, ראה זקנים וזקנות יושבים בירושלים בנחת ובשלווה,וזכה להיות חלק משמעותי בחיינו -ילדיו ונכדיו. אבא ידע להעריך כמה שפע וטוב יש לנו כיום, ושמח לחיות בתקופה הזו.
היתה לאבא יכולת לראות דברים כמה שלבים קדימה. לא רק כאן ועכשיו,ראיה רחבה לטווח רחוק: לפני היציאה לשליחות, שאלתי אותו האם לא יהיה קשה הריחוק לכל כך הרבה זמן, והוא אמר שנצא, שזה חשוב לנו וירחיב לנו אופקים, שזה יחלוף כל כך מהר, וכשנחזור, יראה כאילו לא עבר זמן מאז שיצאנו. הוא צדק.
אפשר לראות את ראייתו הרחבה, גם בהיותו שותף להקמת אתר אינטרנט של יהודי אפגניסטן, בו רצה לשמר את המורשת של העדה, אותה כיבד  והעריך ובה היה גאה כל כך. אבא לא ידע להשתמש בעכבר של המחשב, אבל הבין, כי אם רוצים לחבר את הדור הצעיר למורשת וידע הרב הקיים, צריך להשתמש באמצעים מודרנים. אבא תרם במסירות מזמנו וכוחו למימוש החזון של שמירת הידע והמסורת של העדה האפגנית.
הוא העריך אנשים שכתבו ודיברו והרימו את ה"רוח הלאומית" בגאוה, וראו למרחוק, וביניהם אלדד, אצ"ג, ויבדל לחיים ארוכים- משה פישר, שהשפיע עליו בנעוריו עמוקות, לחיות  אורח חיים דתי ולאומי. לא אגזים אם אומר שדבריהם ממש הדליקו לו אור בעיניים והחיו את נפשו.
חשבתי שדווקא הרוח הלאומית המורגשת בימים אלו, מאד מתאימה לו, הוא היה שמח וגאה על האוירה הזו.

בכלל, אבא היה בתפקיד "הממונה על הרוח". בכל אירוע של שמחה או של צער,אמר דבר תורה מענייני דיומא מתובל בברכות רבות לנוכחים. הרבה אנשים סיפרו לנו ששמרו את הברכות שכתב לרגל אירועים שונים, כי היו מיוחדות. יצאו מן הלב ונכנסו ללב, והושקעה בהן מחשבה ויחס אישי. אבא תמיד ניהל את הטקסים, בעיקר טקסי אזכרות שהיו חשובים בעיניו באותה מידה ואולי אף יותר מהחשיבות שאמא העניקה לזכירת וחגיגת ימי הולדת. הוא טרח להגיע לאזכרות, לשבעה ולארגן מנין כשצריך. ידע עד כמה זה משמעותי וחשוב לאבלים.
במהלך האישפוזים האחרונים,כשכוחו הפיזי כבר נחלש, אבא התלהב מדברים שברוח: שירים, דברי תורה, תהילים, תפילה בקול שאליה הצטרף, לימוד בחברותא של יאיר. אמר "משנה יומית זה חשוב, להגיד תהילים זה תמיד טוב". שאר דיבורים לא עניינו אותו, קרא להם "הבל וריק". שידר לנו שיש ערכים חשובים הרבה יותר מחומריות.
כל מי שביקר אותו ואמר איזה דבר תורה, גרם לו לחייך, להגיב, והדליק לו שוב את האור בעיניים. למדתי כמה גדולה וחשובה היא מצוות ביקור חולים.
אבא ומשפחתו עלו לארץ מגלות אפגניסטן, התמודדו כאן בארץ עם מחסור ומצוקה.
אולי בגלל זה היה רגיש מאד והתקשה לשאת כאב וצער של הזולת. אבא התייחס בחיוך ומילה טובה לאנשים רבים, ובהם גם ל"אנשים השקופים" שבדרך כלל עוברים על ידם ללא יחס כלשהו: מגישי האוכל, אנשי "כוח העזר" בבתי החולים, המנקים, עובדים חדשים. הוא הקשיב להם בצורה שאיפשרה להם לספר ולשתף. אמר על עצמו "אני עו"ס בלי תעודה"... אמר לי " כל אחד צריך שילטפו אותו על הכתף". והוא לא רק דיבר אלא גם עשה.
אבא זכור לאנשים רבים כנעים הליכות, חכם, בעל רוחב לב, בעל יכולת לפתור מחלוקות בנועם ובדרכי שלום, ישר, דייקן, אוהב אמת וצדק, ותמים עם אלוקים ואדם. אהב ספר ודעת, ונהנה ללכת לשיעורים בכל מקום בירושלים. עסק בצרכי ציבור באמונה, בועד הבית, ועד ביה"כ, ועד העובדים במשרד, אהב תורה ולומדיה ותרם רבות.
אנשים הוקירו אותו, העריכו את דעתו ואת חכמת החיים שלו. ידע לבקר במילים תקיפות, אך גם לקבל שינוי בקלות, בגמישות.
זכינו לאבא מסור ואוהב. ידוע לנו כי אבא עבד קשה שנים רבות, על מנת שנקבל את החינוך הטוב ביותר, ושלא יחסר לנו דבר. אבא היה מכין לנו סנדויצ'ים בבוקר לביה"ס, ומלווה אותנו במבט מהחלון. אבא כיבס וניקה, והיה "עזר כנגדה" של אמא לכל דבר. אבא ואמא היוו לנו במעשיהם דוגמא אישית לזוגיות מכבדת, משתפת, משלימה, של שלום אחווה ורעות. אבא היה מסור לסניף עזרא תלפיות שהיה לנו הילדים כ"בית שני".עודד אותנו לצאת לפעילות, לטיולים ומחנות ועודד הורים דואגים אחרים לעשות כן. סמך עלינו, נתן לנו עצמאות.

לפני 15 שנים אמא נפטרה ואבא לא ידע את נפשו. אנחנו הכרנו את אבא ואמא ביחד, ודאגנו מאד, איך הוא יסתדר. הוא הקים את עצמו מהדכדוך והעצב והחליט לשמוח בכל הטוב שיש, ולהתחבר ולהתקשר לאנשים שסביבו ושהיו איתו בקשר במשך השנים.
זכינו לסבא קרוב ואוהב שהיה בן בית לכל דבר וענין. מתגעגע, מחבק, מנשק. מקשיב לנכדים ברצינות ונותן לדבריהם חשיבות. ביקש שלא יתעצבנו ולא יהיו מבואסים. למד איתם למבחנים, חזר על מה שלמדו השבוע בביה"ס,חתם על פתקים למורה, השכיב לישון עם "תורה ציווה", הגיע לספר בכיתה ובגן על העליה לארץ, חתם על התעודות והיה גאה בכל תעודה, עודד ודירבן ללמוד ולהצטיין.. נכד שהגיע לביקור- קיבל כיבוד, ומשימה- להשקות את הצמחים. בחנוכה- סבא הכין שקית דמי חנוכה אישית לכל נכד, לאחר מחשבה –מה מתאים ומשמח ילד בגיל הזה.
בשבתות ובמועדים, ישב אצלנו בראש השולחן, והקשיב קשב רב לדברי התורה של כל הילדים, בדבר התורה שהוא אמר, תמיד היה רעיון מפירוש "תורה תמימה" שאהב, או משיעור ששמע. את זמירות השבת שר מהזמירון- כולן, לפי הסדר, מהתחלה ועד הסוף. מדי פעם הוספנו פיוטים במנגינה של יהודי אפגניסטן כמו "אל רם חסין יה", "שבת וראש חודש", "חזקו בנים ואבות תזכו לשנים רבות"... בשנים האחרונות התלהב מ"יה אכסוף" ו"וזכני", אותם שר עם כל הנשמה. נהנה לשמוע את סיפורי הילדים על השבוע שחלף, וצחק, למרות שנזהרנו מאד שזה לא יקרה, כדי שלא יאבד פתאום את ההכרה...
 אני מודה על הזכות שהיתה לנו להיות כל כך קרובים, ושלסבא היה חלק משמעותי בחיי משפחתינו.
תודה על כל האהבה שהורעפה עלינו, על ההשקעה בחינוכינו, תוך עבודה קשה, לעיתים בשתי משמרות על מנת שזה יהיה אפשרי כלכלית, על הדוגמא האישית שנתן לנו במתן כבוד והארת פנים לכל אדם, ברדיפת האמת, הצדק והיושר, עמידה על שלך תוך נתינת מקום לעוד דעות ואפשרויות אחרות, בהשקעת זמן ומשאבים בצרכי הציבור, ללא ציניות , ללא התנשאות וללא רדיפת כבוד.
על הבטחון והאמונה בה', כמו שכתוב בפסוקים שהיו רקומים ותלויים לנגד עיניו: "בידך אפקיד רוחי בעת אישן ואעירה", "גול אל ה' דרכך ובטח עליו והוא יעשה", ונוסף עליהם בשנים האחרונות: "ויגולו רחמיך על מידותיך ותתנהג עמנו במידת החסד ובמידת הרחמים".
לאבא היתה בבית קערה שהוכנה עבורו ,כמנהג יהודי אפגניסטן,לברית המילה עם שמו, ובה הברכה "תזכו לשנים רבות נעימות וטובות תזכו לראות בשמחת ירושלים". את הקערה, ובה משקה חריף היו מרימים בזמני שמחה ומועדים, שרים ומפייטים, מברכים זה את זה בברכות למשפחה ובברכה לראות בשמחת ירושלים.
ואצלי זה מתחבר לכל מה שנאמר לנו בשבעה: ובירושלים תנוחמו. נחם את אבלי ציון וירושלים. מנחם אבלים בבנין ירושלים. המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים. כל הצער והתפילות והשמחות - קשורות לירושלים. הנחמה הפרטית האישית שלנו, היא בחיבור ובקשר עם כל עם ישראל, ובשמחה בבנין ירושלים. כמה היחיד מחובר ליחד. כמה הפרטי מחובר לכללי. ומשם העוצמה והכח להמשיך הלאה.
 
אני רוצה לקרוא תפילה שקיבלנו בזמן האחרון מאולפנת עפרה שם לומדות 3 מנכדותיו:
 אבינו אב הרחמן,
אתה הזוכר חסדי אבות, אנא הבא גאולה לבני בניהם באהבה.
אתה רב להושיע,
ובכוחך לגבור על כל כוחות הרשע כי אתה בעל גבורות,
ומי דומה לך?
אנא הושע את הפצועים
והעלה רפואה שלימה לכל מכותינו, בגוף
ולכל מכאובינו, בנפש.
הסר ממנו יגון ואנחה!
וכל הרשעה כרגע תאבד
וכל אוייבי עמך מהרה יכרתו
ואותם תעקר, תשבר ותמגר
תכלם, תשפילם ותכניעם.
במהרה בימינו.
אנא, יהמו נא רחמיך ה' אלוקינו, עלינו,
כי לישועתך קיווינו כל היום.
שמע קולנו.
כי אל שומע תפילות ותחנונים אתה.
שים שלום.
שים טובה וברכה, חיים, חן, וחסד ורחמים.
עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום- אמיתי, מתוך זקיפות קומה, קידוש ה' וחוסן יהודי-
עלינו ועל כל ישראל.
עשה למען שמך, ימינך, תורתך וקדושתך.
שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ושם נעבדך ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות
 
אנו מבקשים מה':ראה את בניך עם ישראל, את האהבה והאחדות, את  המסירות - בבתי אבלים, בבתי פצועים וגם בתמיכה לחיילים. ראה הקב"ה את עמך מתחזקים בתורה ובחסד וזכה אותנו בנחמה שלימה וישועה.
ולוואי שנזכה למצוא דרכים לתרגם תחושות אלו של אחדות,ערבות הדדית ורצון להיטיב עם הכלל למעשים ולמציאות יומיומיים.
ואנו מבקשים ומתחננים לפני רבונו של עולם, גם בימים קשים, בימים שמידת הדין מתוחה, ימי מנחם אב, שיתן לנו רחמים ונחמה. שיהא אבא מליץ יושר וסנגור בעולם של מעלה לכל בני המשפחה, הידידים ועם ישראל, להתחנן ,לרחמי שמיים בכל יום, ובמיוחד בתקופה זו. שהקב"ה ישלח רפואה שלמה במהרה לכל החולים והפצועים, שישובו בשלום בבריאות איתנה לביתם.נבקש רחמים עלינו כאן בא"י על הזכות לחיות כאן בבטחון , בשלום ובשלווה.
ומי יתן שלא נוסיף לדאבה עוד.
יהי רצון שתהא נשמתו הטהורה של אבא, אריה בן שלום ששון ושרה ע"ה, צרורה בצרור החיים ותעמוד לגורלה לקץ הימין ותהא מחיצתו עם נשמות אבותינו אברהם יצחק ויעקב ,סבא שלום ואחיו ראובן וזאב שאותם כל כך אהב, אופה גרשון פולק, ובמחיצת אמהותינו שרה, רבקה רחל ולאה, אמא תרצה שנקראה בפי המשפחה els , סבתא שרה וסבתא יוכבד, ואומה חנה שרה פולק, ובמחיצת כל החיילים הקדושים שנפלו במלחמה הזו. שיקויים בו הכתוב ונפשו בטוב תלין וזרעו יירש ארץ.
תודה לכל הדודות שלנו, קרובי משפחה, ולחברים של המשפחה שליוו אותו ואותנו, תמכו ועודדו. על הקשר המתמיד והדאגה. שלא נתנו לנו להרגיש לבד.
.
תמר 


****
דברים שכתב אביגדור גרג'י  יבדל"א, לזכרו של אריה גול ז"ל, במלאת שלושים לפטירתו:



שמעתי בצער גדול על פטירתו של אריה גול.
 הכרתי את אריה מילדות, הוא היה ידיד המשפחה , בן בית אצלנו, גם הוריו היו ידידי הורי. אימו שרה לבית יקותיאל, הייתה ידידת נפש של אימי מלכה, ואביו שלום היה ידידו של אבי ישעיה. ישבנו יחד בבית הכנסת של האפגנים שערי רחמים, ואהבתי לבקר בביתם וליהנות ממטעמיה של אימו שרה. כמו רוב האפגנים היו לנו גם קשרי משפחה, אביו היה אח של אשת דודי שמעון גרג'י, אביגיל, סבתי דבורה הייתה ממשפחת גול, וסבו הרב המקובל אפרים גול התגורר בחצר הירושלמית יחד עם סבי מולא אשר גרג'י, כך שהיו לנו קשרים הדוקים.
 
אריה שימש בזמנו כמזכיר בית הכנסת, ואבי שהיה חזן ודרשן בבית הכנסת, טיפח קשרי ידידות איתו. כילד אהבתי להקשיב לשיחותיהם, והתרשמתי מאד מאריה, צעיר, נבון, רהוט, איש העולם, בקי בכל נושא. כבר אז היה בו להט לעשייה ועזרה לזולת, ותמיכה בעדה האפגנית, זכור לי גם שהוא היה הראשון שבא אל ביתנו לנחם, כאשר סבי אשר זצ"ל נפטר, וכאשר אחי נפתלי נפטר בק"יו.
 
דרכינו נפרדו כאשר הוא נישא ועלה ירושלימה, ועם השנים בתוקף הנסיבות נותק הקשר עימו ועם משפחתו.  תמיד תמהתי מה מעשיו ואף יצרתי קשר עם אחיו זאב ז"ל שכתב עבודה סמינריונית על יהדות אפגניסטן, כך ששמחתי מאד כאשר ראיתי את שמו מתנוסס על אחד מגיליונות משואה. מיד יצרתי קשר עימו דרך אחותי חנה, ולשמחתי הרבה הוא כתב לי ולאחותי מכתב ארוך ומפורט בן 5 עמודים בכתב ידו הזעיר והמיוחד, מלווה בפתגמים אפגניים, ולהלן כמה ציטוטים:
" ..משפחת גרג'י המפוארת, הוריכם ישעיה ומלכה ז"ל שכנינו בשכונת שפירא בתל אביב, היו גם ידידי נפש של הורי שלום ושרה ז"ל. האבא שהיה אדם מאד אינטליגנטי חזן וקורא בתורה ודרשן מבוקש היה עימי בידידות עזה ויכולנו לשוחח על נושאים שמעבר לכתלי בית הכנסת...אני זוכר אפיזודה סבכם יחזקאל גרג'י ...בא למועד ביני בחג הסוכות ושר פיוט בנעימה הראטית לאבי שלום: אתם שלום, ביתכם שלום, הרצ'י דארין המאש שלום...למרות היותנו עדה קטנה השגנו רבות, אני רוצה להראות את היופי שבעדה והמלאכה מרובה ויש להקיפה מכל זווית אפשרית, אשר על כן יש לכתוב זיכרונות והישגים אישיים שראויים לפרסום, נעשה זאת."
נפגשנו בירושלים לפני מספר שנים יחד עם ראובן קשאני יב"לא לדון בנושאים הקשורים לעדה, הייתה זו פגישה נהדרת לאחר חמישים שנה, בסיומה ליווה אותי לתחנת האוטובוס , התחבקנו ונפרדנו , לא ראיתיו יותר, אך הקשר נשמר עם הצטרפותו  לאתר האפגנים הנהדר והנפלא, האיש הנכון במקום הנכון.
מסורתנו האפגנית הייתה עימי מאז ומתמיד, הרבה הודות לאנשים כמו אריה גול, שומה עלינו להמשיך בדרכו ולשמר ולהנציח את המורשת הנהדרת שלנו, ויש לו ממשיכים בצוות הנהדר של אתר האפגנים. הקמנו גם אתר בניו יורק, ויש קבוצות של צעירים בפייסבוק, ועוד היד נטויה.
יהי זכרו ברוך. 


קטע ממכתבו של אריה גול לאביגדור וחנה גרג'י:
****



דברים לזכרו מאת מקורביו:

כותב הרב רפאל בצלאל:


קוים לדמותו של איש יקר מבני עדתנו
שהלך מאתנו לדאבון הלב,  לאחר ייסורים קשים ומרים.
ר' אריה גול ז"ל

עליו אפשר לומר את הפסוק "איש תם וישר ירא אלוקים וסר מרע"

המנוח היה אחד מהדמויות המפוארות של עדתנו עדת יהודי אפגניסטן,
בעל מידות תרומיות שהיו טבועות בו, מידות של פשטות, ענווה, צניעות
ואצילות. היה בעל חסד גדול בגופו ובממונו, איש חי רב פעלים ו"לא מחזיק
טיבותא לנפשה".

 בכל אירוע היה מכתת רגליו ומגיע (בלי רכב צמוד), באירועי שמחה
ולהיפך, ובמקום שהיה צורך היה מעודד, מחזק, ומפעים רוח טובה בקרבם
של הנזקקים ומאיר פנים לכל אדם.

איש שהיה תלמיד חכם ובעל חכמת חיים שידע ללכד ולגשר בין המגזרים
השונים.
מסור היה מאד, למורשת האבות, למורשת העדה האפגנית, קשור היה
בנימי נפשו למנהגי העדה, לפיוטיה, למוסדותיה ואף חבר מן המניין היה
בוועד העדה בירושלים.
 
חבל על דאבדין, יה"ר ויעמוד מליץ יושר על צאצאיו, על עמנו ועל ארצנו אותם
אהב מאד

יהי זכרו ברוך 


****
דברי הספד לאריה גול ז"ל, נאמרו בעת הלוויתו,
מאת צבי יקותיאל
 
יום ראשון ח' בתמוז תשע"ד
יאיר ויאירה, תמר ואפרים ומיכל ושריד, הנכדים, האחים יוסי ויוחנן. הפטרת פרשת השבוע שקראנו אתמול בספר מיכה, מסתיימת בפסוק "הגיד לך אדם, מה טוב ומה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוהיך".
משפט זה, יש בו לאפיין אותך, את מעשיך כאיש צדקה וחסד, אדם צנוע עם אלוהים ואדם. כמעט כל שנותיך הבוגרות חיית בשני עולמות ובשניהם זכית להוקרה ולהערכה. נולדת בהראט שבאפגניסטן ועלית כילד קטן עם הוריך לארץ. כבחור עברת לגור לבד בירושלים ומאז קבעת כאן בעיר הקודש את ביתך וכאן הקמת יחד עם תרצה ז"ל משפחה לתפארת.
כל חייך, נשארת נאמן למוצאך האפגני, היית מעורב במה שנעשה בקהילה ובוועד העדה. היית שותף בפרסום משואה ונבחרת כנשיא וכיושב ראש האתר של יהודי אפגניסטן.
לא רק בחיי הקהילה היית מקובל, גם על כל משפחת יקותיאל, משפחת שלאימך ז"ל. היית דמות מקובלת, אהודה כאשר כולנו מעריכים את מעשיך ושיקול דעתך. ליווית אותנו בשמחות ולהבדיל בעיתות של אבל ויגון וניהלת את כל טקסי הזיכרון של המשפחה.
לצד היותך נטוע בקהילה האפגנית היית חלק מהקהילה ההולנדית בעקבות נישואיך לתרצה ז"ל. ראית עצמך כחלק מהקהילה וכך הם ראו אותך. כמה היית גאה ומאושר מהבילוי המשותף שלך עם חבריך ההולנדים בכל חג שבועות בבית ההארחה בקיבוץ לביא, מהחברה אך לא פחות מהלימוד והשיעורים.
כבחור, השלמת את לימודיך התיכוניים בלימודי ערב ובסוף שנות השלושים לחייך הגשמת את חלומך והתחלת ללמוד באוניברסיטה העברית. שם בספסלי האוניברסיטה נפגשנו והפכנו מבני דודים גם לחברים קרובים, חברות שנמשכה עד לכתך מאיתנו.
כמה אהבת ללמוד ולהשכיל וזה לאורך כל שנותיך הבוגרות. עם צאתך לגמלאות, לא חדלת ללכת למוסדות תרבות בירושלים ולשמוע הרצאות. לא היה מוסד תרבות בירושלים שלא שמעת שם הרצאות.
עד מחלתך, לפני כשנה, זכיתי לארח אותך כל יום חמישי במרכז זלמן שז"ר, אליו באת ללמוד. היינו נפגשים בהפסקה לכוס קפה, שומע את הערותיך על ההרצאה ששמעת ויחד עם זאת מדווחים על המשפחה, על הילדים ועל הנכדים.
כמה היית גאה בילדיך ונכדיך ובהצלחתם, כמה היית שמח בתעודות שהיו מביאים להראות לך. זכית אריה וזכתה תרצה ז"ל בילדים נפלאים ומסורים, בנכדים שהיו קשורים אליך בקשרי אהבה ואשר ביקשו תמיד את קרבתך.
לפני כשנה וחצי הלכנו יחד בליל פורים לשמוע קריאת מגילה בנוסח יהודי אפגניסטן בבית הכנסת "ישועה ורחמים". כמה היית מאושר, כמה שמחת להיות שם עם הכובע הבוכרי בראשך. נדברנו שגם השנה נלך יחד, אך המחלה שתקפה אותך מנעה מאיתנו לעשות זאת.
עברת לפני כשנה לבית מוגן, כמה היית מאושר שם מהדיירים שהפכו לידידיך וכמה היו דיירי המקום מאושרים מהדייר החדש.
צר לי עליך חברי אריה, המורשת שהשארת לילדיך, יאיר, תמר ומיכל, לחתניך, לכלתך ולנכדיך ילוו אותם עוד שנים רבות.
חבל על דאבדין, יהי זכרך ברוך.   


***

 
אריה גול ז"ל – מיקירי העדה – הלך לעולמו
מאת בן-ציון יהושע-רז

איש החסד אריה גול הלך לעולמו. ידיד אמת וחבר נאמן הובא למנוחת עולם בהר המנוחות בירושלים, ביום ראשון ח' באב תשע"ד (6 ביולי 2014) ונטמן אור ליום שני.
עמדתי על סגולותיו של אריה היקר גם בימי השבעה לרעייתי המנוחה. יכולת הנתינה שלו הייתה מיוחדת במינה. מדי בוקר הוא הגיע בשני אוטובוסים מארנונה לבית הכרם כדי להצטרף למניין שחרית בביתנו. הוא נכח בכל אזכרה בבית או בהר המנוחות למרות קשיי הניידות. הוא נענה בחפץ לב לכל קריאה ובלבד שיכבד את בני העדה. אחד מ-ל"ו שכן בקרבנו.

אריה כיבד גם את החיים. הוא הגיע לכל הרצאה ולכל פגישה שענייני העדה האפגנית עלו בה. תרומתו לעדה ולאתר האינטרנט שלה לא תסולא בפז.
שמחתי כשיכולתי להיענות לבקשתו ולהרצות בבית האבות שבו התגורר לפני אשפוזו.  ראיתי את רגעי הנחת האלה על פניו, כשראה את ה'יקים' של בית האבות מוצאים עניין בסיפורה של קהילת אפגניסטן.

מחלתו והטיפולים הרפואיים הכרוכים בכך הביאו לדעיכתו, אך רוחו הטובה לא סרה מעל פניו עד רגעיו האחרונים. אשרי עדתנו שזכתה לבן יקיר כמוהו. הוא יחסר לנו.
תהי נשמתו צרורה בצרור החיים.
 
בן-ציון יהושע-רז


***

כותב בנצי בצלאל:

במעט שהכרתי את אריה ז"ל, גיליתי יהודי נעים הליכות ובליבו אהבה לכולם,
יהי זכרו ברוך.



פתיחת התערוכה על אפגניסטן במוזיאון האיסלאם
מימין לשמאל: אריה
ז"ל, ראובן קשאני יבדל"א, אהרן בצלאל ז"ל, זאב יקותיאל יבדל"א

כותבת ד"ר צילה זן-בר צור:
 
כמה עצוב לשמוע על איש לב,
חכם דרך ויקר עד מאוד.
 
הלך והותיר לב ומשמעות בכל הגלום
'ואהבת לרעך כמוך'.
 
תנחומי הלב לנו ולכל המשפחה!
 
צילה
 


***


כותבת נעמי כהן:
 
עם לכתו של אריה,
אין מספיק מילים להערכה וחיבה שרחשתי כלפיו.
קשה לדבר עליו בזמן עבר למרות שידעתי שמצבו לא מבשר טובות, התפללתי וקיוויתי שיקרה נס ויחזור לביתו השני בדיור המוגן שהוא כל כך אהב ושיבח את המקום.
במשך כל שנות הכרותנו הרגשתי שמצאתי באדם אחד את כל המעלות והתכונות החיוביות ושנפלה לידי זכות לעבוד אתו  שכם אחד, בתקופת פעילותי "במשואה". גם בעבודה עימו במסגרת אתר "יהודי אפגניסטן בארץ ובתפוצות" זכיתי לראות את מסירותו, צניעותו וידענותו המופלגת.
בכל פעם שהייתי צריכה לקרוא/לפענח את כתב ידו הייתי גאה מחדש. כתב ידו היה זעיר וקטן במיוחד, (לא פעם הצטרכתי להיעזר בזכוכית מגדלת). הוא היה איש אשכולות משכיל אוהב אדם ומעל לכל מצניע לכת.
בפגישות ובשיחות הטלפון הרבות שערכנו  הוא, הקרין אלי אישית הרבה חום וחיבה, אני מרגישה שאיבדתי אדם קרוב שיחסר לי מאד.
שיהיה זכרו ברוך לעד אמן!!
 
 נעמי


***
כותב אהוד גול:

הכרתי את אריה ז״ל מזה מספר שנים והוקרתי אותו מאוד. טוב לבו השתלב להפליא עם חוכמת החיים שהיתה טבועה בו יחד עם דאגתו לזולת והחברה הסובבה לו.
אריה היה דוגמא ומופת לאיש הגאה במורשתו ונאמן אין קץ לכל הערכים עימם גדל ולאורם התחנך.

תנחומי לכל בני משפחתו וידידיו ואוהביו הרבים.יהי זכרו ברוך.

***
כותב אייב מור:

בצער רב שמעתי על מותו, של איש יקר מר אריה גול ז״ל.

האיש שנלקח מאיתנו, היה איש רודף שלום, אדם טוב ועדין ביותר ,צנוע ונחבא לכלים.

אריה, ייצג את הטוב שבאדם,,והראה לנו שכל דבר אפשר לפתור בדרכי נועם,שלום אחווה ורעות.

משתתף בצער המשפחה והחברים

אייב (אברהם) מור. יולי 2014 


אריה בפורים בבית הכנסת "ישועה ורחמים"  
אריה מראיין את בני דיל ז"ל
מימין אריה  ז"ל בביתו של צבי סימנטוב יבדל"א
  שמואל גול יבדל"א עם אריה ז"ל
אריה ז"ל בכנס הגרג'ים  בבית אב"א, מימינו בתו תמר, תבדל"א
אריה ז"ל בפגישה עם מאיר כהן יבדל"א 
 
אריה ז"ל בפגישה עם ששון אפרתי יבדל"א ופנינה לואיס תבדל"א
אריה ז"ל עם משה קטנוף יבדל"א בכנס אפגנים בבית אב"א

כותבות בנותיו של זבולון קורט, ידידו הותיק של אריה גול:

אריה גול זכרונו לברכה

את אריה זכרונו לברכה, זכינו להכיר כמכר וכבנו של ר' שלום, ידיד טוב של אבינו זבולון ז"ל. אריה נהג להגיע למעונם של הורינו זבולון וקטי יהודית ז"ל  בקרית שלום, לביקור של שימת לב, כדי לומר שלום, ולהביע התעניינות. אריה נהג להגיע עם אשתו היקרה תרצה ז"ל, ועם הילדים תמר, יאיר ומיכל, שיבדלו לחיים ארוכים וטובים, ביקור שהעניק הרבה אושר להורינו.
עקבנו אחר פעילותו של אריה בשימור מורשת יהודי אפגניסטן, בגאווה במורשת זו והעלאתה על הכתב. פעילות נפלאה ומעוררת השתאות.
מאוד כואב לנו על לכתו של אריה ובסבל כה רב. הערכנו אותו על טוב הלב האין סופי, היושרה שלו ויכולת הנתינה לאחרים. יהי זכרו ברוך!
זיוה, נגה ואורית 

****

לזכרו של אריה גול 

מאת אתי עמית
 
זכיתי להיווכח בטוב ליבו של אריה ובמאמציו הבלתי נלאים למען הזולת בשבעה של אמי לאה דיל ז"ל. בתחילת השבעה פניתי אליו בבקשה לסייע לי לגייס מניין לתפילת שחרית בימי השבעה, מאחר וברור היה לי שזה היה רצונה של אמי הצדקת, לו יכולנו לשאול אותה. אריה פנה לחתנו אפרים וולף יבדל"א שמצידו גייס מכרים מהשכונה שהתייצבו כל בוקר לתפילה. בזכותם גם הביא רב השכונה ספר תורה לביתנו כדי לקרוא בתורה פעמיים בשבוע.  אריה עצמו בא לביתנו כל ימי השבעה. ביום האחרון הודה לכל המתפללים על מאמציהם, בשם המשפחה.
 
למדתי להכיר את אריה לעומק  בעת פעולתנו המשותפת  ב"משואה". פגשתי אדם משכיל, בעל חוש הומור מפוכח, הער לחולשותיו ולחולשות האחרים, ועם זאת סובלני מאוד אליהן. אדם הנכון לכל מאמץ למען העדה ללא סייג או חיפוש תועלת אישית כלשהי, של פרסום, כבוד או כסף.
עשייה ציבורית אצלו הייתה לשם שמיים, פשוטו כמשמעו.  
 
כאשר הזמנו אותו לכהן כיו"ר אתר "יהודי אפגניסטן בארץ ובתפוצות", נענה ללא היסוס. לכל מה שהוא למען המורשת הוא מוכן ומזומן, אמר.  יליד אפגניסטן, וישראלי בכל רמ"ח אבריו, זכר ושמר את מנהגי הקהילה ואת הנוסח האפגני של התפילות. עם  שורשיו מאפגניסטן ואהבתו לארץ ישראל הבין שיוכל לתרום רבות לקהילה גם דרך מדיום אותו לא הכיר, אתר אינטרנט.
 
אריה היה חלק מהצוות הקבוע של האתר שהלך לראיין משפחות אפגניות על תולדותיהן. הוא ידע לשאול, להזכיר נשכחות, לחבר קשרים ולהסביר לנו דקויות שנעלמו מאתנו, הצעירים יותר. בישיבות צוות לא היסס להגיד את דעתו בצורה ברורה אך גם ויתר עליה ללא היסוס כשהיה צריך לאחד שורות כדי להמשיך הלאה. בשנים האחרונות החל לכתוב את מילון הפתגמים של הקהילה האפגנית.
אצילותו, צניעותו הרבה, נדיבותו, התגייסותו למטרה והשכלתו הרחבה הביאו להידוק קשרים עם קהילות אחיות אחרות ועם גורמים ציבוריים אשר הביטו בעין יפה על קהילתנו הקטנה והמתעוררת. היה חבר מועצת המנהלים של בית אב"א וכך פיתח את הקשר עם הקהילה הבוכרית והפרסית. גם קשריו במכון בן צבי הביאו לפירות נאים של עשייה. היה חבר וועדת הביקורת של ועד קהילת יהודי אפגניסטן וזכה לאימונם של חבריו.
אין ספק שתרומתו לקהילה היא רחבה ועמוקה. ידענו זאת, ועתה עם לכתו, אנו יודעים מה גדול החלל שנפער בתוכנו.

יהי זכרו ברוך.

**** 

כותבת מרים וידל בשם קבוצת שגי"א, שומרי גחלת יהדות אפגניסטן:

בס"ד י"ב תמוז תשע"ד

בשמי ובשם כל חברי קבוצת שגי"א [שומרי גחלת יהדות אפגניסטן] ברצוני

 להביע תנחומים למשפחתו של אריה גול ז"ל. אריה היה מדור הנפילים של עדתנו.

 דור הולך ונעלם,הדור שהנחיל לנו את החוסן והמורשת של העדה.

בהשתתפותו בהקמת האתר של יהדות אפגניסטן ובאחזקתו אריה ז"ל

הוכיח את היותו בעל חזון ותעוזה והוא יחסר לכולנו.

למשפחתו היקרה אנו שולחים תנחומים ובטוחים שעוד ידובר עד

כמה פועלו למען העדה ומורשתה היה חשוב.

מרים וידל
בס"ד 

"פניני לשון" 
ערב הוקרה לזכרו של אריה גול ז"ל 


ערב הוקרה  לזכרו של אריה גול ז"ל התקיים ביום ב' י"ח באדר תשע"ה, 09.03.15, במרכז זלמן שז"ר בירושלים. בני משפחה, ידידים ובני הקהילה באו להשתתף בערב שקיימנו לזכרו.
תמר בתו הנחתה את הערב, בנו הרב יאיר גול אמר דברים לזכרו (מובאים בהמשך). הרב  בצלאל עמד על סגולותיו כאדם ענו ואצילי, נדיב וישר שאהב את מורשתו האפגנית.

אתי עמית הקרינה מצגת על משפחתו ופעלו של אריה בקרב העדה האפגנית, בכתב העת משואה, בוועד העדה ובאתר האינטרנט של האפגנים. כמו כן הוצג המילון שליקט אריה בשפת הדארי והגילכי, מילון אותו הגיהה וניקדה דינה כהן וערכה תמר וולף בתו. 

ד"ר צילה זן-בר צור סיפרה בחום על הראיון שערכה עמו, על זכרונותיו ואמונותיו ואף סיפרה סיפור עם אפגני. בן-ציון יהושע בהרצאה קצרה ומרתקת הביא דברים על אמונותיהם של יהודי אפגניסטן. שלמה בצלאל דיבר על נושא הפתגמים של יהודי אפגניסטן. שלמה הביא דוגמאות מרתקות לפתגמים בדארי עם תרגומם לעברית, חלקם נלקחו מתוך מילונו של אריה. קטע וידאו בו שר אריה בסוכה את "סוכה ולולב" ריגש מאד את הקהל.

את הערב חתמו זאב יקותיאל ובנצי בצלאל. זאב הסביר על שפת הגילכי ובנצי בצלאל הצטרף אליו והקריא עמו שיר אהבה בגילכי (אחד מקרא ואחד תרגום).

תודה גם בשם המשפחה לכל הקהל שטרח ובא מרחוק ומקרוב, תודה לצבי יקותיאל על האכסניה, תודה לדוברים, ותודה לדינה כהן, מרים וידל וטובה גרינברגר שארגנו את ההסעות.

להלן תמונות ממהלך הערב, תודה לצלמים משה בצלאל ושריד : 


תמונת אריה גול ז"ל על המסך
תמר וולף גול מנחה את הערב
הרב יאיר גול נושא דברים לזכר אביו
הרב רפאל בצלאל מספר על מידותיו התרומיות של אריה גול
ד"ר צילה זן-בר צור בדבריה על אריה
צבי יקותיאל בן דודו של אריה
שלמה בצלאל מצטט פתגמים בדארי
אתי עמית ותמר וולף גול בעת הקרנת המצגת
זאב יקותיאל ובנצי בצלאל מדקלים שיר בגילכי
בנצי בצלאל
מימין: בנצי בצלאל, שלמה יקותיאל
ומרים בצלאל
יוסי אחיו של אריה גול
יוסי ויוחנן אחיו של אריה גול
סנו קורט


דבריו של יאיר גול בערב לזכרו של אביו, אריה גול ז"ל


אבא, אריה בן שלום ושרה גול, ע"ה , הריני כפרת משכבו, לכבודו התכנסנו בערב זה, אוהב ציון וירושלים, שמרבית שנותיו עברו עליו בשכונה הזו, היה ישראלי ואפגני ביחד.

שורשיו באפגניסטאן בה נולד וממנה עלה כשהיה תינוק, נופי ילדותו בשכונת בית ישראל ובמרכזה בית הכנסת ישועה ורחמים, שם גדל בצילו של הסבא הגדול מולא אפרים גול בימי המחסור והמצוק, איתו היה הולך לכותל הצר דרך שער שכם, שאת דמותו זכר ביחד עם מקובלי ירושלים וישיבת בית א'ל, עם ידידו הטוב חכם יצחק אלפייה מחבר קונטרס היחיאלי, ירושלים של מעלה.

התבגרותו בתל אביב של מלחמת השחרור, בקליטת העליה הגדולה מאפגניסטאן ובהם משפחת סבתא שרה, משפחת יקותיאל, שם למד מאימו מהי אחריות משפחתית כשהיא, הותיקה בארץ, מהווה מוקד הקליטה והעזרה לעולים החדשים, היא ה"עובדת הסוציאלית" והכתובת לעזרה, היא מקום החופשה לקיץ לילדי המשפחה הפזורים ברחבי הארץ. שם התוודע לדמותו מלאת ההוד של הסבא השני, רבי אברהם יקותיאל. כאן היה איש אמונם של בוני ביה"כ שערי רחמים, דוד צבי יקותיאל ע"ה, ציון רפאל, ועוד רבים, שכשהיינו מגיעים בחגים לסבא היו מקבלים את פני אבא בשמחה ומתיעצים איתו על עניני הקהילה הישיבה ובית הכנסת.

וישראלי היה אבא, בעצם ללא זכרונות ממשיים ממקום הולדתו, נוף ילדותו בצל מלחמות המחתרת והקמת המדינה, בעל תודעה לאומית ודתית גבוהה. ישראלי שבחר להקים משפחה "מעורבת" של מזרח ומערב, ביודעו את הויתור שמפסיד ביכולת להמשיך את המסורת האפגנית האותנטית.
אך הוא ראה בזה ברכה, וכשסבא אברהם שאל אותו בפליאה על "נישואי התערובת" לאימא שבאה מהולנד, הסביר לו אבא שלא סתם נקראה ירושלים "עיר שחוברה לה יחדיו"-  עיר שמחברת בין כל חלקי העם שהתפזרו בגלות, זהו קיבוץ גלויות במובן הכי עמוק שלו, ודוקא בירושלים, כברכת החתונה "שוש תשיש ותגל העקרה בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה, משמח ציון בבניה". ההסבר הזה הרשים מאד וריגש את סבא אברהם שנתן את ברכתו לאיחוד המיוחד.

כך היה חוזר בחתונותינו הילדים, על הזכות שבירושלים מתחברים בני אפגניסטאן והולנד עם בני אמריקה, פולין מרוקו ותימן.
בגלל החתונה והאיחוד המיוחד אבא קצת השתכנז, גדלנו בבית כנסת אשכנזי , כאן בקצה הרחוב, שם אמא הרגישה יותר בבית. אבא, שאהב וויתר הסתגל לנוסח ולמנהגים, אך תמיד נשאר בסידור ומחזור בנוסח שלו. בשבת זכור בין העליות היה מסלסל לי בשקט את הפיוט "מי כמוך" במנגינת ילדותו, את המגילה היה קורא לעצמו בנוסח שאהב (ובשנותיו האחרונות אף היה הולך כל ליל פורים לישועה ורחמים לקריאת המגילה), והגדיל לעשות כאשר ביקש ונענה שאקרא בבית הכנסת, שהקפיד מאד על מנהגיו האשכנזיים, שאוכל לקרוא בבר המצווה שלי את הקריאה בנוסח ירושלמי, וגם בכך ראה ניצחון למאחד על המפלג.

את אבא האפגני שלנו  היינו פוגשים במלוא הדרו בקידוש הארוך של ליל שבת, עם המנגינות האותנטיות, בלילי החגים עם הכיפה הבוכרית ההדורה על ראשו, ב"מועד ביני" הרבים שהיינו עושים אצל זקני המשפחה- הדודים שמעון גרג'י, צבי יקותיאל, פנחס יקותיאל ומולא אבא גול, של על כוסית משקה היה שר ברגש ובחום את שירי החג "א'ל בידו" "מתי יבושר עם" "סוכה ולולב" ועוד רבים, שם ראינוהו חוזר למקומו האמיתי והשורשי.
את העדה אהב מאוד, התגאה בפשטות ובישרות שלה, אסף שנים רבות כל פיסת מידע על אפגניסטאן המדינה ועל יהודיה, ואף הכין כרטסת ביבליוגרפית של מקורות אלו, כחוקר מיומן חקר את קורותיה של הקהילה והכין לוח היסטורי מפורט.

 אבא היה מעורב רבות בעניני הקהילה, היה יד ימינם ואיש אמונם  שנים רבות של דוד אבא ושל הרב מנשה יונה בכל הקשור לועד העדה, ובשנים האחרונות הצטרף במרץ ובחשק למפעלי ההוצאה לאור של עניני הקהילה- הן בעיתון משואה, הן באתר "אפגנים" שהיה שותף בניהולו. היה הולך רבות להרצאות במרכז אב"א, והתחביב והמשימה של השנים האחרונות- הלך ואסף את ניבי ומילות הפרסית האפגנית לשם הוצאה של מילון ושימור מסורת העדה.
 
אבא, איש ירא אלוקים וסר מרע, אוהב את המקום והבריות ואהוב בחזרה, איש שליבו פתוח לעזרה לכל הנצרך, עם תמימות וידענות וחוכמה שמשלימים זה את זה , חיבר שמים וארץ, גלות וגאולה, מזרח ומערב, שכל ולב.
יהי זכרו ברוך
 
יט באדר התשע"ה, שמונים ללידתו, מרכז שזר, תלפיות ירושלים 




****
בס"ד
א' באדר תשע"ה 


"פניני לשון"
ערב הוקרה לזכרו של אריה גול ז"ל

ערב הוקרה לזכרו של ר' אריה גול ז"ל, לשעבר חבר צוות ויו"ר אתר האינטרנט של קהילת האפגנים "יהודי אפגניסטן בארץ ובתפוצות", יערך ביום ב' י"ח באדר תשע"ה, 09.03.15,
בשעה 17:00 במרכז זלמן שז"ר בירושלים, רח' בית"ר 2, ירושלים 

 
בתכנית:

התכנסות וכיבוד קל

דברי פתיחה : תמר וולף גול

דבר המשפחה:  הרב יאיר גול

האיש ואמונתו התמימה: הרב רפאל בצלאל

מצגת על פעלו של אריה גול ומילונו העברי – דרי – גילכי:  אתי עמית

כוחן של מילים:  ד"ר צילה זן-בר על ראיון הווידאו שערכה עם אריה גול והקרנת קטע ווידאו 

אמונות ודעות בקרב יהודי אפגניסטן : בן-ציון יהושע רז

פתגמים של יהודי אפגניסטן : שלמה בצלאל

שיר אהבה בגילכי - וידאו: בנצי בצלאל

על שפת הגילכי : זאב יקותיאל

הערב יסתיים בשעה 19:30 בשירת פיוטים
 
כל בני הקהילה מוזמנים! 

כתובת מרכז זלמן שז"ר: רח' בית"ר 2, ארנונה, ירושלים

קווי אוטובוס: 7, 78, 12 
חנייה על בסיס מקום פנוי בחניון בית הטיילת, כניסה מרחוב דניאל ינובסקי 


מספר המקומות מוגבל. להשתתפות בערב יש להירשם אצל דינה כהן – 050-6591127
הסעה תצא ממסוף ארלוזורוב ומקרית שלום בתל אביב.
הרשמה להסעה בלבד - טובה גרינברגר - 052-2212623

 
מחכים לראותכם
Share by: