מולא שמואל בסל

מולא שמואל בסל (בצלאל)
אבי מולא שמואל בסל (בישראל שמואל בצלאל)
מאת: בתו חנה גרג'י (לשעבר בצלאל)
מולא שמואל, נצר למשפחת אנוסי משהד, נולד בהראט שבאפגניסטן למרדכי ומיכל בסל.
הוא הצטיין בטוהר האישיות ובמידת הענווה.
 
בהראט שלאחר מלחמת העולם השנייה היה רעב כבד, הפרנסה הייתה קשה.
בעצת סבי, הרב מולא אשר גרג'י, נסענו לקאבול הבירה, ואכן מצבנו הכלכלי החל להשתפר.
 
אבי שמואל בסל ז"ל לימד בני עשירים בקהילה היהודית בתוך ביתנו. יום יום היה נעצר גאדי (מרכבה) מהודר ומעלה ענני אבק מעבר לחומות החצר.
התלמידים היו יורדים בזה אחר זה, לבושים חליפות צמר בסגנון אנגלי וכובעי קסקט בראשם ונכנסים פנימה, התלמידים בחדר ישבו שורות שורות על הרצפה והאזינו לדבריו. בין התלמידים היו חיים גול מחולון ודוד גול בנו של אק' מוסא גול.
אבי לימד בלשון הקודש, היה מתעמל עימם "הרם ידך, סובב ראשך" וכו', משנן עימם מספרים ומחברם בלשון תוראי.
 
לאחר תקופה קצרה, אמי רחל נפטרה בשעת לידה ונקברה בקאבול, אבי נישא בשנית לזילפה מהעיר בלך והגענו לארץ עם קום המדינה.
לאחר תלאות רבות זכינו לדירת חדר בירושלים , משאת נפשנו. גרנו בבית ישראל באותה חצר עם הרב החכם יצחק, לימים הרב כדורי, אבי והרב היו בידידות רבה.
 
בירושלים , לימד אבי תקופה קצרה בבית מדרש, בשכונת בית ישראל, עד אשר הגיעו אנשי הפיקוח ממשרד החינוך ופיטרו את כל מי שאין לו תעודת הוראה וביניהם גם את אבי.
אבי היה ידוע בתוך אנשי הקהילה בבית ישראל כאדם בעל סגולות מרפא. היו פונים אליו אנשים שסבלו ממצוקות נפשיות, או אלו שלא שפר גורלם, אמהות היו מביאות את בנותיהן , שהגיעו לפרקן ועדיין לא זכו לשידוך.
אבי היה מניח את ידו על ראש מכוסה במטפחת ומברך אותן.
בקערת חרס שכתובות בה אותיות שלא הבנתי את פשרם, אבי היה רומז לי להביא מים נקיים והמטופל היה שותה ממנו לרוויה.
 
באזור מגורי ברמת גן, טיילתי באחת השבתות, פנתה אלי אישה מבוגרת ממוצא אפגני ובקשה ממני שאשב.
"אני רוצה לספר לך משהו", החלה להגיד בשפה הפרסית, "אבא שלך החייה אותי" וכך המשיכה לספר לי:
"לפני חמישים שנה, עברתי ניתוח קשה, לא נרפאתי ולא היה לי כוח לעמוד בזה. פניתי לאבא שלך, הוא היה נורותא (קורן אור). הוא שם את היד שלו על הראש שלי וברך אותי.
 "צ'אשמהם רושן שד" (קיבלתי אור בעיניים), קיבלתי חיים חדשים, לא אשכח זאת, ספרי לצאצאים שלך."
 
ממרומי גילי לא זכיתי לחיות הרבה במחיצת אבי, הוא נפטר עוד בנעורי בשנת 1957 מדום לב.
 
יהי זכרו ברוך
 
גרג'י (לשעבר בצלאל) חנה

Share by: