משה חי בן-מנשה

משה חי  בן-מנשה
משה חי בן מנשה 
את הכתבה ערכו נעמי כהן ואתי עמית
ב – 8 במרץ  2011  נפתחה במרכז ז'ראר בכר בירושלים תערוכת ציורים של משה חי בן מנשה. 

התערוכה נפתחה בחסות  עיריית ירושלים ואתר האפגנים.  בירכו מר יוסי שוחט מנכ"ל ז'ראר בכר, מר צבי יקותיאל מנכ"ל זלמן שז"ר  בשם אתר האפגנים, ואשר מישאלי, חבר מועצת העיר  (האפגני ). מר אשר מישאלי  גםהקריא מכתב ברכה מאת ראש העיר. לאחר הברכות ערך הצייר סיור בתערוכה מלווה בהסברים.

תמונה מהפתיחה:
מימין לשמאל:  הצייר משה-חי בן מנשה, צבי יקותיאל מנכ"ל מרכז זלמן שז"ר, זילפה כהן,  אריה גול יו"ר אתר האפגנים, הסופר והחוקר בן-ציון יהושע-רז ואשר מישאלי, חבר מועצת עיריית ירושלים.
בקרוב נעלה תמונות נוספות.


להלן סיפור המשפחה וסיפורו של  האמן משה חי :
תולדות המשפחה:
משה חי נולד בהודו למנשה ולאה מולא ילידי הראט שבאפגניסטן.
סבתו, הגדולה, שושנה בת מרדכי מולא הייתה מיילדת, "אָקְ'נֶה קָלוֹן" (אחות גדולה).
נקראה גם "מָשָדֶה" , כלומר המסרקת ומכינה את הכלות.
כולם בקהילה הכירוה ונעזרו בה.
הסבתא רבתא 
"אָקְ'נֶה קָלוֹן"
"מָשָדֶה"
בשנת 1933 ברח אביו לקרצ'י (בזמנו בהודו) שבפקיסטן. שם ניהל האב מחסני מזון.
הסבתא "אָקְ'נֶה קָלוֹן" נשארה עם הילדים וסייעה בגידולם.
משפחת מולא,  האב, האם והילדים
האב עבד באוזבקיסטן כבנאי, אח"כ עבר לקנדַהַר שם עבד כסוכן של "זינגר", סוחר בפרוות קרקול וצייר מתווי ציורים לשטיחים. מקנדהר ברח לקרצ'י עקב נסיבות שלא באשמתו.
באותה תקופה סבלה המשפחה מעוני (כדברי משה חי - השמיים היו שמיכה והאדמה מזרן : אוֹסֵמוֹן לָאהָאף בּוּד, זֵמִין – דוֹשַק).
בקרצ'י עבד האב כספר, קצב וכיוון שדיבר ערבית הפך בזמן קצר להיות מנהל מחלקת המזון של העיר. האנשים היו משלמים בבנק ובאים אליו לקבל את הסחורה תמורת תלוש קנייה.
האב גם למד רפואה בקרצ'י והפך להיות "חָכִּים", בפועל היה מרפא טבעי וכותב קמיעות ליהודים. היה בעל ידע בקבלה, ומשה חי זוכר ספרי רפואה בפרסית בביתם.
 
משה-חי               
משה חי עזב את בית הוריו בהיותו בן תשע בלבד ועלה לישראל במסגרת "עליית הנוער" בשנת תש"ט - 1949. מאז ועד גיוסו לצה"ל, למד והתחנך במסגרת עליית הנוער, במוסד החינוכי תיכון חקלאי "עליה פתח-תקווה".
 
 לאחר שחרורו מצה"ל התקבל בן מנשה לאקדמיה לאמנות "בצלאל" בירושלים, אך בשל מצבו הכלכלי נאלץ לקטוע את לימודיו ולעסוק בהוראה ובהדרכת בני נוער. כך מצא עצמו מדריך בפנימיית נוער "רמת הדסה" ומורה בבי"ס בקרית טבעון.
את נטיותיו וכישרונו לאמנות ירש מאביו ז"ל אשר עסק בין היתר בכתיבת סת"ם (ספרי תורה, תפילין, מזוזות) ובעיצוב ציורי שטיחים.
 
כעבור שנים של יצירה בישראל ובאירופה, שב אל ספסל הלימודים באקדמיה לציור ואומנות יפה באנטוורפן בלגיה. בתום שתי שנות לימודים, המשיך ללימודי תעודה באקדמיה לציור, גרפיקה ואומנות פלסטית Merkssem– מחוז אנטוורפן. עם תום לימודיו שימש באקדמיה זו כמדריך חונך לסטודנטים בשנה א', למשך שנה אחת.
בן מנשה שהה כשש שנים באפריקה לרגל עבודתו בתחום היהלומים. שהות זו תרמה רבות להתפתחותו כאמן והוסיפה ליצירתו מימד חדש.

על התערוכה "החיים כפאזל" שתיפתח במרץ 2011 במרכז ז'ראר בכר
בהפקת עמותת אי.סי. יו, ארגון לתרבות בינלאומית:
 
חשיבה יצירתית, כדרך חיים וביטוי מאפיינת את עשייתו היצירתית של האמן מ.ח. בן-מנשה אשר בטכניקה מסורתית בשמן ואקריליק על בד, בנגיעות מכחול קלסי, לחיצות ונשיפות, מעלה את נושאיו המשלבים דיאלוג בין עבר והווה.
טכניקת הציור הקלאסית על פיו, הנה היסוד לכל אמן, אשר שאיפתו להיות צייר.
טכניקת הנשיפות הייחודית לבן מנשה, באמצעותה יוצר על צבע טרי פיגורות בעלות צורה מיוחדת תוך שימוש בתנועת הפה בהליך נשיפה. כן ביחס ללחיצה, נוצר מרקם על הבד המעובד קלות, למרכיבים פיגורטיביים שונים כגון אנשים וחיות.
לימודיו באקדמיה באנטוורפן, המקורות, תולדות האמנות הקלאסית והמודרנית, והתייחסות לכאן ועכשיו, שזורים בעבודותיו הרבות והמורכבות, החל בחשיבה פילוסופית אודות החיים במחוזותינו, התייחסות כתיעוד ובאופן ביקורתי למציאות המורכבת והסבוכה בישראל.
 
בן מנשה עושה שימוש מושכל ואינטואיטיבי בפיסות רבות מהמציאות בטכניקת הציור הריאליסטי, בעיקר דמויות ובעלי חיים ומשלבן כהגדרתו ב"פאזל" החיים, לכלל יצירה, שנושאה ממוקד נושא תחושה סוריאליסטית, בעיקר בהשראת סיפורי התנ"ך.
יצירותיו של משה חי בן מנשה מלאות משמעויות ועשויות רבדים רבדים, המחייבות התבוננות מעמיקה מצד המבקרים.

ראיון וידאו שערכנו עם הצייר משה חי בן-מנשה
Share by: