טובה בכר לבית גד

טובה בכר לבית גד



טובה היא בתם של בת שבע ומשה גד מהראט שבאפגניסטן, נכדה ללאה ולניסן גד מצד אמה וליצחק גד ורחל מצד אביה, שני סביה היו אחים. הוריה היו בני דודים, כנהוג במשפחות רבות באפגניסטן כדי לשמור על הקהילה מהתבוללות. הסבא רבא והסבתא רבתא, הוריה של הסבתא לאה, הם בנימין ובת שבע קורט.

טובה גד, אישה מעורבת בקהילה, בת למשפחת הנדיבים גד, משפחת סוחרים בעלת אמצעים מרובים שהיו ממנהיגי הקהילה בהראט. ראשי המשפחה בהראט היו בוועד "חברה" שדאג לכל צרכי העדה. מנהיגותם נמשכה עם עלייתם ארצה והיא נמשכת עד היום . טובה תרמה פריטים רבים למוזיאון ישראל לתערוכת "בואי כלה" והשתתפה בהכנת הסרט התיעודי "חתונה אפגנית" שהפיקה ד"ר יעל שי במסגרת אוניברסיטת בר-אילן.

תמונת הסבא רבא בנימין קורט, שנת 1915, הראט, אפגניסטן  

תמונת הסבא יצחק גד 
תמונת הסבא והסבתא לאה וניסן גד 

תמונת ההורים בת שבע ומשה גד 

שכונת שפירא בתל אביב הייתה מקום מושבם של אפגנים רבים מבני הקהילה. בבית הכנסת מסילת ישרים בשכונה היה בית תבשיל בו היו מבשלות הנשים האפגניות באירועים שמחים או להבדיל באזכרות. בתמונה למטה נראות הנשים המבשלות בבית התבשיל (שנות החמישים?). האשה בשמלה הפרחונית היא אמה של טובה, בת שבע גד.


נשים מבשלות בבית התבשיל בבית הכנסת מסילת ישרים 

התמונה הבאה היא משנת 1933 וצולמה בשכונת הבוכרים בירושלים. בתמונה נראים מימין לשמאל  זבולון קורט, האינפורמנט של העדה, בן ציון קורט, מרדכי גד שבא לטיפול עיניים אצל ד"ר טיכו בירושלים , איש בלתי ידוע (אולי מאיר זורלי) ילד בלתי ידוע, והזקן היושב הוא יוסף קבולי אביה של מריום קבולי . זו שנת עלייתם של זבולון קורט ומרדכי גד לירושלים.


תמונה משכונת הבוכרים בירושלים  


 






 

התמונה הבאה היא תמונה קבוצתית של בר מצווה משותף לשני ילדים כפי הנראה גם בשנות החמישים .



בר מצווה משותפת 



טובה שלחה אלינו סיפור קצר על שתי נשים אפגניות זקנות שנפגשו באירוע משפחתי וזה השיח שהתנהל ביניהן:
רבק'ה: צֵ'טורִין, חוּבּין, טַן דֵרֵסטִין?
זֵפְלָה: אַיי בֵּפַאם , מִיכום בֵּמִירָם ונַא מִימִירַם
רבק'ה: מִידונִי צֵ'רו? צֵ'רו גֶה מלאך המוות שֵמורו נָא מִיכָאת
זפלה: אַיי נַמונֵה גֶה בֵּכָאת
 
 

לפני כשנתיים הלך לעולמו בדמי ימיו אחיה יגאל גד ז"ל.
טובה, שהייתה קשורה בנפשה אל אחיה, כתבה מילים לזכרו:
 
20.6.2013
לאחי היקר יגאל גד



 
נולדת בחג הפסח שהוא חג הגאולה - לכן הורי קראו לך יגאל. חנה אשתך קנתה לך ליום הולדתך האחרון מתנה מקורית ויפה – כוס לקידוש עם צלחת מכסף טהור ועליו חרוט "לאהובי יגאל" ולא היה גבול לשמחתך הרבה. טובין גדולים ירדו לעולם ומתוכם קיבלת כמעט את כולם. ענו וצנוע, טוב וכנוע, ללא משוא פנים, תמיד רק מעשים טובים. לא משנה מה קורה אצלך בפנים, החיוך שלך תמיד על הפנים. היית חתיך, גבוה ומקסים, עם נשמה טובה ועם לב של זהב, מבורך במעלות טובות, אהוב ונערץ על כולם ובקיצור – בן אדם.

היית בשבילי אח נהדר ומושלם. היית בעל, אבא, סבא ואדם עם נתינה לכולם. כשגרנו ברחוב קלישר, קיבלת פעמיים פרס ראשון מהמורה לחקלאות על הגינות המרהיבות שאתה ואבא הקמתם. אהבת את האדמה ולכן עברת ללמוד בכפר הירוק. לאחר מכן, היות והצטיינת בלימודים, קיבלת מילגה מטעם נשות "נסי", נשים ספרדיות. התקבלת ללימודים בטכניון להנדסה כימית והתמחית בפולימרים. בכל שבוע בימי שישי היית מגיע לחופשת שבת עם הקטנוע שלך, הכנת שיעורים עם עששית מנפט, ובימי ראשון חזרת עם הקטנוע לחיפה. היית גאוות משפחת גד, העריצו אותך.

כשגמרת את הלימודים, לא השגת עבודה, כי היה מיתון. לכן טסת לארצות הברית. באחת מחופשותיך בארץ הכרת את חנה וזאת הייתה אהבה ממבט ראשון ותוך שלושה חודשים נישאתם והיו לכם נישואים מאושרים. הבאתם לעולם שלושה ילדים לתפארת.

תחסר לנו יגאל ג'ון, אני לא אשמע יותר את המלה "חואר ג'ון", באפגאנית, אחותי היקרה. חנה לא תשמע את המלה "חנצ'ה", אלונה לא תקרא לך "אבוש", מיה נקרעת מבכי כי לא תלך עם הילדים למשחקי הכדור-רגל, ליואב יחסרו השיחות וחוש ההומור. גם ילדי אהבו מאד את הדוד יגאל, הדוד הנערץ.

בימים האחרונים, לפני לכתך, סבלת מאד מכאבים וחום, נלחמת במלאך המוות בגבורה כמו אריה.

יגאל שלנו נגאלת מייסורים קשים עד מאד ועתה הגעת למרומים, לשלוות עולמים ויקבלוך מלאכי השרת ומלאכי עליון ותנוח על משכבך במנוחת עולמים ונשמתך הטהורה תשכון בשמים לבטח.

אוהבת ומתאבלת מרה אחותך טובה.

תודה מיוחדת לחנה גיסתי שטיפלה בך במסירות ובנאמנות רבה והילדים הנהדרים שלא משו ממיטתך עם כל הכאב, הצער והבכי. לכל המשפחה והחברים, חבריך לעבודה. תודה לריקי ושרקי שנסעו עד מנהטן כדי לתמוך, תודה לעדי השכנה, תודה לבני דודי, ליפה איזנברג, לילדי היקרים. תודה לחברותי היקרות, לאווה שהגיעה אלי מיד עם בוא הבשורה המרה, לחברותי המסורות, חברות עוד מבית הספר העממי, חברות מהצבא ומהעבודה ולכל הקהל הנכבד שהגיע לכבד את זכרו של יגאל. 

**** 

תגובת של אריה אליסף לכתבה:



  
אריה אליסף, מגיב לכתבה על טובה בכר (גד). התמונה בה מופיע הזקן  המכונה יוסף קבולי, היושב עם חבורת הצעירים, גרמה להתרגשות רבה מאחר והוא הסבא רבא של אריה אליסף והוא רואה אותו כאן בפעם הראשונה. מסתבר שיוסף קבולי הוא יוסף קורט וכינויו בא לו משהותו בקבול. על השתלשלות הסיפור המרתק קראו בתגובה.

לטובה,
קראתי את המאמר שלך והתרגשתי בעקר מהתמונה של סבא רבא שלי יוסף קורט. משה גד ע"ה היה סוחר שנסע הרבה
לחו"ל ולא פעם שבא לארץ, קבלנו ממנו פיצוחים מיוחדים שהביא מהודו. בזמנים שהוא נסע התארחנו מדי פעם בפעם בשבתות אצלכם גרתם בכרם אברהם בירושלים.

הייתם בן ובת טובה ויגאל. קראתי שנפטר והצטערתי. פעם אחת אבי אהרן אליאס ע"ה לקח את מרדכי גד שהיה עוור לטיול ולהתאווררר בבית הכרם והצטרפתי אליהם כילד קטן. אני זוכר אותו לבוש בכובע פרוה כמו בתמונה. טובה, אני זוכר שהתארחנו אצלכם בקיץ למספר ימים, נדמה לי בפתח תקוה והיה לכם גן ירקות גדול צמוד לבית. הייתי ילד קטן ועד היום אני זוכר שרצו לבשל תפוחי אדמה ואמך, בת שבע ע"ה נכנסה לגינה, חיטטה ביד בתלולית עפר של שתיל והוציאה משם מספר תפוחי אדמה.

לי קוראים אריה ולהורי ע"ה אהרן וזלפה אליאס. מרים קבולי היא סבתי מצד אבי. יוסף קבולי, במקור יוסף קורט הוא סבא רבא שלי ומדוע נהפך לקבולי, אני מצרף קטע מספרי שכתבתי על אותם זמנים. דרך אגב, זו התמונה היחידה ממנו ואני רואה את דמותו בפעם הראשונה. הגבר משמאל הוא מאיר זוג'ולי והחליף למאיר אהרן.  
 
 
להלן ציטוט על יוסף קורט "קבולי" מתוך ספרו של אריה אליסף "זכרתי ימים מקדם"

בליל שבת אחת לאחר הסעודה הלכתי לבקר חבר בביתו. אביו ע"ה שהיה אחד מזקני העדה – יעקב הראתי ז"ל – היה מספר לנו מידי פעם על חוויותיו בין השבטים האפגאנים המתייחסים על שבטי ישראל ועל החיים שם. באחת הפעמים סיפר לי כי יוסף קורט סבו של אבי ע"ה יש באפגניסטאן בבית סוהר מספר שנים וסיפר לי את כל המעשה. למחרת סיפרתי זאת לאמי, היא התפלאה: "לא שמעת על כך?" עניתי לה: "מאיפה אני יודע? אתם לא סיפרתם לי על כך אף פעם". אז היא סיפרה והשלימה לי פרטים נוספים על המקרה.

דבר זה קרה בערך בשנת תרפ"ה. (עשו לבד את החשבון לפני כמה שנים). בעיר הראת הסתבך אחד מאנשי הקהילה – לפי מיטב זכרוני קראו לו איוב אבטליון – בענייני מכס ונדון למאסר בעיר הבירה קאבול למספר שנים. אדם זה לא היה בריא במיוחד ותארו להם שהוא ימות בכלא. תארו לכם את הכלא באותה תקופה במדינה פרימיטיבית, שרשרות ברזל כבדות ברגליים, בלי בג"ץ, אגודה לזכויות אדם, תשע אמהות ובלי נעליים תרתי משמע. היות ובאותו זמן לא היו יהודים בקאבול, שלחו עמו את יוסף קורט שהיה אדם עני כדי שיקבור אותו שם, דבר שבאמת קרה. אנשי העדה לא התעניינו ולא בררו מה קרה בהמשך, היות ולא היה לו כסף לחזור ובאותם זמנים אין דואר ותחבורה סדירה.

לאחר שש שנים המלך ביקר בכלא לאיזה מאורע ושאל את הסוהרים מי האיש עם הבגד המשונה הזה! הכוונה לציצית שלבש על בגדיו. סיפרו לו את כל הסיפור, היות ולא יכל לחזור להראת, נשאר ללון בכלא. המלך נתן לו כסף שיוכל לחזור להראת. סבתי מרים ע"ה שהיתה ילדה קטנה שאלה את אמה מדי פעם בפעם: "איפה אבא"? היא ענתה לה שהוא יצא ל"ספארי". (כך קראו לסוחר שיצא למספר שנים לרגל עסקיו) – דבר מקובל באותם זמנים – וכשהוא יחזור יביא לה מתנות. אמי המשיכה. כשהוא חזר להראת, הלך בתחילה לאחותו (כנראה חשש לבוא לביתו כדי לא להבהיל את אשתו ובתו). כשהגישה לו אוכל הוא סיפר לה, שבכל השנים הללו לא טעם בשר, אלא לחם, דגים, קטניות וירקות. למחרת, כשהגיע  הביתה, הילדה – סבתי – אמרה שהיא לא רוצה אבא כזה שאפילו לא הביא לה מתנות מ"המסחר" שהוא עשה. זכה ועלה לארץ, נפטר ב-י"ג טבת תרצ"ה, נטמן בהר הזיתים. הירדנים סללו כביש על קברו.
ת.נ.צ.ב.ה 

****



  

Share by:
***