שיאה של השמחה בחג זה הוא יום שמחת תורה בה מסיימים את התורה כאשר במשך כל השנה קראו את כל הפרשיות שבתורה, פרשה אחרי פרשה. נוהגים שמוציאים ספרי תורה ביום ובלילה, רוקדים ושמחים ומקיפים את התיבה שבע פעמים.

יהודי אפגניסטן נהגו לקשט את בית הכנסת במטפחות משי ונוי ואת התיבה שעליה מניחים ספרי תורה מגביהים עד לתקרה כאין מגדל עם שולחנות וכסאות ועוטפים אותם באמצעות שטיחים ופרוכות ססגוניות.

כדי להגדיל תא התרומות נשים צדקניות של העדה היו מביאות רימונים ותפוחי עץ מקושטים ב"מגן דוד" ובניירות כסף וזהב, תורמות אותם לבית הכנסת והגבאי היה מוכר אותם לכל המרבה במחיר. ההכנסות היו קודש לבית הכנסת.

בתמונה משמאל: הרב בנימין גרג'י בשמחת תורה בשנות החמישים בבית הכנסת "ישועה ורחמים" 

מימין: משה ברוך קורט מכניס ספר תורה לבית הכנסת במפעל "קודאק", שנת 2007  

משמאל: אפרים חסיד בעת הכנסת ספר תורה לבית הכנסת ישועה ורחמים  בשנת 2009 

פרק מחזור השנה

הוצאת מוסד ביאליק, עמודים 378-380

 

לא היו ימים יפים ליהודי אפגאניסתאן כמו יום שמחת תורה. הצעירים היו יוצאים לשוק וקונים ממיטב פירות העונה ומקשטים אותם בניירות צבעוניים ובנייר דמוי כסף וזהב. בראש הרימון תקעו מגן דוד. הפירות המקושטים נחשבו למקודשים כי הציבור האמין בסגולה הטמונה בהם נגד מחלות. הם נמכרו בליל שמחת תורה לכל המרבה במחיר.

 

בבית הכנסת שררה כל ימות השנה דומייה מוחלטת, אולם בשמחת תורה נפרצו כל הסכרים. בית הכנסת קושט בשטיחים ובמרבדים לרוב. ספרי התורה סודרו בפירמידה צבעונית שהגיעה עד לתקרה והם כוסו באריגי משי צבעוניים ועוטרו בזרי פרחים. גם קירות בית הכנסת קושטו בפאר רב. ההקפות נעשו מסביב לאחד מספרי התורה שהונח על כיסאו של אליהו הנביא. החגיגות נמשכו עד שעת לילה מאוחרת. כל מתפלל הביא מביתו שפע של בשר, עופות ודגים ובקבוקי יי"ש. הרוקדים הרבו לשתות, וככל שנכנס יין כן פרצה השמחה. תמונה ציורית של ליל שמחת תורה מביא אברהמוף בזיכרונותיו:

 

כל אחד דרש ממני, ובמפגיע, שאהיה אורחו ואתכבד בארוחתו. זה ביי"ש ובדגים, זה ביי"ש ועוף, השלישי ביי"ש ופרות. הצד השווה: יי"ש, עד שראשי וקרבי המו לי… בא ראש העדה ולקחני אחר כבוד אל שולחנו לשתות כוס של ידידות… כוס לכבוד משה בן עמרם נותן תורתנו הקדושה… כוס לכבוד החג ושמחת ירושלים ובניין בית המקדש. אני מסרב והוא מפציר "הערב חג שמחת תורה. צריך לשמוח ואין שמחה בלי יין כמו שנאמר: ויין ישמח לבב אנוש".

 

מנהג הוא שבליל שמחת תורה מכבדים הורי הכלה את חתנם בשנה הראשונה לנישואים במגשים עמוסים בשר, עוף, דגים, פירות, זירעונים קלויים וקנקנים של ערק. ראוי לציין כי השירים המקובלים בליל שמחת תורה היו שירי ערגה לציון. הנה כמה מהם: 

יונה מה תהגי ומה תהמי

חגיך חגי נדרך שלמי

יען כי אני ה'

ואתם עמי….

משיח וגם אליה.

יבואו ברנה

עמך כל בית ישראל

מקוים ביאת הגואל

מלא משאלות השואל

מכל עבר ומכל פנה

בוא יבואו ברנה.

רם על רמים

צור עולמים

תבנה שלם עיר ציון

כי נכסוף נכספנו

לראות עיר ציון

הדר חביון.

כי איך נשיר על אדמת

נכר רק אל ארצנו אסיר

ובראנו שלח גואל.

ושבור על מעל צוארנו רב אונים.

מתי יבשר עם

עיניו כדל שואל

קרבה שנת ישע

ובא לציון גואל.

עשירים מפזרים

עבדים לעובדיהם

התבשרו יחד

זאת היא שנת גואל

- - - - מתי