יוסף ושרה אל

משפחת יוסף ושרה אֵל / מאת ציון ושמחה אֵל
 
יוסף אֵל ז"ל נולד בעיר הראת שבאפגניסטן בשנת 1920 ושרה אשתו (לבית משפחת רבי) נולדה בשנת 1925 גם היא בעיר הראת שבמערב אפגניסטן ליד גבול פרס (אירן של ימינו).
כמקובל באותם ימים הזוגות נישאו צעירים מאוד, בשידוך ע"י הוריהם ועם בני משפחה. שרה ויוסף היו למעשה בני דודים. אביה של שרה , שמחה רבי, היה אחי אמו של יוסף- לאה.
בתקופה זו היה דו קיום ויחסי שכנות טובה בין הקהילה היהודית שחיה באפגניסטן לבין שכניהם המוסלמים.
בעיר הולדתם היה ליוסף ולחמיו שמחה רבי חנות לתבלינים ופירות יבשים . לאביו של יוסף ברוך, הייתה חנות בדים, אותם ייבא מתורכיה ומרוסיה.
יוסף סייע גם לאביו ברוך אל ז"ל בחנות בדים אותם ייבאו מתורכיה ומרוסיה, משם קנו גם את התבלינים והפירות היבשים לחנותו של חמיו, שמחה.
באחד מימי חודש אלול, בשובו מקניית סחורה בטורקיה נרצח ברוך אל ז"ל ע"י שודדים מוסלמים שגנבו את הסחורה ואת יתרת כספו. יוסף אל התייתם מאביו ועול הפרנסה נפל על הילדים הצעירים.
לאחר נישואיהם גרו יוסף ושרה בבית הוריו, בתנאי צפיפות קשים.
באפגניסטן נולדו להם ארבעה ילדים: ששון, ציון, גלית (ברוריה) ושושנה.
כשמלאו לציון שנה נפטרה סבתו מצד אמו, אמה של שרה, חנה. חנה ילדה 14 ילדים, אולם רובם מתו עוד בלידתם או כתינוקות. כשנפטרה חנה היא השאירה בעל (שמחה) ושלושה ילדים: שרה חיה וצבי. שרה (שגידלה כבר משפחה והייתה אם ל - 4 ילדים), חיה, ילדה כבת 11 וצבי - תינוק בן שנה וחצי.
המשפחה הייתה דתית, התפללה לציון וחיכתה לרגע שתוכל לעלות לארץ הקודש. כשהגיעו שליחי הסוכנות וסיפרו על המדינה הצעירה שקמה, מדינת ישראל, החליטה המשפחה לארוז את מיטלטליה ולעלות לארץ. בשנת 1951, כשציון היה בן 4 עזבה המשפחה את אפגניסטן, כשהם נושאים איתם חפצים מעטים בעוד את רוב רכושם הם משאירים בעיר הולדתם. הם נסעו במשאית מהעיר הראת עד אירן ומאירן הגיעו במטוס לשדה התעופה בלוד. משדה התעופה הגיעו למעברה "שער העלייה" - שם שהו כחודשיים ומשם עברו ל מעברת תל עדשים. בתל עדשים נולדה בִּתם החמישית - דינה.
במעברת תל-עדשים גרו כשנתיים, באוהלים בתנאים לא תנאים, אך מאושרים שהם נמצאים בארץ הקודש. מתל עדשים עברה המשפחה למעברת ג'ליל – היא גלילות , ע"י הרצליה. במעברה זו גרו בצריפים, בחדר אחד, שירותים מחוץ לצריף המשותפים לשכניהם. בג'ליל גרו כשבע שנים ובו נולדה רותי.  
משם עברו לשיכון וייצמן בהרצלייה שם נולדה בת הזקונים רחל.
יוסף, האב התפרנס מעבודת בניין . לימים חלה במחלת לב ויצא לפנסיה מוקדמת מפאת מחלתו.
האם שרה שגידלה שבעה ילדים, ניהלה את משק הבית - משמע בישולים, כביסות, ניקיון הבית וטיפול בילדים. המצב הכלכלי בבית היה קשה והיא נאלצה לסייע בפרנסת המשפחה ועבדה במשק בית. לימים החלה לעבוד בעיריית הרצלייה באגף לשרותים חברתיים עד יציאתה לגמלאות.
הילדים נישאו ועזבו את הבית, נולדו נכדים ונינים.
ב9/12/96 בד' חנוכה נפטר יוסף שהיה חולה לב מסיבוך של דלקת ריאות ונקבר בבית העלמין בעיר.
שרה שהתאלמנה התגוררה לבד, המשיכה לעבוד, טיפלה בחלק מנכדיה והתנדבה ב"ויצו". שרה אל הייתה אישה בריאה אולם בשנת 2004 עברה אירוע מוחי קשה, ונשארה משותקת ביד וברגל שמאל. לאחר תקופת האשפוז בבית חולים והשיקום היא שבה להתגורר בביתה כשהיא מטופלת ע"י עובדת זרה .
שרה מרבה לספר על חייה באפגניסטן, על ילדותה, על היחסים עם השכנים המוסלמים ועל חיי הקהילה היהודית שם.
המשפחה גדלה כמשפחה דתית, שומרת מסורת וממשיכה לשמור על חלק ממנהגי העדה ומאכליה.
ילדיה ונכדיה של שרה מרבים לבקרה, לסייע לה ויחד יושבים איתה לשולחן השבת וחוגגים איתה בחגים.

Share by: