חג השבועות

חג השבועות

"מוּאִיד גוֹל" - חג הפרחים
חג מתן תורה, חג הביכורים, חג האסיף

שבועות - חג הפרחים
מאת בן-ציון יהושע-רז
מתוך " מנדחי ישראל באפגאניסתאן לאנוסי משהד באיראן" , פרק "מחזור השנה"
(הוצאת ביאליק, עמודים 387 – 388)
 
 
מועד "גוֹל" (חג הפרחים) הוא שמו של חג השבועות. בימים שבין ל"ג בעומר ושבועות מוצפות סביבות העיר הראת ורדים. האיכרים מביאים את התפרחת קטומה ללא הגבעולים, בתוך סלים, ומוכרים אותה במשקל. כל בית אב קונה מַן (כארבעה ק"ג) או שני מַן. בבית ממוללים את הורדים ומכינים מהם מי ורדים, ויש שמייבשים אותם לבישול. יש ששומרים את הורדים לחג הפסח, אבל לרוב שומרים אותם לחג השבועות. בזמן הוצאת ספר התורה מן ההיכל מפזרים את הורדים על ספר התורה.
כשמבשלים את הורדים כדי להפיק מהם מי ורדים, שולקים בתוך המים הרותחים גם ביצים קשות. מוסרים את הביצה לרב לכתוב עליה פסוקים מן המקרא, ואחר כך נותנים אותה לילד לאכול – סגולה לפיתוח השכל ולהתקדמות בלימודים. בעונה זו שלאחר הגשמים יש שפע של חלב צאן. המשפחות קונות כמויות גדולות של חלב ומכינות סוגים שונים של לבן, חמאה וגבינות. מקפידים שלא לאכול משפע הפירות שעל דוכני השוק ולהמתין לברכת 'שהחיינו' בחג.

רבים מקיימים את שלושת ימי ההגבלה כמו שנאמר: היו נכונים לשלושת ימים, אל תיגשו אל אישה (שמות יט, טו). סמוך לחג מתמלאות ידי הסַפָּרים עבודה, שכן בכל ימי ספירת העומר לא העלו היהודים תער על ראשם, למעט אלה שהסתפרו בל"ג בעומר. ערב החג יוצאים לטבול בנהר או במקווה כדי להיטהר לקראת מעמד הר סיני. אם נשאר בידי המשפחה קמח מצות מפסח, אופים ממנו מצות לשבועות.
לאחר הסעודה של ליל החג מקיימים מצוות תיקון ליל שבועות. הלימוד נעשה בבית הכנסת או בביתה של משפחה, שבה היה נפטר וטרם מלאה שנה לפטירתו. נוהגים ללבוש גלימה לבנה רחבה.
ביום החג אחרי תפילת שחרית עומד הקהל ליד ארון הקודש ושר את הפזמון:
לשמחת דודי צח ודגול מרבבה
אשורר בנעם זאת הכתוּבה
שמע ידיד והט אזניך
הקורא את הכתובה הזאת לפניך
בזכותה תמהר גאלת בניך
בישועת ימינך בנחת ושובה.

כשמוציאים את ספרי התורה מן הארון מתחרים הילדים ביניהם בזריקת הורדים על ספר התורה 

***

 
חג השבועות בהלכה ובאגדה 
מאת הרב רפאל בצלאל
 
לפני 3322 שנה, בששה לחודש סיוון שנת אלפיים ארבע מאות ארבעים ושמונה שנה לבריאת העולם הופיע בורא עולם בהר סיני ונתן את התורה לעם ישראל. מעמד זה נחקק באומה הישראלית לא כאירוע היסטורי חולף אלא כאירוע מרכזי שעליו מתבססים כל חיינו בעבר, בהווה ובעתיד, וכך כתוב בתורה הקדושה (דברים פרק ו'):
"...רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך....והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב..."
 
אמרו רבותינו מטרת הבריאה כולה היא אך ורק כדי שעם ישראל יקבלו את התורה, ילמדוה ויקיימוה ולכן כל פרט ופרט ביקום ובגוף האדם מתוכנן באופן המתאים ביותר לקיום התורה.
 
הקב"ה נתן את התורה לא מיד עם בריאת העולם אלא המתין עד שקם דור הראוי לכך ולאחר שעברו את מבחני האמונה שבמצרים ואת הניסים והנפלאות שבמכות מצרים, ולאחר חמישים יום שיצאו ממצרים קבלו את התורה.
ולמה לא קיבלו את התורה מיד בצאתם ממצרים?
משל למה הדבר דומה: לבן המלך שהיה חולה ואושפז חודשים רבים בבית חולים. כאשר הבריא וחזר לארמון המלך אמרו השרים למלך בנך הפסיד הרבה חומר בלימודים, שלח אותו ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה כיאה לבן מלך. אמר להם המלך בודאי שאשלח אותו ללמוד אך עתה אין הזמן מתאים, עדיין חלש הוא ולא התאושש ממחלתו. אתן לו לנוח ונאכיל אותו מאכלים בריאים ומזינים, יצבור כוח ויוכל ללמוד.
 
כך ישראל – היו מעונים ומיוסרים במצרים, עובדים בחומר ובלבנים. כשיצאו ממצרים אמרו מלאכי השרת הגיע הזמן לתת להם את התורה. אמר הקב"ה לא זה העת אלא ינוחו, יתאוששו, יאכלו את המן מזון רוחני וישתו מבארה של מרים, כמו כן יראו את הניסים והנפלאות שעושה להם ה' אז יהיו מוכשרים לקבל את התורה.
 
ואותו לילה שבא הקב"ה לתת להם את התורה היו מנומנמים, עד שהקב"ה עורר אותם בקולות וברקים, ולכן נוהגים בליל שבועות להיות ערים כל הלילה וללמוד תורה כדי לתקן את הצריך תיקון.
 
נוהגים לאכול מאכלי חלב בחג השבועות משום שמיד אחרי קבלת התורה חזרו ישראל לביתם והיו צריכים לעשות הכנות מתאימות ולטפל בכשרותם של מאכלי בשר. אך היו ממהרים ולכן העדיפו לאכול מאכלי חלב שלא היו צריכים הכנות. לזכר אותם ימים אנו נוהגים עד היום לאכול מאכלי חלב.
 
נוהגים לשטוח עשבי בשמים בבתי כנסת זכר למתן תורה כי בשעה שהקב"ה נתן את התורה נתמלא העולם בריח של בשמים.
 
יום חג השבועות הוא ככל יום טוב שצריך להיזהר שלא להוציא אש חדש ולא לכבות את האש וכן כל האסור בשבת אסור גם ביום טוב חוץ מהכנות הקשורות לאכילה ובישול לצורך היום. 

***

הפיוט  "אמון יום זה"  לחג השבועות בביצוע יעקב יקותיאל:

***


אזהרות לחג השבועות
מאת הרב רפאל בצלאל
הקטע הראשון "אמון יום זה" עד "חי גואלנו" וכו', כ – 18 בתים הוא "הקדמה" שכתב רבי דוד בן אלעזר בקודה ממשוררי ספרד. בקטע זה כלולים עשרת הדיברות בחרוזים.
האזהרות עצמן הן מרבי שלמה בן יהודה אבן גבירול ובהן מובאות בחרוזים כל תרי"ג המצוות. החלק הראשון מדבר על "מצוות עשה" והחלק השני על מצוות "לא תעשה". חרוזים אלה נקראים בשם "אזהרות" שכן אלה מצוות שהתורה הזהירה וציוותה את עם ישראל.  
 
***

חג השבועות 
אריה אליסף
מתוך ספרו "זכרתי ימים מקדם", כרך ב'
עמודים 98 - 99
 
מן הסתם כולכם יודעים ש"שבועות" מכיל ברמז ר"ת של כל שמות החג.
ש- שבועות, ב- בכורים, ע- עצרת, ת - תורה.   מפסח אני סופר את הימים לעומר ו"מתקדם" לאט לאט לחג השבועות:"....היום 23 ימים לעומר, היום 32 ימים לעומר, היום 49 ימים לעומר" כילד קטן תמיד חשבתי בלבי, עם עוד קצת מאמץ אולי יגידו: "היום חמישים יום לעומר", אבל במקום זה הגיע חג השבועות עצמו. בפרסית קוראים לחג הזה MUID GOL בתרגום חפשי "חג הפרחים". למעשה, בתקופה הזו בהרבה חצרות היתה פריחת השושנים (למדקדקים, ורדים) ושיחי היסמין. בילדותי, רוב הורדים היו בצבע ורוד-סגול או אדום "דחוסים" בעלי כותרת ריחניים מאוד. נדמה לי שקוראים לזן הזה "דמשקאי".   פה ושם נתקלת במבוגר מהלך בנחת ובידו שנים שלושה ורדים. פוגש בחבר, או בסתם הולך אורח, מתכופף קצת ומציע לו בחיוך ובחן, (לפעמים עם היד השניה מונחת על החזה), את הפרחים שבידו. הלה מברך "עצי בשמים", עונה "אמן", נוגעים ברפרוף יד ביד ומנשקים קלות: "תזכה למסוות", ("תזכה למצוות") וכל אחד ממשיך בדרכו. כעבור מרחק מסוים נתקל בעוד חבר והסיפור חוזר על עצמו.   
 
בשדה התבואה שמעבר לרחוב שמואל הנביא קמה גבוהה של שיבולי חיטה זהובים מתכופפים ומתיישרים, מתכופפים ומתיישרים ברוח בנושבת בערבים ונראים כים עם גלים צהובים. מספר שבועות לפני כן "גלי הים" היו בצבע ירוק. תמונה זו השרתה שלווה ונחת רוח הייתי עומד זמן רב, מסתכל ונהנה. מי אומר שלא היה פעם ים בירושלים? (את השעורה קצרו במגלים מספר שבועות לפני כן. תאור אי"ה בנפרד.)    בערב החג, קטפנו ענפים ירוקים מהעצים שבשכונה וקשטנו את הבית. (בשדה הכל יבש ורק קוצים שונים פורחים בצבעים שונים.) בערב, לאחר תפילת ערבית אכלנו ארוחת חג בשרית, שרנו חלק מהאזהרות של שלמה בן גבירול, אבא נח קצת והלך לבית הכנסת ל"לימוד של ליל שבועות" וכעבור זמן קצר הלכנו לישון.
 
למחרת בבוקר קמנו כרגיל, אכלנו פרוסת עוגה עם קפה בחלב ויצאנו להתפלל. כשחזרנו, אמא בקשה שנתנהג בשקט כי "אבא וכל השכנים לא ישנו כל הלילה". יצאנו בשקט לשחק ברחוב. חזרנו לקראת הצהריים ואכלנו ארוחת חג בשרית. בעדה האפגאנית לא נהגו לאכול מאכלי חלב בשבועות. רק לאחר כמה שנים הנהגנו לאכול ביום ארוחה חלבית. על השולחן הונחה קערת מקרוני, צלחת עם בצל מטוגן וצלחת עם צמוקים מטוגנים. כל אחד לקח את כמות המקרוני הרצויה לו, הניח עליה בצל וצמוקים מטוגנים ויצק על הכל יוגורט, לבן או שמנת, כל אחד לפי טעמו, ערבב את הכל: "בורא מיני מזונות". המשכנו לשיר את  ה"אזהרות". גם כיום אנו נוהגים לאכול ארוחה חלבית כזו.
 
בשעה ארבע חמש אחה"צ אבא הניח שטיח קטן בחצר בכניסה לבית וקראנו את מגילת רות במנגינה מיוחדת. בניגוד לסוכות ושבועות, לא יצאנו לביקור חג אצל קרובים, כי כולם עייפים ובארץ החג בן יום אחד בלבד. למחרת, באסרו חג, הלכנו ל"שמעון הסדיק" כמו בל"ג בעומר, אבל בלי "חמל מלאן", כי העונה עברה כבר. גם עברו החגים של השנה. אמנם מובטחים לנו עוד שני ימים טובים עד לראש השנה "... הצום הרביעי והצום החמישי.. יהפכו לימים טובים. בינתיים, אין ברירה, חוזרים ללימודים.   
 
***

ורד שגדל בחצרו של מישאל גול
מאת זאב יקותיאל
הורד הגיע בשנות החמישים לחצרו ופרח מאוד
מורד זה היה סבי מישאל ממצה שמן ורדים עם מכשיר המיצוי שהיה ברשותו
את השמן היה מערבב עם מיים ייחודים
ואותם היה מחלק לבתי כנסת שישמשו לנטילה לאחר נטילת ידיים של כהנים  בתפילת נעילה של כפ ור 

***


בָּאדֶם גָ'אן מָאסט (חצילים בלֶבֶּן)
מתכון של שרה אליאס ז"ל


לכתוש חצילים קלויים (2),  
להוסיף שום כתוש (4 שיניים), כוס  לבן, כוס אשל,  גבינה לבנה, ולפורר  מעל נענע יבשה . 
לתבל במלח


עוגיות חלביות - שיר מָל
מתוך ספרה של סנו קורט "המטבח של סנו":


חומרים:
1 ק"ג קמח
1 שימרית
1 כוס חלב פושר
1 כוס שמן
1 ביצה

ההכנה:
שמים בקערה את הקמח, יוצרים גומה ולתוכה מוסיפים את השמרית וכוס החלב, לשים מעט, ומוסיפים את שאר החמרים.
מכסים במגבת ומשאירים להתפחה

צרים עיגולים מהבצק ומשטחים אותם לצורה וגודל של פיתה קטנה.

אופים עד הזהבה ומוציאים מהתנור.

ההגשה:
בסיר קטן מרתיחים 1/4 כוס סוכר, 1/2 כוס מים, 1/2 כפית הל טחון וכמה שערות זעפרן.
מברישים על כל עוגה מהסירופ ומגישים עם תה חזק

פשטידת גבינה 
נעמי כהן

מצרכים: 
  • 4 קישואים מאודים בגודל בינוני ו/או כרובית קטנה מאודה.
  • 1 בצל גדול (רק כשמדובר בקישואים)
  • גבינה צהובה (ביד נדיבה) + 1/2 קוטג' גבינה צפתית 150 גר' לערך וגבינה כחושה חצי חבילה (שהיא ללא נוזלים) 
  • 3 ביצים
  • 1 שמנת רגילה 15%
  • 1/3 כוס קמח רגיל
 הבסיס הזה טוב לכל פשטידה לא משנה איזה (תלוי בגודל הפיירקס)

אופן ההכנה:
מאדים על אש קטנה (ללא מים אין צורך לסחוט) את הקישואים הפרוסים דק + הבצל הקצוץ, לא חייבים לטגן. את הכרובית המאודה מועכים במזלג בצורה גסה, מוסיפים את הגבינות והביצים מפזרים מעל גרידת גבינה צהובה. אם רוצים אפשר גם פירורי לחם בתחתית ולמעלה זה נותן טעם "קריספי". 


אב דוח - משהו קטן כשמאוד חם 
מאת סנו קורט
 
 בן דוד של הצאזיקי ומרק הטרטור בהבדלים קלים וקוראים לו פשוט "אב דוח".  
מרענן כמו משב רוח צונן, קל מאד להכנה וטעים.
 
חומרים:
2 גביעי יוגורט מכל סוג שהו
2 גביעי אשל או גיל
1 גביע גבינה לבנה
1 שן שום מגורדת
2 כפות נענע יבשה, עלים בלבד ללא ענפים
1/2 כפית מלח
2 מלפפונים ירוקים קלופים וחתוכים לקוביות קטנות
אפשרויות נוספות: שמנת חמוצה
 
ההכנה:
מערבבים את כל החומרים ומכניסים למקרר ל-1/2 שעה.
 לפני ההגשה מוסיפים לקערה 4-5 קוביות קרח.
 
ההגשה:
 מוזגים לגביעים יפים ומגישים  

 

פְּלוֹב מָסְטִין  
מאת סנו קורט
 
חומרים:
4 כוסות אורז
200 גרםחמאה
4 כוסות מים
מלח
 
ההכנה:
ממיסים את החמאה, מוסיפים את האורז שטוף ומסונן ומערבבים מעט.
מוסיפים את המים והמלח ומבשלים על אש גבוהה, בסיר גלוי עד שמופיעים חורים על
פני האורז ורוב המים כבר נספגו.
מנמיכים להבה, מכסים את הסיר במכסה ובמגבת מטבח לכליאת האדים, וממשיכים לבשל כחצי שעה. בודקים את האורז ואם הוא עדיין קשה מוסיפים כחצי כוס מים חמים ומבשלים עוד כמה דקות.
 
ההגשה:
מערבבים בקערה יוגורט, אשל, שמנת חמוצה, 3 שיני שום מעוכות ושתי כפות נענע יבשה. מטגנים פרוסות של חצילים מוזגים לצלחות  את האורז והחצילים המטוגנים ומעל את תערובת היוגורט. 
 
Share by: