פסח שני - י"ד באייר
פסח שני
להניח ברכה
מאת אהרן בצלאל
מתוך זיכרונות של ילד יהודי מהראת באפגאניסטן, בהוצאת מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, יד יצחק בן צבי והאוניברסיטה העברית בירושלים,
ירושלים תשס"ט
עמודים 154 - 155
פסח שני (או הילולת ר' מאיר בעל הנס) ול"ג בעומר
שבוע לפני ל"ג בעומר היו חוגגים אצלנו פסח שני, או הילולת ר' מאיר בעל הנס. לקראת שני החגים היה שמש בית הכנסת מולא יעקב, שהיה גם שמש בית הספר, מכין תושבות לנרות. מאדמה אדומה היה יוצר כדורים בגודל של סופגנייה, היה טובע בהם שקע לנר והיה מניח אותם שורות שורות לייבוש בחצר בית הספר. באותם ימים למדנו את השירים שהיו שרים בערב ל"ג בעומר בבית הכנסת, "בר יוחאי נמשחת אשריך", "אעברה נא ואראה אדמת קודש טבריה" ואחרים.
בערב פסח שני ובערב ל"ג בעומר היה קהל רב מתכנס בבית הכנסת וגם עזרת הנשים הייתה מלאה.
על התיבה היו מונחים נרות רבים שעמדו להדליק אותם לכבודם של תנאים ורבנים. הרב או החזן היה מוכר את הנרות לכל המרבה במחיר. הוא היה מכריז "נרו של התנא רבי יוחנן הסנדלר" ואנשים מהקהל היו מתחרים על המחיר, חצי קרון, קרון אחד וכו'. הזוכה היה ניגש לתיבה, שם את הנר בתושבת ומדליק אותו. ככל שהתנא או הרב היה מוכר ומכובד יותר, היה מחיר הנר לכבודו גבוה יותר.
בהילולת ר' מאיר בעל הנס היה נרו של ר' מאיר היקר ביותר ובל"ג בעומר – נרו של רבי שמעון בר יוחאי. היו שקנו נרות כיבודים לכבוד חתן חדש או בר מצווה חדש. אני זוכר שאבא קנה נר לכבוד חתנו חיים ואנחנו לקחנו לאחר התפילה את התושבות עם הנרות, שנודעה להם סגולה מיוחדת, בשמחה גדולה הביתה. מדי פעם היה בעל קול נעים מקרב הנוכחים פוצח בשיר, מסלסל בקולו. שירת יחיד זו מעין "תפיסת פסוק" נקראה אָהוָואז (קול) והיום כבר אין מי שיודע לשיר כך. עד היום מתנגנת באזני נעימת השיר על בר יוחאי:
איש אלוהים קדוש הוא,
אשרי עין ראתהו,
לב חכם ישכיל פיהו,
אדוננו בר יוחאי.
בבית היינו מסיבים לארוחה חגיגית, לא היו מאכלים מיוחדים למועדים אלה ולא נהגו אצלנו להדליק מדורות בל"ג בעומר.
***
פסח שני
שלח משה קורט
בס"ד יד' אייר
היום תשעה ועשרים יום שהם
ארבעה שבועות ויום אחד לעומר
למה נגרע!!
היום יד' אייר שהוא – פסח שני.
הציווי אודות פסח שני נתחדש ע"י טענתם של בני ישראל למשה רבינו: " למה נגרע
".
לכאורה תביעתם של בני ישראל שלא יכלו להקריב את קרבן פסח במועדו " למה נגרע
" –
תמוהה ביותר. שהרי אם היה רוצה הקב"ה שיקריבו קרבן פסח היה מצווה זאת!
אלא שמכאן למדים הוראה נפלאה בעבודת ה':
שכאשר יהודי מרגיש שחסר לו משהו בעניין הקשור עם יראת-שמים, תורה ומצוותיה, הוא אינו סומך על אף אחד, ואינו אומר "אין לנו להישען אלא על אבינו שבשמים..." – אלא צועק ותובע: " למה נגרע
"!
יהודי צריך לדעת את הכוחות שיש בידו, אשר למרות שאין זה באופן של "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", כי אם "ה' אלוקיך הוא הנותן לך כוח לעשות חיל", הנה ביחד עם זה עליו לדעת שבעניינים הקשורים עם יראת-שמים, ממתין הקב"ה שיהודי יראה שהדבר נוגע לו, ולא רק בפנימיות נפשו, אלא גם בכוחות הנפש, במחשבה ובדיבור, עד לעניין של מעשה.
ויהי רצון שעל ידי הצעקה של כל אחד מאתנו על קושי ואורך הגלות "עד מתי?"
והתביעה מהקב"ה לביאת משיח צדקנו, נזכה לגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש!
מעובד מתוך "שערי המועדים", הרבי מליובאוויטש.
***
פסח שני - י"ד באייר
מאת אריה אליסף
מתוך ספרו "זכרתי ימים מקדם"
פרקי זכרונות והווי של שכונת הבוכרים בשלהי המנדט הבריטי ובראשית שנות הקמת המדינה, כרך ב'
בערב זה נהגו המבוגרים לאכול מצות שהחביאו במיוחד מחג הפסח כזכר לפסח שני. באנו לבית הכנסת, ולאחר תפילת ערבית שרו את נשיר "אפתח פי ברינה...לכבוד זה התנא הוא רבי מאיר" וכן את השיר "אוחיל יום יום אשתהה....אדמת קודש טבריה". גבאי בית הכנסת החזיק נר בידו והכריז" "הדלקת נר זה לכבוד התנא/האמורא....הקהל התחרה, עשה "מי שברך.... הזוכה הדליק הנר והדביקו במגש. ואם שם התנא או האמורא התאים למישהו בקהל, אזי השתדל מאוד לקנות את הדלקת הנר ש"על שמו". הקהל שר בית או שניים מאחד משני השירים, אח"כ כנ"ל עוד נר ועוד נר. המחירים הלכו וירדו, פה ושם מישהו נרדם, עד שהפסיקו לקנות והמגש התמלא בנרות דולקים. מנהג זה של הדלקת הנרות בביהכנ"ס של העדה, נעשה גם בליל ל"ג בעומר, תכף אחרי תפילת ערבית. ראיתי אז את הנרות והמגש מוכנים לפני הגבאי, ולפי סיום התפילה מהרתי למדורה, כך שאת הדלקת הנרות בליל ל"ג בעומר לא ראיתי.
אנשים בעלי כשרון נהגו להכין מגזרות נייר כמזכרת לרגל ארועים שונים ולהניחם למזכרת בתוך סידוריהם, או כמתנה לחבר וכן לקישוט סוכות. מצאתי מגזרת נייר זו באחד הסידורים, אבל חבל שחלק ממנה היה קרוע.
