אמונות עממיות

אמונות עממיות ותרופות ביתיות
האמונות העממיות והתרופות הביתיות בקרב יהודי אפגניסטן
מאת צילה זן-בר צור
הקדמה קצרה

בקרב יהודי אפגאניסטן, נהגו לערוך טקסי רפואה עממית וטקסי הגנה מפני עין הרע, כאשר אמונות עממיות ומוטיבים מאגיים היוו חלק אינטגראלי מהתפיסות הקוסמולוגיות של בני הקבוצה.
למשל, יהודי אפגאניסטן, כמו יהודי איראן והמוסלמים בחבל חוראסאן, נהגו להשתמש באספנג' ( espanj ), זרעי קטורת של הצמח שָבָּר לָבַן (shabar lavan) , ובלועזית: Peganum Harmala - נגד עין הרע. את הזרעים היו זורים על גבי מחתה עם גחלים בוערים, קול הפצפוץ שהיה עולה יחד עם הארומה המיוחדת לצמח, האמינו, כי הוא מטהר ומונע פגיעה של עין הרע וישויות דמוניות, המכונות: אַז מָה בֵּהְתָרוֹן - הטובים מאיתנו.

הבערת האספנג', ראו למטה

דונלדסון כתבה את ספרה The Wild Reu (פיגם בר) על אמונות עממיות בקרה שבטים בחבל חוראסאן. היא מציינת כיזרעי האספאנג' שימשו בימים קדומים גם לשתיה המעניקה את תבונת האדם ואת החכמה של הבריאה, וכן הוא היה אחד המרכיבים של משקה ההאומה (haoma) - הנקטר לחיי הנצח בידע הזורואסטרי.
מנחה נוספת בה היו משתמשים יהודי אפגאניסטן, היתה החֵשְת khesht - לבנָה מאגית, עליה הניחו זרעי אספנג', גלדי בצל ושום, אבן טורקיז, שברי מראה, פיסת כותנה וכמה פרוטות. את החשת הניחו מחוץ לביתו של אדם חולה בהצטלבות של ארבע דרכים. האמונה שרווחה הייתה, כי הישויות הדמוניות שגרמו למחלה של האדם יתרצו בקבלת הנחה ויתירו את החולה ממחלתו, ואילו עוברי אורח נהגו להתפלל להחלמת החולה.


אמונות עממיות נפוצו במעגל החיים: בטקסי לידה, בגרות, נישואין, לידה ומוות - מי אשר בידו חומר עליו שמע ממקורות מהימנים ושיש בידו להעשיר את קורפוס האמונות העממיות שלנו מוזמן לכתוב אל האתר:
afghanimcenter@gmail.com

  --------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
"להניח ברכה"
מאת אהרן בצלאל
הוצאת יד יצחק בן צבי, עמוד 51
מתוך הפרק "החכים"

"...הקזת דם הייתה סגולה בדוקה נגד מחלות. בתחילת הקיץ הייתה באה אלינו מָאדַרֵה חסן (אמו של חסן) שהייתה עושה לנו הָג'וֹמָת (הקזת דם), סגולה נגד פצעי הקיץ. היינו יושבים כשפלג גופנו העליון ערום והיא הייתה חותכת חתכים בגבנו בעזרת סכין קטנה ומוצצת את הדם בשפופרת זכוכית ירוקה. בכינו וצעקנו אך דבר לא עזר, החזיקו אותנו בידינו וברגלינו והבטיחו לנו סוכריות. כשרצו לאיים עלינו היו אומרים שאם נעשה מעשים רעים תבוא מאדרה חסן. פעם אחת, כשהגיעה לביתנו, עלה יעקב אחי על הגג והשתין עליה וההורים נאלצו לפצותה בכסף רב. עוד אני זוכר שפעם אחת הגיע לביתנו הגלב והקיז דם מזרועו של אבי ואני נבהלתי מאוד למראה הדם הניגר."

קמיע לאשה הרה באדיבות שלמה בצלאל 
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
תרופות ביתיות או אמונה טפלה
מאת זבולון קורט
הביאה לידיעת המערכת זילפה כהן

"לָתֵה" (סמרטוט) - השמש עובר בבית הכנסת בתוך הקהילה ובידו מטפחת, ניגש לכל האנשים בלי יוצא מהכלל, גברים ונשים, קרובים ורחוקים, אומר "לתה". כל אחד מחפש בדש בגדו ותולש חוט בגודל סנטימטר בערך ושם במטפחת שבידי השמש, והשמש מוסר אותם לקרובי החולה, ששורפים אותם. את האפר מורחים במצח של החולה, סגולה בדוקה נגד עין הרע.
"נָכִי תָהב" (חוט החום)- שבע נערות בתולות טוות חוט מצמר גפן, ואת החוט סובבים שבע פעמים סביב מותן החולה, לוקחים את החוט בלילה לרחוב, קושרים אותו מקצה אחד לקצה השני של הרחוב, עוברים ושבים נתקלים בחוט והוא ניתק, אזי החום יורד. תרופה בדוקה לחום גבוה.
"קלעי" (בדיל) - מתיכים חתיכת בדיל בתוך כלי, ושופכים בקערת מים, ואז מופיעים דמויות שונות של בני אדם, חיות ועופות, ה"מומחה" מכיר בתוכם את בעל עין הרע.
"כֵשְת כני" (חפירת לבנה) - לוקחים לבנה עשויה מחימר לא שרוף, ה"מומחית" לוקחת ספל מלא מים עם מלח, טובלת שתי אצבעות במים אלה ושמה על הלבנה, ואומרת: שתי עיני פלוני, שתי עיני אלמוני, בלי יוצא מהכלל קרוב או רחוק. ואם אדם עיור בעין אחת, אזי טובלת אצבע אחת, ואומרת: עינו של פלוני, את כולם מזכירה בשמותיהם. כשגומרת לספור את כל ה"חשודים", לוקחת סכין ודוקרת על הלבנה את כל ה"עינים". כשגומרת לדקור, אז לוקחת גרגירי אספנג' (גרגרים שמשתמשים בכל הזדמנות נגד עין הרע), וכן בצל, ביצה, חתיכות זכוכית, קליפות של רימון, כמו כן ארבע חתיכות צמר גפן טובלת במי המלח שמה בארבע קצות הלבנה. (מצמר גפן אלה טווים פתיל ושמים על ראש החולה).כמו כן מטבע של כסף. את הלבנה שמים בלילה בקצה הרחוב עוברים ושבים לוקחים או שוברים את הדברים, ובזה מתבטלים כל המזיקים.
"כרוּסַק" (תרנגול) - החולה סובל, מגרונו יוצאים קולות כאילו הוא נחנק, מביאים שוחט ששוחט תרנגול, ומהדם הוא מטפטף כמה טיפות ישר לתוך פי החולה ועובר לגרונו, החולה מחלים.
 

קמיע על חרס שבור, באדיבות משה ברוך קורט
  ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- 
מתוך "מנדחי ישראל באפגאניסתאן לאנוסי משהד באיראן"
מאת בן-ציון יהושע-רז
הוצאת ביאליק
פרק 36, מאגיה ורפואה עממית, עמודים 367-369

 מי - לחש
...אשה כי תחלה, מביא בנה ל'מדרש' קומקום מלא מים ומעביר אותו, אגב לחישות של פסוקי תהלים, מתלמיד לתלמיד ומסביר בבכי לחבריו, שאמו חולה אנושה. התלמידים אומרים מזמורי תהלים על הקומקום ומשקים את האם ב'מי תפילה', שזכות תינוקות של בית רבן עומדת להם.

מנחה קטנה
אם אחד מבני הבית חלה פתאום, מניחים ליד פתח הבית לבֵנה (חֶ'שְט), משורטטת ריבועים ריבועים בפחם שחור, ובכל ריבוע שעל פני הלבנה מונחים צימוק, בצל, בוטנים ומטבע בן פרוטה. במנחה הזאת מנסים לכפר על פגיעתם של "אַז מָה בֵּהְתָרוֹן" הטובים מאתנו (כינוי לשדים), מתוך אמונה שמי שיקח את המטבע תעבור אליו מיד מחלתו של החולה. אברהמוף מספר שכדי לבטל אמונה זו אסף במשך חודש את כל המטבעות ואכל את הפירות שהושמו על הלבנים. לתמהונם של בני הקהילה לא אונה לו כל רע, והם הסבירו זאת כי בזכותה של ארץ ישראל שממנה בא אין לשדים שליטה עליו.
דרך שונה במקצת להכנת "המנחה הקטנה" מביא קשאני: על הלבנה מונחים גלדי בצל, מלח, פלפל, קליפת רימון, שבר זכוכית, צמר גפן, מטבע, גרגרי אֶסְפַנְג' (גרגרים המתנפצים במגעם עם האש ומפיצים ריח קטורת). על ה'ח'שט' מתיזים טיפות מים שנראו כשתי עיניים. אחר כך מנקרים את טיפות המים בחודו של סכין, תוך הזכרת שמות אנשים ונשים קרובים ורחוקים ש"אם עשו עין רעה לחולה תתבטל מחלתו על ידי נקירת העיניים". בשעות הבוקר המוקדמות הוציאו לפרשת דרכים את ה'ח'שט' כדי שבעל העין הרעה יסתכל במנחה והחולה יתרפא. ניסיון לעדן וליהד מנהג זה הוא 'שעוברים ושבים בראותן את המנחה יתפללו על החולה ויבקשו עליו רחמים' .


קמיע לאשה הרה
עבור שרה בת מרים ומיכאל שבתאי אשת אברהם בן עובדיה שבתאי .
באדיבות איזי שבתאי מלוס אנג'לס, נכדה של שרה
 ---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
מתוך "קהילת הראת שבאפגניסטן"
מאת זאב גול
פרק ט' 'רפואה ומחלות', עמודים 56-58

צבי יקותיאל מספר כי היו רופאים עממיים אשר ניהלו "חנות תרופות". על המדפים ניצבו קופסאות שהכילו תבלינים שונים, צמחים ו"תרופות". אדם שחש מיחוש כל שהוא הלך לחנותו של ה"חכים" והלה כתש לו תרופה בהתאם למחלתו.
עם כל זאת יודעים יהוד-העיר לספר כי הייתה משפחת רופאים יהודיים, רופאים של ממש, אשר השתמשו בצמחי מרפא יחד עם תרופות מודרניות, הזריקו זריקות וניתחו חולים.
דבריהם נשמעו לי, ספק אגדה ספק גוזמא, אך בסופו של דבר התוודעתי לבן משפחה זו, בנימין מולא, אשר עלה מהראת בשנת 1953 והוא סיפר על קורות משפחתו ומוצאותיה.
על פי הידוע לו, הגיעו אבות המשפחה להראת מקאזוין ויאזד שבפרס לפני כ-200 שנה.
אביו משיח מולא, נולד בהראת ובימי אמאנוללה נישלח לעיר כריסטאבד שעל גבול פרס, שם הוא עסק בבדיקת דרכונים של אפגנים אשר עברו לפרס.
באותה עיר ישבו רופאים פרסיים ומוסלמים, שהתמחו ברפואה צמחים. משיח מולא שהיה סקרן נתחבר אליהם ובמרוצת השנים למד מהם את סודות המקצוע. יותר מאוחר הגיעו לאותה עיר גבול, רופאים אירופאים מרוסיה ואנגליה, חלקם רופאים אזרחיים שבדקו את העוברים ושבים בנקודת הגבול וחלקם שרתו כרופאים צבאיים. גם מהם למד משיח והפעם רפואה "מודרנית".
האב, ממשיך לספר בנימין מולא, החל לעסוק בפרקטיקה ורכש ניסיון מעשי רב בריפוי חולים מוסלמים. יחד עם זאת עסק במסחר וכאשר הגיע לרגל מסחרו לעיר משהד, היה רוכש שם צמחי מרפא, להם היה זקוק. מהרופאים האירופאים למד משיח את שמותיהם של "תרופות בלטינית", נתמחה בשטח זה וזכה לתואר "חכימג'י", שפרושו רופא, וכך פנו אליו כל דורשיו.
משיח היה היהודי הראשון שעסק ברפואה בעיר הראת. מרבית חוליו היו המוסלמים. את מחלתם איבחן על ידי מגע-יד ומישוש. כאשר פנו אליו נשים מוסלמיות, הן באו רעולות פנים ו"הרופא" איבחן מחלתן על ידי בדיקת מישוש של הדופק ולרוב לא טעה באבחונו. המחלה הנפוצה באותם ימים מציין בנימין הייתה המלריה.
יהודים מיעטו לפנות אליו, משום ששמו מבטחם ב"מזמורי תהילים", אך אלה שפנו אליו, זכו לשרות ללא תשלום.
אחיו של בנימין, יהודה המכונה "יא-יא", למד מאביו את סודות המקצוע ועם הזמן עבד ולמד אצל רופא אנגלי וממנו למד יהודה לנתח אברים חיצוניים, תפירת חתכים וכיוצא בזה.
את ניתוחיו ביצע "יא-יא" ב"מרפאה" שהייתה בחצר ביתם או ברחוב. הוא נשא עימו כלי עבודה וכאשר פגשו חולה ברחוב ונזקק לתפר או לניתוח חיצוני, ביצע "יא-יא" את עבודתו במקום.
יהודה טיפל בשברי יד ורגל, טחורים ופצעים שונים. שבר לא היו מגבסים, אלא מקבעים בעזרת לוח עץ ומטפחת בד. כאשר היה צורך הועסק גם כמיילד.
יהודה שלט בשפת הארץ, אותה למד אצל מורה מוסלמי, ובאנגלית, אותה רכש אצל הרופאים איתם עבד. יותר מאוחר נסע לקאבול הבירה, שם השתלם במשך שלוש שנים בבית ספר לרפואה. מוריו היו אנגלים, גרמנים ומוסלמים בני הארץ. בתום לימודיו קיבל תעודת הסמכה.
האב והבן שיתפו פעולה. שמעם עבר מפה לאוזן ודרך קבע השתרך תור של מוסלמים ליד ביתם. עובדה זו עוררה את קנאתם של הרופאים המוסלמים. אשר מדי פעם העלילו עליהם עלילות שונות. האב והבן נאלצו להסתתר עד יעבור זעם.
לרוב קרה הדבר בעת חילופי שליטים בקאבול הבירה או בעיר הראת עצמה.
האב, משיח, נפטר בהראת ערב הכרזת המדינה. על האח יהודה העלילו מתחריו כי הרג מוסלמי נכבד תוך כדי ריפויו. בעזרת שוחד רב וזיוף תעודות הוברח האח יהודה ארצה. כאן בארץ נמנע מלעסוק ברפואה, בעיקר משום שלא ניתן להשיג צמחי מרפא. הוא נפטר לפני כ-8 שנים (1976).
גם בנימין עצמו למד רזי-הקצוע אצל אביו. על פי עדותו נטש את "בית המדרש" בהיותו בן 10 ועבר לעבוד אצל אביו. בנימין התמחה ב"רוקחות" ועיסוקו היה אספקת תרופות. סיפורה של משפחת מולא בהראת העיר הוא סיפור חד פעמי, לא היה לו המשך.

משיח חכימג'י 


בנימין מולא 
רפואה מתקדמת
שמואל אליאס ומשה נעמת, מאחרוני אנשי הקהילה, מספרים שבשנות החמישים חלה התפתחות בתחום הרפואה. מוסלמים שלחו ילדיהם לארה"ב ולאירופה ללימודי רפואה ובשובם הקימו מערכת רפואה מודרנית.
בהראת ניבנה בית חולים מודרני שנתן שרותיו ללא תשלום, אך כנראה מפאת הרגלים קודמים, מיעטו התושבים להזדקק לשירותיו.
היהודים התרפאו בבית החולים, אך סרבו להתאשפז בו מחשש אי-יכולת לשמור שם על הכשרות.
רופא שהוזמן הביתה, קיבל תשלום עבור שרותו. רופאים מוסלמים נענו ברצון רב לקריאותיהם של היהודים, כי בכך ניתנה להם מעין המלצה ותעודת הכשר לגבי המוסלמים. רופא שיהודים השתמשו בשירותיו, נעשה לו מוניטין כי רופא טוב והגון הוא.

 --------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

טאראק

מתכון טאראק הוא מתכון המיועד לחיזוק כללי ובמיוחד לחיזוק הפוריות
להלן שתי גרסאותיו:

טאראק מאת זאב יקותיאל:
טאראק הינו מתכון מיתולוגי
וכמו במיתולוגיה יש אינסוף גרסאות
כמובן כל מתכון כזה או אחר בכל תרבות יש לו תפקיד .. נכון לתקופתו
" ייחודו" של הטאראק בהיותו מתכון יקר/ יוקרתי ו.. מעצים פוריות
ויכול להיות שהשפיע.. או השפיע כ " פלסבו"
ועיקר השימושים בו היו בחורף
בדקתי מספר גרסאות והרי לפניכם אחת מהן
לא בהכרח טובה ביותר או אמינה אבל גירסה...
כי הרי לא הייתי שם בהראט כשאכלו את הטאראק

חומרים:
200 גרם אגוזי מלך קלופים וקצוצים דק
200 גרם שבבי קוקוס
200 גרם צימוקים ירוקים קצוצים (פרסי ללא גרעין)
200 גרם שקדים קלופים וקצוצים דק
200 גרם אגוזי לוז ( בונדוק) קלופים וקצוצים דק
200 גרם חשחש (זרעי פרג)
200 גרם בוטנה (פיסטוק) קלופים וקצוצים דק
400 גרם תמרים מגולענים קצוצים דק
50 גרם סוכר דק
50 גרם סוכר נבט
50 גרם סוכר ראנד
200 מ"ל שמן זית
10 גרם זרעי הל טחונים
5 מ"ל מיי ורדים
1 גרם חוטי זעפרן
זרע " גורסה קאמר" (אנדטה מטפסת - ENTADA SCANDENS) טחון
אופן ההכנה :
לערבב הכול בסיר עם תחתית עבה במיוחד חוץ ממי הוורדים.
לערבב ולבשל על אש קטנה מאוד 
כשעה וחצי עם כיבוי האש להוסיף את מי הוורדים.
לצנן ולהגיש
מספיק ל 20 מנות טעימה 

טאראק מאת: צילה זן-בר 


 גוֹרְסֶה קָאמָאר - (משמעו מחזק גב, GHORSEH - KAMAR)
  אבותינו האמינו שהפלות או חולשת זרע מקורם ב'גב חלש' 
לבקע את המעטפת החומה ולכתוש בעלי ומכתש את החומר הלבן
10 חתיכות של נבאת - לכתוש 
20 ג' צימוקים .
חצי כוס שקדים טחונים .
רבע כוס שומשום טחון .
10תמרים מגולענים כבושים 
2 כפות קוקוס טחון 
רבע כוס אגוזי מלך טחונים 
כף שמן פשתן 
כפית ציפורן טחונה 
כפית אבקת קינמון 
כפית זנגוויל טרי טחון 
3 גרגרי קרדמון טחונים 

לערבב את כל העיסה ביחד, ליצור כדורי טאראק (כמו כדורי שוקולד) לגלגל בקוקוס 
טחון ולאכול שלוש עוגיות ביום עם תה קינמון


דינה כהן קולה עבור אתר הקהילה גרגרי אספנג' למזל והצלחה

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- 


"זכרתי ימים מקדם..." / אריה אליסף
כרך ב', עמוד 175

עינרה:

 .....אם מישהו הסתכל והביע התפעלות מתינוק יפה או חפץ יקר השייך למישהו אחר, אזי הייתה תגובה של חמסה מול המתפעל. במקרה שאדם לא מוכר התפעל מתינוק, היתה תגובה לביטול עין הרע ע"י יריקה סמלית או לא סמלית בכף יד של אם התינוק "ומריחתו" על פני התינוק. במקרה והתינוק מוכר, אזי האדם המתפעל עושה את הפעולה הנ"ל כדי להראות שהוא לא מתכוון לעין הרע.         אם חולמים על פרה זה סימן לא טוב.        לא לעבור על ילד שוכב ברצפה, כי הוא לא יגדל. חייבים לחזור מיד בכיוון הנגדי.        אם ראש פוגע בראש יש לירוק מיד, אחרת תצמח קרן במקום הפגיעה.          אם שופכים מים על חתול מקבלים יבלות בידיים. ואם כבר קיבלת יבלת אפשר לסלק אותה ע"י זה שלוקחים מטאטא בליל ירח, נעמדים מול הירח ומטאטאים את היבלת. מובטח שהיבלת תעלם. מנסיוני דבר בדוק ובטוח, אבל אי אפשר לדעת כמה זמן זה יקח, אולי שלושה חודשים, חצי שנה ובתנאי שלא תשפוך שוב מים על חתול.....        .....לפחות בעדה שלנו אסור להזכיר: מספריים, מסמר (ויותר גרוע, מסמר חלוד), זכוכית שבורה, ראי שבור, סכין, מלח וכל דבר חד אחר. אם במקרה צריך משהו מהמבחר הנ"ל ומבקשים ממישהו להביא
לו זאת, אזי הוא מקדים את המילה "בימני" ( BIMA NI ). בעברית-"בלי כוונות". לדוגמא: "תן לי בימני את המלח שלידך". רצוי אם אפשר לא להזכיר את המילה "מלח", אלא להצביע לכיוון המלח ולומר: "תן לי בימני".           ......אם מישהו הרג נחש, בן הזוג יכיש אותו בלילה. בילדותי, בערך בגיל 9, הרגתי פעם נחש צפע גדול ואמונה טפלה זו גרמה לי לישון מספר חודשים עם ההורים. כשמשחקים בגולות, אם תחצה באצבעך בין הגולה שלך ליריב אז ההוא יחטיא בקליעה.       ......בילדותי חליתי בצהבת, אמרו שאסור לי לאכול דברים צהובים כגון: בננות, חלמון  של ביצה, גבינה צהובה וכו'.  לעומת זאת, רצוי להסתכל על דברים צהובים ואפילו הביאו לי מקרוב משפחה אקווריום קטן עגול ובו שני דגי זהב שאירחו לי לחברה כחודש עד שהבראתי.           ישנם אנשים, שאם נפגשת בהם ואמרת: "אתה נראה טוב ואפילו אם הוספת: "תודה לאל", היו נכנסים ללחץ ולפעמים אפילו מזיעים ומספרים לך סיפור: "יש לי כאב שיניים", "כואבת לי הבטן" או מספרים לך: "בשבוע שעבר היה לי חום ושכבתי חמישה ימים בבית". תשמע: "גנבו לחבר שלי חמש לירות", "בשעה חמש יש לי תור לרופא". "ביום חמישי אני הולך תמיד לשוק". ....אם נפגשנו בחתול שחור, היה זה סימן לא טוב לחתול ........ אסיים באמונה טפלה מיוחדת בעדתנו, שלא שמעתם עליה מעולם. פעם אחת הייתי עם אמי ע"ה אצל אחת השכנות שהייתה עסוקה בסידור הארון שלה. בין היתר הוציאה לאוורר סדינים חדשים מקופלים וראיתי מספר מחטים תקועים במקומות שונים בכל סדין וסדין. כשיצאנו שאלתי את אמי מה למחטים בסדינים חדשים. היא חייכה ואמרה לי שבעדה ישנה אמונה טפלה כאשר שדים מתחתנים הם מחפשים סדינים נקיים לליל הכלולות שלהם. לכן ישנן כאלו ששמות מחטים בסדינים חדשים כדי שהשדים ידקרו ולא ישנו בהן. אם לא שמים מחטים מוצאים לפעמים כל מיני כתמים בסדינים, סימן שהשדים השתמשו בהם. בסה"כ מדובר בכתמי עובש שהתפתחו על הסדינים המאופסנים לתקופות ארוכות בגלל הטחב שהיה ברוב הדירות בחורף. ואם נתקלו בחלודה שנוצרה סביב המחטים (כמובן בגלל הלחות), הרי ראיה שהשדים נדקרו, ירד להם דם וברחו. בכל אופן אם מישהו פוחד משדים אין לו מה לדאוג כי חכמינו השביעו וגרשו אותם מארץ ישראל ונשארו רק בחו"ל. סיבה טובה לעלייה לארץ. לפי דעתי, חלקם נשארו בארץ בדמות ילדים קטנים. בזה נסתיים, ולא נסתיים הנושא.

Share by: