ראש השנה

חודש אלול וראש השנה
ימים נוראים וראש השנה
מתוך ספרו של בן-ציון יהושע-רז "מנדחי ישראל באפגאניסתאן לאנוסי משהד באיראן"
הוצאת ביאליק, פרק מחזור השנה (עמודים 376 - 377): 

הימים הנוראים
משנכנס אלול - חודש הרחמים - היה היהודי האפגאני חש בכל ישותו את הימים הנוראים הקרבים ובאים. הוא פשפש במעשיו, תיקן מידותיו, ובלב כנוע חש את חומרת הימים. קול השופר שהבקיע שערי שמים עורר אותו ללכת לסליחות לאחר חצות הלילה ועמו ילדיו הרכים, כדי להרגילם למצוות. בתקופה זו הרבו במתן נדבות ובצומות. סוחרים שסחרו בערים רחוקות חזרו לעירם כדי לערוך את החג בחיק משפחתם. הם בילו את עיקר זמנם בתפילה ולימוד תורה וחסידים שבהם נהגו לצום בשני וחמישי.
 
ראש השנה
ההיערכות לקראת יום הדין לבשה לבוש מיוחד ערב ראש השנה, שבו נוהגים לצום. בחצות לילה יצאו לסליחות ולהתרת נדרים. גם הנשים מצטרפות להתרת נדרים, והן ממלאות את עזרת הנשים. כמנהג היהודים במרחב, הוקם בית דין של שלושה, שערך סדר התרת נדרים והכריז: 'מותרים לכם, מותרים לכם, מותרים לכם'. היהודים האמידים שחטו כבש וחלק מבשרו חילקו לעניים. ראש הכבש הוגש לאחר בישולו על שולחן החג ובירכו עליו 'שנהיה לראש ולא לזנב'. בראואר מציין, כי ביד טבולה בדם הכבש רושמים סימן על הדלת ומתווים תו על המצח. כמה ממרכיבי המנהג מזכירים את זבח פסח בשמות, יב. מבעוד יום מתכנס הקהל בבית הכנסת לתפילה חגיגית של ערב ראש השנה. שליח ציבור, יהודי ירא שמים, מתפלל בקול בוכים ובשברון לב בעיקר את הפיוט "אחות קטנה", והציבור מסיים ב"תחל שנה וברכותיה".
 
בשל מחסור בסידורי תפילה ומחזורים קורא אחד ה"סומכים" שסייע לחזן בקול את תפילת העמידה, הנאמרת בדרך כלל בלחש, כדי להוציא ידי חובה את כל המתפללים.
בליל ראש השנה הבית היהודי מלא אורה ומרבים בשמחה כדי שהשמחה תהיה שרויה כל ימות השנה. סדר הברכות שכלל דברי מתיקה (כדי לקיים 'שתהיה שנה מתוקה כדבש') ו'שנהיה לראש ולא לזנב', היה בנוי לפי המשמעות הסמלית של המלים: אכילת סלק, למשל, באה כדי שיסתלקו אויבינו ומבקשי רעתנו; אכילת רוביה [סוג של קיטנית] באה כדי שירבו זכיותינו. המשפחה הסבה על שטיחים וכסתות כל זמן הארוחה ובמהלך הסעודה קראו משניות וזוהר – אחד מקור ואחד 'תפסיר' [ביאור] פרסי, כדי שבני הבית, שאינם שולטים בלשון המקור, יבינו את תוכנם של הדברים.
 
ראש השנה, שהוא יום הדין, היה כולו קודש לתפילה ולימוד תורה. אין נוהגים לישון אחר הסעודה כדי שלא 'ישן המזל כל השנה'. לאחר הסעודה קורא אבי המשפחה את הפיוט "עקדת יצחק", שתורגם ללשון פרסית עם מדרשים ע"י הרב ר' בנימין ב"ר מישאל בשנת התע"ח (1718) ויצא בדפוס בירושלים בשנת תרס"ב (1902). קראו את "ונתנה תוקף" שיצא לאור בפרסית יהודית בשנת תרס"ב בירושלים. כמנהגם של יהודי אפגאניסתאן בכל ימות השנה הקפידו לקרוא פעמיים את מאה וחמישים הפרקים של תהלים ובס"ה להגיע לשלוש מאות פרקים שהם כמניין 'כפ"ר'. 'תשליך' ערכו ליד הבור שבחצר בית הכנסת.
שופר אבא גול – צילם צבי גיל
שופר עוזיאל שר – צילמה אלונה שר 

הימים הנוראים בהלכה ובאגדה
חודש אלול וראש השנה
מאת: הרב רפאל בצלאל
 
 
בראש חודש אלול נתבקש משה רבינו לעלות להר סיני כדי לרצות את הקב"ה לכפר לעם ישראל על עוון העגל ושהה שם 40 יום עד יום הכיפורים שאז אמר לו ה' סלחתי כדברך וציוה שיום זה יהיה יום מחילה לעם ישראל בכל...כמו שנאמר "כי ביום הזה יכפר עליכם וכו', וכל 40 יום אלה יהיו ימי רצון ורחמים לעם ישראל בכל שנה ושנה.
 
ולכן מנהג ישראל בימים אלה להרבות בסליחות ובתחנונים לפני בורא עולם ויתעורר האדם לשוב בתשובה שלמה על חטאיו ולתקן את מעשיו.
 
שמות החודשים נקבעו כשישראל היו בגלות בבל. השמות ניתנו בלשון ארמית: תשרי, חשוון, כסליו וכו'. כל חודש לפי מהותו ועניינו. השם אלול פירושו בארמית חיפוש, דהיינו יש לחפש ולבדוק כל אחד את מעשיו כדי לתקן ולשפר.
 
חודש אלול הוא החודש האחרון של השנה, לכן הוא הזמן לערוך חשבון נפש ולהגיע מוכנים אל יום ראש השנה. אמרו בעלי המוסר אין הקב"ה דורש מאף אדם להיות מלאך ומושלם בכל, אך כל אחד צריך לתקן ולהשתפר ולא לדרוך במקום. אמרו חז"ל לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין להבטל ממנה.
 
ביום ראש השנה דן הקב"ה את כל באי העולם כל אחד לפי מעשיו ושלושה ספרים נפתחים: צדיקים, בינוניים ורשעים, ולפי רוב הזכויות או חלילה העוונות יקבע גורלו של האדם.
 
דינים ומנהגים
  1. נוהגים כשכותב אדם מכתב לחברו בחודש אלול כותב לו לשנה טובה תכתבו ותחתמו
  2. בערב ראש השנה עושים התרת נדרים, שאם נדר אדם נדר ולא קיימו או קיבל על עצמו איזה מצווה ולא עמד בה שלא יחשב לו כעבירה.
  3. חשוב להכין נר שידלוק במשך יום טוב, מכיוון שאסור להדליק אש חדשה ביום טוב אך אפשר להעביר אש מנר דלוק כדי להכין צרכי חג ובישולים.
  4. השנה, תשע"א, ראש השנה חל בימי חמישי וששי, ובכדי שיהיה מותר לבשל ביום ששי - שהוא יום טוב - לכבוד שבת, יש לעשות בערב החג ביום רביעי עירובי תבשילין, דהיינו לקחת ביצה או שתיים מבושלות, וביחד עם פרוסת לחם או לחמניה לאמור: "בעירוב זה יהיה מותר לנו לבשל מיום טוב לשבת" (לפי הנוסח המודפס בסידורים).
  5. צריכים להיות בשמחה ולאכול מאכלים משובחים אף כי יום הדין הוא, אך אנו בטוחים בחסדי ה' שנצא זכאים בדין.
  6. צריך להיזהר שלא יבוא לידי כעס, גם אם יכעיסו אותו כי אין זה סימן טוב לכעוס בראש השנה, ולכן יזהר שלא יקפיד כלל אם לא נעשה רצונו כראוי.
  7. בקידוש הלילה מברכים גם ברכת שהחיינו בשני הלילות וכן בשני הלילות נוהגים לאכול את הסימנים שתיקנו לנו רבותינו והם: רוביא, סלקא, רימון, ראש, תמרים וכו'. יהודי אפגניסטן נוהגים לאכול גם "ריאה" ואומרים "שיהיו עוונותינו קלה כריאה", ואומרים "יראו עינינו" וכו', "והאר עינינו" וכו', מלשון ריאה.
  8. נוהגין לא לישון בראש השנה אך אם קשה לו הדבר ישן אחרי חצות היום.
  9. חובה לשמוע תקיעת שופר ונוהגים לתקוע 101 קולות במשך כל התפילה, אך הנשים פטורות ובכל זאת אם הן נהגו לשמוע כל שנה יכולות להמשיך במנהגן ותבוא עליהן ברכה. עניין השופר הוא לעורר את האדם לחזור בתשובה ולשפר את מעשיו.
  10. ביום הראשון אחרי תפילת מנחה הולכים אל הנהר או לבור, רצוי שיהיו בו מים ועושים סדר "תשליך". התשליך נקרא על שם הפסוק " ותשליך במצולו ים כל חטאם". ליד הבור מנערים את הבגדים כדי לסמל את בקשתנו שיושלכו עוונותינו למצולו ים ויתכפרו כל עוונותינו. נשים פטורות ולא צריכות לעשות תשליך.
הלכות יום טוב ברובן דומות להלכות שבת חוץ ממלאכת אוכל נפש שמותרת ביום טוב ולכן כל בעייה שמתעוררת יש לשאול בעצת רב. מאת: הרב רפאל בצלאל

לפי הסדר: תפוח ודבש, כרתי, סלקא, תמרים, קרא (קישוא), רוביא, רימון, ריאה וראש כבש 



סדר ליל ראש השנה כמנהג הספרדים וקהילות חוראסאן: אפגניסטן, בוכרה ופרס
הביאו למערכת  זאב יקותיאל ורפי ורדי
בתמונה שולחן החג של סנו ומירי קורט בראש השנה





סיר  הברכות  לראש  השנה
מתוך הספר "המטבח של סנו"
כתבה וליקטה: מרים בת צרויה (סנו) קורט
כל הזכויות שמורות

חומרים
בשר ראש – יש לבחור נתח יפה ונקי ללא שומן ככל האפשר, רצוי מאזור הלחי
לוביה – כולם אוהבים אז תבשלו הרבה
קישואים – שיהיו חלקים ורעננים, לא קשים למגע ולא רכים מדי
אבקת מרק עוף
מעט פלפל שחור
 
ההכנה
בסיר גדול מרתיחים את בשר הראש, שופכים את מי הרתיחה הראשונים, ואז מכסים שוב במים ומתחילים לבשל.
הבישול יארך בין שעתיים לשלוש, תלוי בגילו ואיכותי של הבר – מינן
כשהבשר כבר רך מוסיפים את הלוביה, ולבסוף את הקישואים
הקישואים מוכנים כאשר הם עדיין קשים מעט בנעיצת מזלג. אל תבשלו אותם יותר מדי
 
ההגשה
מגישים כל מרכיב בנפרד. ואל תשימו את הלוביה ליד הילה ומאיה כי הן מחסלות אותו עוד לפני "וייתמו אויבנו"
 
***

ריאות
כן, נכון, יש כאלה שממש סולדים מזה אבל זה רק פעם בשנה וזה ממש עוזר שהחטאים יהיו קלילים קלילים ומה זה מתוקים
 
 
חומרים
1 בצל גדול, 1 ק"ג ריאות, 1 כף מרק עוף, ½ כפית פלפל שחור
 
ההכנה
שלב א':
להרתיח את הריאות במים ולבשל עד שיתרככו
לשפוך את מי הבישול
לקרר ולחתוך לקוביות גדולות 5 על 5 ס"מ
 
שלב ב':
לטגן בצל גדול במעט שמן
להוסיף את קוביות הריאה ולערבב
לתבל במרק עוף ופלפל שחור
 
ההגשה
לברך שתהיה חטאתנו קלה כריאה להגיד אמן ולאכול

***
 
סלק 
שיסתלקו אויבינו, אלא מה?
 
חומרים
1 ק"ג סלקים עגולים ויפים, לא גדולים מדי שכן אז הם סיביים
1-2 כפות סוכר
מיץ לימון
 
ההכנה
לקלף את הסלק, לחתוך לחצי ואז לפרוס לפרוסות דקות של כחצי ס"מ
 
לשים בסיר עם מים עד כדי כיסוי, להרתיח ולבשל על אש נמוכה עד שמתרכך
 
להוסיף כף מיץ לימון ולהכניס למקרר
 
ההגשה
בערב למזוג לכמה קעריות ולהגיש קר
 

בתמונה מירי קורט והאורחים בשולחן החג בראש השנה

****



זכרונותיו של אריה אליסף על ראש השנה והימים הנוראים
מתוך ספרו "זכרתי ימים כקדם"

כמנהג ירושלים, התרחצנו אמש לכבוד החג. לכן, בכניסה לחג רחצנו במים קרים את פנינו, רגלינו וידינו המאובקים מ"עמל היום", התלבשנו בבגדים ובנעליים החדשות בלוית ברכות מאמא "בחתונה שלך", "שנה טובה"...., תלשנו את השפיץ של הברט לפני שמישהו אחר יעשה זאת. אמא וסבתא הדליקו הנרות עם "שהחיינו", נשקנו ידי ההורים והסבתא ויצאנו, מצוידים במחזורים, עם אבא לבית הכנסת של העדה (האפגנית) "ישועה ורחמים".

בדרך נתקלנו בקבוצות ילדים והוריהם המלובשים חגיגית, פחות או יותר בדיוק כמונו, ממהרים בכוונים שונים תוך כדי אחולי "שנה טובה" בעברית ובשפות שונות, על ימין ועל שמאל בדרך לבתי הכנסת המרובים שבשכונה. גם אנו הילדים איחלנו שנה טובה לחברינו בלווי קריצת עין או הוצאת לשון.

כשהמבוגרים נתקלו ברב או בזקן, פנו לעברו, נשקו את ידו וכופפו את הראש כדי שיניח ידו עליו ויברכם. גם לדרך יש סוף והגענו לבית הכנסת. בבית הכנסת הכל נקי ומצוחצח, הומה מהקהל המלובש חגיגית. הזקנים רציניים ומעיינים במחזורים. המבוגרים רציניים יותר מהרגיל וכל זה השפיע עלינו הילדים, כך שבקושי דברנו. חלק מהמבוגרים (תמיד אותם המבוגרים) לבשו מכף רגל ועד למגבעת בצבע לבן כמנהגם מימים ימימה והזקנים שבהם נדמו לנו כמלאכים.

הילדים ישבו על ספסל עץ ללא משענת מול ההורים. התפללנו מנחה וה"מתח" התפוגג קמעה. בסיום תפילת המנחה, מספר הודעות ולאחריו הפיוט הידוע "אחות קטנה" המהווה את הפתיחה לימים הנוראים. כולם עונים בהתלהבות בסוף כל בית של השיר "תכלה שנה וקללותיה". אנו הקטנים חייכנו בינינו לבין עצמנו, כאשר מבוגר שר בית במנגינה ירושלמית ומבטא פרסי. מדי פעם בפעם אחד המבוגרים שר בית במנגינה של העדה (אפגאנית). בסיום הפזמון כל הקהל בקול רם: "תחל שנה וברכותיה". עוד מזמור תהילים: "למנצח על הגיתית.." ולאחריו עלה החזן ולאחר "יהי רצון" מיוחד בקול תחנונים שבסיומו החזן חוזר עשר פעמים על הפסוק "ונח מצא חן בעיני ה' ", התחילה תפילת ערבית. היתה תקופה שהיה מחסור גדול במחזורי תפילה. בתפילת העמידה, הקהל קרא בלחש עד "המלך הקדוש" והמתין ל"עוזר החזן" ציון אהרן ע"ה, שקרא בלחש עם הקהל, את הנוסח של הימים הנוראים: "וכן נקדישך..." עד "ויום הזכרון". בקטע זה נשמע רחש בבית הכנסת כעין זמזום בכוורת דבורים. לאחר מכן המשיכו בשקט עד סוף העמידה. לאחר העמידה כולם התפללו בדבקות ובקול נמוך (החזן בקול גבוה) את ה"תפילה על הפרנסה". תפילה זו נאמרת בציבור שש פעמים בשנה. בערבית ובמוסף של ראש השנה ויום הכפורים. לעיתים רחוקות מישהו הדפיס או השיג מספר דפים של נוסח "תפילה על הפרנסה", רשימה של סגולות למיניהם, למנצח בצורת המנורה או סדר הברכות ל"סימנים" של סעודת הערב, כדי לזכות את הקהל. (בדרך כלל הדפיסו לעילוי נשמת קרובים.) בכל אופן, האדם שהיו בידו דפים אלו, הצמיד אותם לחזהו כאילו מדובר באבנים יקרות וחילק אותם למספר אנשים "נבחרים". את הדפים הללו שבדרך כלל הודפסו בצבע ירקרק או כחלחל, נהגו לשמור בתוך דפי המחזורים. יש לזכור שבזמן ההוא היה קשה ויקר להדפיס "סתם" דפים, לעומת היום שכל גן ילדים או אדם פרטי מדפיס אפילו בצבעים וכמעט בחינם.

סיימנו תפילת ערבית, "חזק ברוך" לחזן, ושרנו בקול רם "יגדל". הקהל קם ממקומו וכולם מאחלים אחד לשני, תוך כדי לחיצות ידיים, "שנה טובה" ומוסיפים בפרסית: "SADE BIST SOL BECHUBI". (תרגום מאוחר יותר.) הצעירים יותר מחזיקים בשתי ידיים את ידו המושטת של הרב או אדם זקן מתכופפים קצת ומנשקים את כף ידו. אנו הילדים נמצאים כבר ביציאה מבית הכנסת בין כל החברים ממשמשים בבגדינו הזהים והחדשים וממתינים לאבא שמגיע כעבור מספר דקות. הקהל מתפזר כל אחד לביתו. בכל הדרך הביתה, מבוגרים נתקלים בידידים או סתם באנשי השכונה לוחצים ידיים ומברכים האחד את השני. הגענו לבית ה"מואר" במנורת הנפט (למעשה האור הזוהר האמיתי היה בליבנו פנימה), ולפי הסדר (הבכור מתחיל לנשק את ידו של האב, האם והסבתא ולאחריו שאר הבנים והבת לפי הגיל.) נשקנו ידי ההורים שנשקו אותנו וברכו אותנו והתישבנו לארוחת החג. אבא קידש על היין, בירך שהחיינו והתחלנו באכילת ה"סימנים" של ראש השנה. אבא טבל פלח תפוח בדבש וקרא "יהי רצון .... שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה". אחריו האמא ואח"כ הילדים לפי הסדר. הסבתא (אנשי העדה קראו לה: "מודר ארון") שראתה רק בעין אחת, כסתה בידה האחת את העין השניה, חייכה והסתכלה עלינו מסביב. 

***

זיכרונות מבית אבא
מאת אלונה שר 
בתם של יפה ועוזיאל מנשה מבלך

ראש השנה 
אז לפני החג אבי עשה חזרות בביתנו הקט שבפתח תקוה לתקיעה בשופר . ואני רק ילדה קטנה שרואה ומתעדת בתמונות בצלילים ובריחות .
הבית היה עמוס באנשים ,ריחות בישולים של לקראת חג ,נכדים והאופניים של אבא שלי ששימשו והועמסו בקניות ונשענו על קיר המטבח.
שוק כמעט מידי יום , תוצרת מובחרת במחיר כדאי , בקנותך חצילים יש לבחור את הקלים ואילו הצנון צריך להיות דווקא כבד - ניסה להעביר אליי מסודותיו .
והיום המיוחל הגיע , ויש דושפרה . אותם כיסני בצק ממולאים בבשר גודשים צלחות מרק נפלאות שרק אמא שלי יודעת להכין אותם .
דושפרה אוכל שהכינו אותו רק בראש השנה ומבחינתי האוכל היווה נקודת ציון זמן מיוחד זה האוכל שעושים רק בראש השנה. והכינוס וארוחת החג היו בסלון ותמיד היו אורחים ותמיד היה צפוף ואבי כל הזמן אמר " אם הלב רחב הקירות זזים " ואמא שלי אותו מצטטת תמיד וגם היום ובאמת הקירות זזו .
וכל הבנות , והיו רק בנות ואני חותמת את הסדרה ,היו אמונות ביומו של חג להכין את הדושפרה .
לי ניתן הפטור ולא רק בגלל הגיל אלא באמת יכולת ליפוף רצועת הבצק על האצבע לא הייתה הצד החזק שלי , בלשון המעטה . כך שצפיתי במאמץ המשותף בהכנת הדושפרא כשאני נמלאת ציפיה כמו כל הילדים לבואם של הגברים מבית הכנסת . ושסוף סוף נטעם כי אלה ודאי היו שונים בתכלית מהכיסנים שאמא הגניבה לי לפה .
 

Share by: