ספר עונג לשבת. ירושלים, תרע"ג. מהדורה ראשונה, נדירה ביותר. הספר כולל שלושה חלקים, אשר לכל אחד מהם שער מיוחד:

עונג לשבת - ביאורים על פרשיות התורה.

תהילות לדוד - ביאורים על ספר תהילים.

בית המקדש - ביאורים על המשניות.

בנוסף לחיבורים אלו נדפס מאמר "תולדות הרב הגאון הקדוש חיד"א זלה"ה".

הביאורים המובאים בחלקי הספר נאספו ע"י מולא מתתיהו גרג'י, רבה הנערץ של העדה היהודית באפגניסטן, מתוך חיבוריהם של כמה מגדולי ישראל, ובעיקר מהחיד"א, ממדרש שוחר טוב ומרבי עמנואל חי ריקי. חלק מהביאורים על פי הפשט וחלקם על פי תורת הקבלה.

הספר זכה להסכמות מגדולי הרבנים הספרדיים בארץ: רבי יעקב שאול אלישר, רבי נחמן בטיטו, רבי אליהו משה פאניזיל ורבי אליהו מאני, רבה של חברון.

בהקדמתו לספר ובחתימת הספר מביא המחבר מחידושיו שלו בענייני אגדה ופנימיות התורה.

בסוף הספר מאמר "קורות זמנים", שבו מתאר המחבר את קורות חייו באופן מפורט לפי סדר השנים (נדפסו לאחר מכן באריכות רבה יותר בספרו הנקרא "קורות זמנים").

בעמוד השני בספר נוסח מודפס של הקדשת המחבר. במקום המיועד לכך השלים בכתב יד קודשו הקדשה לבנו, רבי יוסף מלמד גרג'י, "בן פורת יוסף", "שיזכה הוא ובניו וכל זרעו ללמוד וללמד...". רבי יוסף מלמד, כפי שנדפס בשער, הוא שהגיה והוציא לאור את הספר.

בשער הספר רשם רבי יוסף מלמד בכתב ידו: "באנו לעיר הקודש קודם פסח של שנת תרע"א. יהי רצון שנזכה לשנים רבות ונעימות. אנחנו וזרענו וזרע זרענו לעבודתו וליראתו בריוח והצלחה אכי"ר. הצב"י יוסף מלמד בן עט"ר כמה"ר מתתיא פה ירושת"ו, שנת ותאזרני שמחה אכי"ר". "מתנה מאת מו"ר אבי כמה"ר מתתיא". כן רשם גימטריות שונות.

לאורך הספר הערות רבות בכתב ידו של רבי יוסף מלמד, שבהן תיקן והגיה מילים מסוימות, ובעיקר הוסיף חידושים ופירושים נאים משלו בהקשר לביאורים שהביא אביו. ההגהות וההערות ברובן על פי פנימיות התורה, וכוללות גימטריות ורמזים. חלקן כתובות בדיו וחלקן בעיפרון. בדף הראשון שבו העיר הערותיו, רשם: "אש"ל גימ' אני יוסף מלמד".

לאחר פטירת רבי יוסף מלמד גרג'י ירש בנו, רבי בנימין גרג'י (שהוציא לאור את חיבורו של אביו "עדות ביהוסף") את הספר. עותק זה שימש אותו בהכנת המהדורה החדשה של הספר לדפוס. מצורף בספר פתק בכתב ידו ובו תכנית עימוד המהדורה החדשה וכן מצוינות ההוספות שיובאו בה (ביניהן: "המלצה של הרב הראשי הרב עובדיה", "תמונת המחבר" ועוד). לאורך הספר פתקים שונים המעידים על פעילותו הציבורית של רבי בנימין גרג'י.

המחבר, חכם מולא רבי מתתיה גרג'י (תר"ה-תרע"ז) היה רבה של קהילת יהודי הראת שבאפגניסטן. נולד כבן למשפחה של רבנים מאנוסי משהד שהיגרו לעיר בשנת ת"ר כדי שיוכלו לשוב ליהדותם. עלה ארצה ברגל עם משפחתו בשנת תרס"ו והתיישב בירושלים בשכונת הבוכרים. בשנת תרס"ח מונה לרב הראשי של הקהילות הבוכרית והאפגנית בעיר. נודע בגודל חסידותו וקדושתו.

חכם מולא יוסף מלמד גרג'י (תרכ"ט-תרצ"ז) נולד בהראת. את רוב תורתו למד מפי אביו. היה בקי בנגלה ובנסתר, ידע את חכמת הדרשנות, היה מוהל, שוחט וחזן. בשנת תרס"ג ביקש לעלות לארץ ישראל. בדרכו עבר בעיר מירוו (מרב) שבבוכרה, שם הייתה קהילה יהודית גדולה. מנהיגיה הפצירו בו להיות להם רב העיר. הוא ניאות, ושמש כרבם במשך שבע שנים. בשנת תרע"א, כשלוש שנים לאחר עליית אביו לארץ ישראל, עלה גם חכם יוסף גרג'י לארץ ישראל. ספרו היחיד הוא "עדות ביהוסף" - פירושים ודרשות על ספר תהילים. הספר יצא לאור עולם בירושלים בשנת תרפ"ו, וזכה להסכמת רבי יוסף חיים זוננפלד. על שמו הוקם בית המדרש "תפארת יוסף" בשכונת הבוכרים בירושלים. מרן רבי עובדיה יוסף זצ"ל כתב עליו בהסכמתו למהדורה השנייה של הספר "עדות ביהוסף": "עוד בילדותי זכיתי להכירו כאיש המעלה, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ומתנהג בחסידות".

יז, רט, לו, [2] דף.

סיום הספר חנוכת ציון וכתב ידו של ישעיהו גרג'י המספר על פציעתו