מסע בעקבות קופסא

אני בלכית


פרק א'


 אני "בלכית"

אמנם אני תוצרת הארץ , אך מוצאי מבלך שבאפגניסטן .

הורי עוזיאל ויפה מנשה [ שר ] עלו לארץ מאפגניסטן בספטמבר 1950.


                       יפה ועוזיאל מנשה



כמו מרבית העליות נקלטו תחילה בשער עלייה, אח"כ עברו לתל-אביב והשתכנו בסופו של דבר
בפתח תקווה . בתחילה גרו במעברת עמישב, אח"כ זכו לדירת שיכון בשעריה,
ולבסוף ועד היום עברו למרכז העיר פתח תקווה שם נולדתי אני , כך שהרבה על גלגולי המשפחה העולה וקורותיה לא ידעתי . ידעתי ששתי אחיותיי הגדולות נולדו באפגניסטן ושלוש בישראל כשאני חותמת את הסדרה של חמשת הבנות לבית מנשה.

מנשה ? שר ?

נולדתי מנשה כשבעבודת השורשים של כיתה ז' הסיפור התגלה: שם המשפחה שלי הוא בעצם לא השם המקורי .

אבא ז"ל : "כשעליתי לארץ שאלו אותי : מי אני ? איך קוראים לי ? ואני אמרתי : מנה שר .
והם החליטו מנשה – לא כל כך הבינו אותי כנראה ולסבא שלי קראו מנשה אז זה נראה לי בסדר".


              עוזיאל מנשה (שר)


 הייתי ילדה קטנה עם מטלות של בית הספר , והוא היה אבא שעבורי היה ספר ההיסטוריה המהלך של משפחתי. אני אהבתי לשמוע , ולי הוא אהב לספר בייחוד שלא רבות נכתב ותועד על יהודי העיירה העלומה הזו בלך והיום בדיעבד אני שמחה על הפרויקט. 
זוכרת שהתלוננתי על המטלה הזו כמו תלמידים רבים שמקבלים איזו משימת חקר בבית ספר
ולבסוף נשביתי בקסמיה של זו, והיום אני מודה ואומרת אך מה טוב .
זוכרת את אבי חוזר ואומר שכל הזמן רצה להחזיר את השם למקורות, "שר", כי זה שמו ,
אך בגלל שלא אהב "פרוצדורות" ולסדר דברים – בעיקר עבור עצמו, נמנע מלעשות זאת ,
וגדלנו מנשה , והשבט החל לגדול ולהתפתח .

אבי נפטר בכ"ז באב תשמ"ח , והוא הותיר זיכרון , מורשת ושם שאני אימצתי אותו בשמחה ובגאווה .

"הרומן "שלי של איסוף המידע החל כמו שכבר ציינתי כשהייתי בכיתה ז' בפרויקט שורשים ואבי ז"ל היה מקור מהימן לפיסות האינפורמציה שנאספו . אבי נפטר כשהייתי בת 20 והשאיר אחריו קופסא ישנה ומרופטת שהושמה בארון המטבח .
ומאחר ואני בעלת נטייה של חיפוש סיפורים וחקר, הקופסא האפורה והישנה הזו הגיע לידיי .


שמי אלונה שר והחלתי במסע קסום בעקבות הקופסא.






פרק ב'


ניירות , ניירות ועוד ניירות בשפה שאני רחוקה מלהבין .

מסמכים תעודות , כל כך דק וישן שאני פוחדת לפתוח שמא יינזקו.
פנקסים וניירות.

פתאום הסיפורים, רוקמים עור וגידים. תמיד ידענו שהוא כותב, אבל אני זוכרת את אבא שלי תמיד קורא .

מעטפות ישנות ופתוחות ששימשו לכתיבה. השפה לא ברורה , כנראה ביהודית פרסית ?



על המעטפות מתנוסס הכיתוב מועצת פועלי פתח תקוה, כתב גם על אלה ... המראה , נראה כמו שירים . אמא שלי מספרת שהיה כותב על כל דבר שרואה. ובאמת הכתבים שנמצאו בשפה לא ברורה ובכתב יד לא ברור לא תמיד היו רשומים בפנקס שירים מסודר .


ומצאתי גם את זה , פנקס שירים עבה , המלא בחלקו .


הטקסטים היו רשומים כבתים בתים, ויזואלית נראו כמו שיר עם משקל. אך לא מבינה אותם כמו גם לא מצליחה לקרוא .


את הדברים האלה שמר , פיסות של נייר פיסות של כנראה שירים. זוכרת כילדה שהיה מדבר בחריזה , שילח תמיד הערות על מצבים ומראות - הומור ציני ואנחנו היינו צוחקות . והוא , תמיד אמרנו שהיה צוחק ומחייך מתחת לשפם .

בכל פעם שאני בוחנת את הקופסא, מברכת את אמי שעמדה לידו לגדל את בנותיו ולעשות מעט סדר, גם בכתביו. מניחה שלא הייתי מוצאת דבר, לולא היא נוצרת ושומרת אותם .

אני יודעת שעומדת בפניי משימה – להבין ולתרגם . 






פרק ג'



התלבטתי .... לפרסם או לאו

הוא העלים את הדפים, הם היו בקופסא מקופלים. חוברת כזו, מקופלת לשתיים.
חשבתי בוודאי עוד שירים , הגיוני ... הוא נטה לכתוב וערימות הדפים הכתובים בקופסא רק יעידו על כך.


אך היה אחרת, לפני הופיעו שמות ובגלל שאני בוגרת בי"ס דתי ידעתי לזהות ולפענח חלקית - כתב רש"י. מספרים לא ידעתי, משמעות רשימות המספרים האלה הכתובים בערבית )את הספרות אני מכירה, למדתי ערבית בסיסית) כשבצמוד על יד המס' הנקוב ישנה חתימה שוב בפרסית יהודית
ואותם חלילה לי מלתרגם, והרשימה ארוכה.

שאלתי את אמא , שבשקט שלה שיתפה עמו פעולה וטוב שכך.
מהסיפורים , אלו הן שטרי החוב שאבי הילווה לאחיו היהודים שישבו עמו בבלך ורצו לעלות לארץ.
לא נראה לי כי תבע אי פעם החזרים. אמא הייתה אומרת שכך הוא מכר את רכושו למורת רוחה של אמו - הוא נתן , האמין שחשוב שיעלו ובוודאי ישיבו כשירווח להם בארץ הקודש, הוא מעולם לא ביקש מהם גם כשהיה לו קשה כלכלית .


לא כל כך הופתעתי ונדהמתי מהעניין כי העובדה שצוינה מפי אמי התאימה לי לסיפור שהייתה פניה של הסוכנות לתת לו קרקעות איפשהו בארץ לאות הערכה שהעלה יהודים לארץ והוא סירב. וכששאלתי אותו למה לא לקח, טען כי יש דברים שהשכר הוא למעלה והיה מצביע מעלה כלפי השמיים .
יש כאלה שיגידו "פראייר " כי אכן כלכלית בקליטתם בארץ היה לא קל .

אך חייך כשהיה אומר השכר הוא למעלה .

בחרתי לספר , זה אבי ואני גאה על כך . 

Share by: