יהדות אפגניסטן מאת יוסף פינחסוף

להלן אנו מביאים את כתבתו של יוסף פנחסוף אשר נולד בבלך וגדל בקאבול.
הכתבה היא זכרונותיו האישיים, ואנו מזמינים את קהל הגולשים להגיב על הכתבה


יהדות אפגניסטן
מאת יוסף פנחסוף
 


למקרא הכתבה הגדולה בעיתון דיוקן על יהדות אפגניסטן , שהתפרסמה ביום 28/9/11 ,
חשתי רגשות מעורבים : כאחד שנולד בבלך ומגיל שנה עד עלייתו לארץ חי בעיר הבירה קאבול,
שמחתי מחד שיש איזו התייחסות למקום שכוח אל ומרוחק כמו אפגניסטן (אשר
אותה אהבתי מאוד), ואל היהודים שחיו בה דורי דורות, אך מאידך ליבי נצבט לתיאור כה
מקוטע וחסר דיוק, שכמעט ואינו מייצג את הרבדים השונים והמגוונים של אותם יהודים,
אשר חיו – ברוב מוחלט של הזמנים – חיי רווחה וחופש .
 
אני כיום בגיל מופלג וצפון בביתי ואל חיק משפחתי בשלווה ובשקט. כתבה זו עוררה בי צורך להגיב ,
למרות הנטייה הטבעית לא להגיב . אני מודה , מאז עלותי ארצה בגיל 22,
שקעתי אל תוך המאמץ הכביר והאדיר להקנות לעצמי זהות חדשה , "ישראלית" , בכדי
להיקלט בצורה הטובה ביותר בחברה של המדינה החדשה-עליה חלמנו, בכינו, והתפללנו
2000 שנה . היה מחיר להחלטה זו : ניתוק מהוויית החיים, שהתרחשה "בגלגול הקודם". היום ,
כשאנו פטורים ממעמסה כבדה זו , שוב מציפים אותנו הזיכרונות על חיי הקהילה התוססים והעליזים
(בקאבול ודאי , כי הייתי עד לכך במשך 21 שנה) . על כן, כל אירוע
כגון הכתבה בעיתון, או אפילו סרט על אפגניסטן, מעוררים בי רגשות חזקים ונוסטלגיה .
 
על ההיסטוריה של אפגניסטן אני כותב הן מזיכרונות חיי במדינה, והן מלימודים וקריאת
ספרות רבה בנושא. כבן לשושלת זו, אשר נאבק עם הסטיגמה שדבקה בנו , אני מרגיש 
צורך להעיר כמה הערות , ולהוסיף מזיכרונותי ורישומי על יהדות קאבול , אשר בתוכה
חייתי למעלה מ 21 שנים , ואולי לנסות ולתקן את העוול שנעשה לקהילה האפגנית, 
בין השאר מתיעודים שאינם נאמנים למקור . 
 
1 . התייחסות לנאמר בכתבתו של מורדוף
 
התיאור של מורדוף את קאבול של פעם, לפי דברי הוריו, אכן נכון. הנהר שחצה את
העיר, ואשר בחורף מימיו היו קופאים , ובקיץ היינו מנסים לשכשך במימיו ולדוג בו
באמצעים פרימיטיביים , הגנים מסביב לעיר ומקום הנופש הענק , שנקרא פאגמאן .
בתאורו יש לא רק אומץ לב אלא גם מעט התייחסות אל אופיים של האפגנים , אשר
בקרבם חיינו . מורדוף נותן לי את הדחף לסנגר על אותם מוסלמים , שמוצגים בכל
הזדמנות כפראי אדם וכאלימים קיצוניים . לא ולא . האלימות אינה כלל וכלל תכונה
מייצגת של האפגני הממוצע. אדרבא, הם מנהלים חיי פשטות וצניעות וביום יום הם
טרודים בפרנסת משפחתם. במהלך 22 שנותיי שם לא זכורים לי מקרים של אלימות 
גם לא נגד יהודים . האפגנים ככלל , במיוחד השבטים הפשטונים שהם כ– 50%    
מהאוכלוסיה, קנאים מאוד לחירותם ומוכנים, בלי להניד עפעף, לסכן את חייהם, כדי
לגרש פולש זר . כך היה עם האנגלים ועם הרוסים וכך יהיה בסוף גם עם האירופים
והאמריקאים . הם לא יבחלו בשום אלימות . הטליבן הם קבוצה קטנה מאוד מתוך   
    
כ– 10 מיליון פשטונים (שאולי הם בכלל יהודים–מעשרת השבטים האבודים). איני
מנסה לעשות אידיאליזציה של האפגנים, יש ביניהם גם טיפוסים כאלה ואחרים, אך
ככלל הם אנשים אמיתיים , בלי כחל וסרק, וחפים לחלוטין מתכונות של ערמומיות.
     היו לי לא מעט חברים מוסלמים , שאתם אהבתי להתרועע , וכל זה משאיר בי את 
     היחס החם כלפיהם . ליבי דואב למראה ההרס והסבל שהעם הזה עבר על לא עוול 
     בכפו, בשל החמדנות ומלחמות פוליטיות של המעצמות: הקולוניאלית, הקומוניסטית
     וכעת ארה"ב . אנחנו , יהודי אפגניסטן , חייבים לא מעט לעם הזה את מאות השנים 
     של התפתחותנו ושגשוגנו בשלוש עריה של ארץ זו . הא ראייה: על היותה של ארץ
     זו לאבן שואבת ליהודי המדינות שגבלו עם אפגניסטן תעיד העובדה שמרבית יהודי
     אפגניסטן הם פליטי מדינות שכנות , וכמעט שלא הייתה הגירת יהודים מאפגניסטן
     לארצות השכנות . כמעט כל יהודי הראת הם פליטי איראן– בעיקר משהד, העיר 
     הקרובה ביותר להראת, גבולה המערבי של אפגניסטן , ורוב יהודי בלך הם מהגרים 
     מערים בוכרה , טאשקנד וסמרקנד , הן מפאת העוינות של האוזבקים ויותר מאוחר 
    רדיפת הקומוניסטים . יהודי קאבול הם תערובת של הראתים , מעט בלכים ועשרות 
     משפחות שברחו מאוזבקיסטן מפני הקומוניסטים .  
 
2 . היהודי האחרון בקאבול
 
     יהודי זה , שבמקרה הוא חצי קרוב משפחה שלי (דודו הוא יוסף סימן טוב – אבי 
     החורג), חי עד היום בקאבול ולא נפלה שערה מראשו ומראש היהודי השני במהלך
     הדראמות העקובות מדם , שבהן נהרגו מיליונים ומיליונים רבים הפכו לפליטים .
     יהודי אפגניסטן יכלו לעבור לאורכה ולרוחבה של הארץ , כדי לנהל סחר . ידועות 
     לי דמויות רבות שעשו כך, ביניהן סבא שלי שעסק בסחר מטבע , גם בערי בוכרה,
     טאשקנד וסמרקנד , אגר רובלים עד שבאו הקומוניסטים והפכו את הונו לאפס. אני
     עוד שיחקתי ברובלים האלה שהיו במזוודה קטנה, כי סבתא שלי חשבה אחרי מותו
     של סבי, שיהיה להם עוד ערך (הקומוניסטים יובסו והצאר יחזור). גיסי היום, מתי
     אקשלמה , ניהל מסחר במחוזות פשטוניים (קנדהאר העיר הגדולה) במשך שנים ,
     כשעוד היה נער . רק מקרה אחד של רצח יהודי התרחש בקאבול (שנים 46- 45)
     וגם זה על רקע שוד , כשחטפו שני יהודים אשר עסקו בסחר מטבע (שם משפחתו
     של אחד מהם זכור לי : עמרם שמו) , ברשותם היה כסף רב . הם נשדדו ונרצחו.
     הרוצחים נתפסו ונענשו . השלטונות בקאבול, שהיו על טהרת שבטי הפשטונים 
     עוד מימי שושלת דוראני, שמרו על היהודים לבל יארע להם רע. היו גם שבטים, 
     בעיקר טאג'יקים , שלא אהדו את היהודים . לא , אינני מיפה את גלותנו שם , כי
     אפגניסטן הייתה אחרי הכל מדינה ענייה ופרימיטיבית , בתוך יבשת ששקעה מאז
     דעיכת האיסלם , שהיה בשיא תפארתו עד המאה ה – 14 לספירה, ומאז היא רק  
     הולכת ושוקעת. גורלם של היהודים בכל המרחב האסיאני לא היה רחוק מזה. אני 
     רק רוצה לציין , שהודות ליחס ההוגן שקיבלנו מהאוכלוסיה המוסלמית , יכולנו 
     לפתח חיי קהילה נוחים מאוד במסגרת הגלות הארורה שנכפתה עלינו. במהלך 50 
     שנותיי בארץ נפגשתי עם אפגנים רבים מכל השכבות והגילים, וזו קהילה בהחלט 
     בעלת מאפיינים חיוביים רבים , במיוחד הדור השני , ועוד יותר הדור השלישי . 
    
 
3 . בני הדודים של שאול המלך
 
     אני מכיר את הסיפור הזה שמתהלך מזה מאות שנים. מחקרים רבים נערכו אודות 
     השבטים המעניינים האלה , חלקם על ידי חוקרים בריטיים רציניים , הסיפור של
     עשרת השבטים האבודים. היכרתי גם את הרב אביחיל , שמסור מאוד לעניין הזה,
     והוא אף שקל לגייס צוות שיגיע למחוז הפשטונים כדי לחקור מקרוב. אני הוצעתי
     להיות חלק מהצוות ונעניתי בחיוב . אלא שהעניין לא יצא לפועל מסיבות ברורות.
     אני מאמין , שיש בזה הרבה יותר מגרעין של אמת . האם יתכן שמצבור כזה של
     מנהגים ומסורות , שזהים לאלה של היהדות, אומצו ע"י שבטים פשטוניים סתם ?
     יתירה מכך : הצהרתם של הפשטונים עצמם לא באה כדי לעלות לישראל , כי אין
     להם עניין בכך, הם גם מוסלמים אדוקים , שמוכנים למסור את נפשם למען הדת
     ולמען חירותם במולדתם . אני אף סבור , שההתעלמות המוחלטת של השלטונות 
     הישראליים מקורה באותו חשש המקנן בהם מאז הקמת המדינה : "מה נעשה עם
     נחשולי אנשים פרימיטיביים" ? .   
    
     אני מכיר את הפשטונים, היו לי חברים רבים מקרבם בשנותי האחרונות שם, אין 
     שום סכנה שיימצאו גם אלף מועמדים לעליה . הם לא רק מוסלמים אדוקים אלא 
     גם קנאים גדולים לשמירת אורח חייהם . מכאן גם נובעת ההתקוממות שלהם נגד 
     כל רוח זרה , המאיימת להחדיר דיסוננס בחיי האיזון השלווים שלהם . 
     ביחס לשמות יהודיים : היה לי חבר , בנו של רב אומן במוסיקה קלאסית הודית
     (פשטוני) , שנתן לבניו שמות עבריים : אסף , יעקוב , יוסוף . גם מלכי אפגניסטן, 
     אשר מאז עצמאותה כמדינה בגבולות הנוכחיים , שלטו בה רק בני אותה משפחה 
     פשטונית, טענו שהם משבט בני ישראל (יהודים לא מעטים שמעו זאת) . אך כפי 
     שאמר לי הרב אביחיל , הרי זה פרויקט למשיח עצמו . 
 
4 . הערות ביחס להיסטוריה של אפגניסטן
 
     19 באוגוסט 1919 הוא היום בו באה לידי סיום ההשפעה הבריטית על הממשל 
     האפגני . את האירוע חולל, במלחמה שניהל נגד הכוחות הבריטיים, בנו השלישי 
     של שליט אפגניסטן באותה עת : אמאנאללה כאן . שמונים שנה לפני כן (בשנים
     1839-1842) , התחוללה מלחמה נוספת , שבה הובסו קשות הכוחות האנגליים.
     על מלחמה זו כתבו ההיסטוריונים : "זו אחת הדוגמאות, שמייצגות את נחישותם
     של האפגנים בהתנגדותם לשליטת זרים והתקוממותם" . יום העצמאות הרשמי
     של אפגניסטן נקבע ליום 19 באוגוסט, שנחגג כל שנה במשך שבוע שלם , ביום 
     זה הפך אמאנאללה למלך, וזה אירוע חשוב מאוד בחיי העם האפגני, ולו השפעה 
     מסוימת גם על חיי היהודים . אמאנאללה היה ליברל, כרת בריתות עם מדינות 
     רבות והחל בתהליך של מודרניזציה וחילון על פי דגם של אתאטורק . האפגנים ,
     כפי שציינתי קודם, לא אוהבים מהלכים שיערערו את אורח חייהם. גם הבריטים
     לא אהבו זאת , מחמת התקרבות להשפעה רוסית , שהרי חשש זה תמיד הניע את
     הבריטים להתערב באפגניסטן פעם אחר פעם. ודאי לא הגזעים האחרים של העם
     
     האפגני , בראשם הטג'יקים , שניצלו זאת (ההנחה היא: בעזרת הבריטים– אומני
     ההפרד ומשול): בעזרת טג'יקי, שכינויו היה "סקאו" (מחלק מים בנאד גדול), הם
     חוללו הפיכה והמלך נאלץ לברוח לחו"ל (בשנה זו אני נולדתי, אבי הוכה על ידי
     פורעים ומת מספר ימים לאחר מכן). יהודים היו במצוקה בעת הזו , במיוחד אלה
       שבעיר בלך , אשר נאלצו להעביר את משפחותיהם לכפרי הסביבה והגברים הגנו
     על בתיהם עם רובים שהיו ברשותם . 
    
     שנה לאחר ההפיכה התבצעה הפיכת נגד ע"י אדם אחר מאותה משפחה פשטונית, 
     והמימון לכך ניתן ע"י מספר עשירים , וביניהם יהודי שעשה הון מיצוא פרוות 
     קראקול (פרוות טלה מעובדות לעשיית כובעים ומעילים) , ושמו יוסף סימן טוב. 
     שמו של המלך החדש היה נאדר. בנו , זאהר, הוא היום מלך אפגניסטן (שהוחזר 
     למלוכה ע"י הנשיא החדש) .  
    
     נאדר שאה העלה את יוסף סימן טוב למעמד של פרסונה גראטה בקאבול , עליו 
     הייתי רוצה לייחד פרק מיוחד (אני מכיר היטב את הפרשה ואת פועלו של יוסף - 
     הוא היה אבי החורג מאז היותי בן שנה) .
 
5 . יהדות קאבול
 
     יהודי קאבול לא גורשו– אף לא יהודי אחד- בהשפעת הגרמנים. אדרבא : מעמד
     היהודים היה איתן גם בימי המלחמה עצמה . היו שמועות (סופרו ע"י נכבדים),
     שהגרמנים דרשו מהשלטונות האפגניים להעביר לידיהם את יהודי גרמניה (היו 
     כמה יהודים גרמנים באפגניסטן- רופאים מהנדסים- וזאת במסגרת סיוע גרמניה       
     לאפגניסטן) . ישנה סברה , שהממשלה הגרמנית הנאצית דרשה את מסירת כל 
     היהודים לידי הנאצים . ממשלת אפגניסטן לא שעתה לדרישת הנאצים . אני גם
     סבור, שזו החלטת המלך זאהר שאה , אשר קיבל מאביו את הצוואה לשמור על 
     היהודים . אינני יודע זאת בוודאות , כי אין מקורות רשמיים . שמעתי גירסה זו
     מפי נכבדי העדה, וגם המסקנות מיחסם של השלטונות כלפי היהודים מובילות
     להערכה זאת . 
 
6 . תאור מעשי זוועה ביהודים
 
     רשימת התיאורים בכתבה : גרוש יהודים מערים שונות בשנת 1933 , גרושם 
     של יהודי קאבול , שמגיפה מפילה בהם חללים , הרס של הגטו היהודי בבלך 
     וזריקת משפחות לרחוב , מותם של רבים ברעב ??? אני מכיר חלק מהמקורות
     הללו , והתיאורים הכלולים בהם אינם עומדים כלל ביחס ישיר למצב היהודים 
     באותה עת– ודאי לא בקאבול, ואני מניח שגם בערים בלך והראת , כי הרי באו 
     לקאבול מאז ובמהלך השנים יהודים מהראת ומבלך , משפחות שהכרתי היטב, 
     ומעולם לא שמעתי ולו שמץ מדברים אלה מפיהם . זו הבעיה עם המקורות, הם
     נגועים בדיעות קדומות ("הגויים הארורים"), ניזונים ממקורות אחרים ומהרבה
     שמועות . במקרה זה , שמועות אלה עושות עוול הן לעם האפגני והן ליהודים .
     
     ממה נפשך? אם תיאורים אלה נכונים כי אז היו צריכים לעלות לישראל יהודים
     שהם אבק אדם , והרי אנו יודעים שלא כך המצב . דוגמאות רבות של כתיבת
     היסטוריה על פי שמועות ניתן למצוא למכביר בפרסומים שונים של סופרים
     והיסטוריונים– רציניים לכאורה – ומי שמכיר מקרוב את המציאות יתמה , כי 
     גם הם הולכים למקורות שבנו את תיאוריהם על פי שמועות.    
    
     בשנותי הראשונות בארץ, וגם במהלך עשרות השנים, נפגשתי עם יהודים רבים
     שלכולם היו געגועים לאפגניסטן. לא שמעתי תאורים כאלה כלל וכלל. לפעמים
     קורה, שמגיע איזה נודניק ומשבש את עבודת ההיסטוריון, כשהוא אומר : "היי!
     אני הייתי שם" . הנה כמה סיפורים בהקשר זה לחידוד הדברים שאני אומר : 
 
     שנת 1932
     אותו יוסף סימן טוב שהיזכרתי קודם, נסע לעיירה בגבול ברית המועצות של אז
     (ליתר דיוק גבול אוזבקיסטן) , כדי להציל עשרות משפחות של יהודים , אשר
     ברחו מרוסיה , עברו את הגבול , נעצרו ע"י שוטרי גבול אפגנים, והייתה סכנה 
     שיגרשו אותם חזרה לרוסיה . סימן טוב הצטייד באישור מהמלך עצמו , והביא
     את כל היהודים האלה לקאבול , שברבות הימים הם הפכו לחלק חשוב מיהדות
     קאבול . זו הייתה שנת 1932 . אני התלוויתי עם סבתי למסע זה – דרך מזארה
     שריף (קרוב לגבול אוזבקיסטן) ומשם לבלך (ליד מזאר) שם התגוררה אחותה
של סבתי . אני וסבתי נשארנו שם ואני זוכר את החדר שבו שיחקתי כילד קטן.     
     אני לא אומר זאת כפרי דמיון של ילד, כי על ביקור זה עוד שוחחתי כעבור זמן
     רב עם סבתי. כדי לאמת את זכרוני בעניין זה שאלתי את אחותי , אשר נשארה
     בבלך עד 1934 והיא הייתה אז בת 11 . בין יתר השאלות שאלתי אותה : האם 
     היה הרס השכונה היהודית וזריקת היהודים לרחוב בשנת 1931? "לא ולא" כך
     היא השיבה . "אדרבה : היו עובדים מוסלמים , שהועסקו ע"י יהודים בבתים 
     לעבודות שונות , והם היו נאמנים". 
 
     שנת 1952
     
     * "1952 -בנובמבר מגיעים אחרוני העולים מאפגניסטן דרך תורכיה באוניות".
     לי ידוע, שכל העלייה האפגנית בשנים 50- 52 התבצעה דרך טהרן באמצעות 
     הסוכנות היהודית .
     * בהמשך אותו משפט : "ובקהילה נותרו 200 משפחות אמידות המתגוררות 
        בקאבול"... גם בזמני שיא לא היו בקאבול 200 משפחות יהודיות , וכל שכן 
        עם עלייתם של אחרוני היהודים לארץ. אגב: גם הסיפור על עלילת דם, אשר
        התרחשה , כביכול , עם סכינים ורמחים (היכן ?) לא שמעתי על כך מעולם .
 
     אני מצפה מיהודים אלה או צאצאיהם , שייחשפו דרך האתר ויספרו סיפוריהם.
     משפחות יוחאי , אבולוף , סמרקנדי , טאשקנדי, מושפקי ורבים אחרים מאותה 
    
     בריחה , ומשפחות הראתיות רבות, כמו בצלאל , גול, כאפי , זר, ציון (צ'ופון), 
     כהן (אמבאלו) , רפאל , שהכירו את יוסף סימן טוב ואת פועלו למען הקהילה , 
     ובודאי את ההיסטוריה של יהודי הראת , קאבול ובלך– בתקופת חייהם – או 
     סיפרו לבניהם ובנותיהם, שחיים היום בארץ. אני חוזר ואומר : גולה היא דבר
     ארור לעם , והיא אכזרית וקטלנית לזהותו של עם כשהיא נמשכת 2000 שנה.
     אין להללה בבחינת "טוב היה לנו בארץ גושן" . אשרינו שדורנו זכה לגאולה. 
     אך יחד עם זאת , צריך לראות את ההתפתחות של חיי הקהילה באפגניסטן לא
     רק בהקשר של קשיים נקודתיים, שודאי היהודים נתקלו בהם מדי פעם, אלא 
     במסגרת רחבה יותר של קיום בכבוד תוך כדי פיתוח מעורר כבוד של מערכות
     שונות , שדאגו לכל האספקטים של חיי הקהילה , כגון : בתי קברות יהודיים, 
     שחיטה כשרה , מקוואות , בתי אולפנא (כאמולא) לילדים, בתי כנסת, מועצת
     חכמים שקיימה ישיבות על מנת לפתור בעיות שונות וסכסוכים מעטים, אשר
     התגלעו בין יהודים . אך גולת הכותרת : מוסד שדאג לחלשים בתוך הקהילה
     שלא התערבבה עם הסביבה . לא היה יהודי שנזנח לגורלו ואינני זוכר שיהודי 
     נזקק אי פעם לשלטונות . זוהי תעודת כבוד לפרנסי הקהילות היהודיות , ואני
     משוכנע שכל זה היה אפשרי בסביבה סובלנית ולא עוינת .
    
 
7 . רשמים אישיים מחיי היהודים בעיר הבירה קאבול
 
     קאבול היא עיר די נוחה עבור יהודיה . תמיד היו שם חגיגות: חתונות, ברי-
     מצוות , בריתות (כמובן שכמעט כל הקהילה הייתה מוזמנת לחגיגות אלה) , 
     פיקניק בגנים , הכנות ממושכות לפני כל חג שהיו מלוות בחגיגות , נשים עם 
     תוף בוכרי "דאירה" והרבה "אש פלאו", סעודות בחגים , וגולת הכותרת : 
     חודשי הקיץ באזור קיט שנקרא "פאגמאן" . היהודים התלבשו יפה – גברים 
     עם חליפות ונשים עם מיטב שמלות ועדיים . כן , הן היו באות לחגיגות עם 
     נעלי עקב (החלק הצעיר). הרבה מוזיקה וריקודים (כן, גם נשים רקדו) . רוח 
     זו ששררה בקאבול, התחזקה בעקבות אותן עשרות משפחות , שברחו בזמנו
     מאוזבקיסטן, אך גם רוב יהודי הראת , וודאי הצעירים שביניהם , אימצו זאת
     בשמחה. על ההתנהלות החופשית (כל זה יחסי כמובן) של צעירי קאבול– גם 
     הדור שלפנינו– יש לא מעט סיפורים שהייתי עד לחלקם. אספר כאן שלושה:
     *נערה יפה שהייתה מאורסת לגבר צעיר, לרוע מזלו של זה התאהבה הנערה 
     בגבר אחר , הפרה את הארוסין והתחתנה עם מושא אהבתה .
     *לידה מחוץ לנישואין לגבר נשוי (כמובן שהגבר חויב לשאת אותה לאישה) . 
     *בחורים שנפגשים עם נערות בחשאי , מתאהבים ומתחתנים . נכון ששני
     אירועים שהזכרתי קודם היו נדירים , אך העובדה שהקהילה עברה עליהם
     לסדר היום אומרת דרשני. ביחס למפגשי צעירות וצעירים, אלה היו ארועים
     שבשגרה . בכלל , החיים החברתיים של הקהילה התנהלו בקאבול רק בשני
     מקומות : תפילות וטקסים דתיים ומסורתיים - בין כותלי בתי כנסת , וכל
     היתר בתוך המרחב הפתוח של הבתים: חצרות גדולות שסביבן מבנים, והכל 
    
     מגודר בחומות גבוהות . (הבתים היו בכל האזורים האמידים של קאבול) . 
 
 
 
לסיום
     אין לי עניין לפאר ולרומם את חיי הגלות, כי גלות היא גלות ואין רעה גדולה 
     יותר לעם מלחיות בגלות. מאידך לא יהיה זה נכון לתאר את חיי הקהילה שם 
     כמסלול ארוך של יסורים , השפלות , דיכוי , רדיפות ופוגרומים . לא מתאים 
     כלל להעתיק את הפוגרומים שהיו באירופה אל ערי אפגניסטן, כי זה רחוק מן 
     האמת. יש כאן הרבה אפגנים, מאותן ערים של "דיכוי והשפלות", או ילדיהם 
     של אותם ילידי אפגניסטן , שהשתלבו היטב ובצורה מעוררת כבוד בכל רבדי 
     החברה הישראלית . כל זה לא היה מתאפשר, לו אנו ואבותינו היינו חיים כפי 
     שמתואר באותם מקורות .  
    
      ינואר 2012
      יוסף פנחסוף                                                                                                                      


 
לצפייה בתמונות לחץ על החץ מצד שמאל או ימין
  • Slide Title

    מימין: רחל פמבשי הסבתא, אביגיל פנחסוף האם שנישאה בשנית
    לראש הקהילה, ראש הקהילה יוסף סימנטוב, והילד יוסף פנחסוף

    Button
  • Slide Title

    יוסף והסבתא רחל פמבשי

    Button
  • Slide Title

    בעיירת הנופש פאקמאן באפגניסטן

    Button
  • Slide Title

    יוסף משמאל, עם חברים בצבא, שנת 1952

    Button
  • Slide Title

    יוסף וגאולה רעייתו ביום נישואיהם, שנת 1965

    Button
  • Slide Title

    חגיגת "חיים שכאלה" ליוסף בעת פרישתו מבנק לאומי בשנת 2000, שם כיהן כמנהל אזור ירושלים והדרום. לאחר מכן עוד כיהן יוסי כמנכ"ל בנק למסחר וכמנכ"ל בנק יורוטרייד.

    Button
Share by: