אריק איינשטיין

אריק איינשטיין


התמונה באדיבות ויקיפדיה

מאת אביגדור גרג'י
 
לקראת יום השלושים למותו של אריק איינשטין ז"ל, אני מעלה כמה שורות.
 יש הרבה מה לספר, אך גם עברה תקופה ארוכה מאותם שנים של שנות השישים עד השמונים,
ואני כבר לא זוכר הרבה פרטים, אסתפק בכמה שורות מתמצות.
 
שלום חבר
ההכרות שלי עם אריק איינשטין ז"ל וחבורתו החלה בתחילת שנות השישים ונמשכה עד תחילת שנות השמונים בתאונת הדרכים שבה נפצע.
 
כנער צעיר התעניינתי בספרות פילוסופיה אמנות וקולנוע ועד מהרה הגעתי לקפה כסית ברחוב דיזנגוף שהיה מרכז הבוהמה. כולם היו שם, שחקנים, זמרים, ציירים, סופרים, עיתונאים, פוליטיקאים, וגם אריק וחבריו. שמות שאני זוכר : אריק, אורי זוהר, שיסל, שמוליק קראוס,דן בן אמוץ, נתן זהבי, ייבי המשורר,דוד אבידן, נתן זך, אורי ליפשיץ הצייר, תומרקין, עמוס קינן, אורי אבנרי, יצחק לבני,חיים חפר, קלצ'קין, רובינא, אמנון מסקין, אסי דיין, שלמה וישינסקי, זאב רווח.
 
חצקל איש כסית היה מתנמנם בפינה, ומשה איש כסית היה עוד ילד. ישבתי שם יום יום וקלטתי את האנשים ובהדרגה התחברתי. היינו עוברים לבתי קפה אחרים ומסעדות באזור, כמו קליפורניה של אייבי נתן ז"ל, ואף יורדים לים. הייתי מוזמן להרבה פרמיירות של הצגות ומופעים, וליוויתי כמעט את כל ההופעות של אריק, מגשר הירקון והחלונות הגבוהים בחמאם ביפו,ועד הופעות בהיכל התרבות.
באופן טבעי למדתי משחק בסטודיו של שלמה סוריאנו, ושם הכרתי הרבה במאים ושחקנים שלימדו אותנו. הופעתי אז כניצב בכמה סרטים, וביקרתי במשרדי מפיקים, כמו פשנל בדיזנגוף פינת פרישמן, בו עבדה סימה אליהו לימים בת זוגו של אריק.
 
בחוף הים הייתי קבוע בחוף פרישמן, שם גם היכרתי בחורה צעירה ויפה שרק הגיעה ארצה ואף אחד לא הכירה ,הלוא היא ג'וזי כץ. כיום אחרי כל השנים אנו חברים בפייסבוק. שם גם הכרתי את אשתו של אורי זוהר,אליה ,שהייתה שכנה של חבר שלי שגר ליד חוף הים, ואורי במכנסי חקי קצרים היה בא עם הווספה לאסוף אותה.
 מחןף פרישמן הייתי נודד עד חוף שרתון הישן, הלוא הוא חוף מציצים מהסרט הידוע שאני זוכר את הפקתו. שם הייתי פוגש את החבר'ה, והיינו מבלים בצריף של אביגדור צברי, ומכאן התקליט "בדשא אצל אביגדור" שהלחין מיקי גבריאלוב. את מיקי הכרתי מילדות. הוא היה תושב השכונה והיה ידוע בשערו הארוך ובצלילי המוזיקה שבקעו מביתו כל הזמן עם הרכבים מוזיקלים שונים.
 
כתושב שכונת שפירא הייתי אוהד הכוח בכדורגל, ובמגרש הכרתי את נתן זהבי שהיה אוהד שרוף והרבה לצלם, והרבה שיחות שלנו בבתי הקפה היו על כדורגל. אריק כידוע היה איש הפועל תל אביב. הייתה לנו גם קבוצת כדורגל של האמנים ושיחקנו נגד קבוצות שונות של אמנים. היינו מתחרים בשמות שחקנים ידועים והרכבים של קבוצות ידועות,( מכאן השיר ואלה שמות) תכונה שעד היום אני נושא עימי...
 
הכל הסתיים באותה תאונת דרכים שבה אריק נפצע בפרישמן פינת דיזנגוף, כמה בתים מהבית שבו התגוררתי. לא עוד בתי קפה ומפגשים ,תקופה חדשה ,לא ראיתיו יותר, אך היו לי את שיריו, משהו חם וטוב ורך להתרפק עליו, ארץ ישראל הטובה שלנו, הוא תמיד היה בסביבה, צוק איתן, תמיד חשבתי שהוא יאריך ימים ושנים ולא יעזבנו.
אריק היה משכמו ומעלה, תרתי משמע, נסיך, יפה בלורית ונפש, איש עניו וצנוע שברח מהתהילה, יושב בית, בעל ידע רב, חוש הומור נדיר, שחקן ובדרן בחסד, ואיזה קול אלוהי.
לא היה אמן אחר כמוהו בארץ שכל הטובים שתפו פעולה איתו ושחרו לפתחו.
 
כולנו אבלים ושבורים ממותו, כולנו אהבנו אותו, הוא סימל עבורנו את כל הטוב, הטוהר והיופי שבארצנו שאיבדנו כבר מזמן, אך רצינו עדיין להיאחז בו,להאמין שהוא עדיין קיים, ואולי הוא עדיין קיים,אריק איננו,
אך שיריו ילוונו לנצח
 
שלום חבר, עטור מצחך זהב שחור, ודמעות של מלאכים מלווים את שיריך.


כתב:

אביגדור גרג'י

Share by: