"הטוב והרע שבתוכנו"


"הטוב והרע שבתוכנו"
ספרו החדש של אברהם מור
אברהם מור, איש העסקים, המוזיקאי והסופר כתב ספר חדש, " הטוב והרע שבתוכנו".
האם הספר הוא רק רומן אהבה או גם תובנות על טבעו של האדם?

הבאנו שתי ביקורות של קוראים שונים, לשיפוטכם.
מהרו וקראו את הספר, ונשמח לקבל חוות דעת. 

ניתן להשגה בכל חנויות סטימצקי

ב' בשבט, תשע"ז
‏29 בינואר, 2017

על ספרו של אברהם (אייב) מור: 'הטוב והרע שבתוכנו'
מאת ד. בציר
 
 

מאז היותו נער, אייב היה ער לעובדה שהצדק אינו נר לרגלי בני אדם. הפער בין בני אדם במראה החיצוני, במצב הכלכלי, בטוב וברע. הוא עוסק בשאלות פילוסופיות מעמיקות כמו: החטא ועונשו, צדיק ורע לו – רשע וטוב לו. שאלות עמוקות שנבצר מאתנו בני אדם להבין את דרכי האל. בני אדם לא תמיד יודעים להבחין בין טוב לרע וחרף חוקי מדינה, משטרה, בתי משפט גורמי אכיפה אחרים. הם ממשיכים לפשוע.
 
חרף ההתנהגות הנלוזה של בני אדם הגובלת בפלילים ותופעות של שנאה וקינאה הוא רואה גם רואה את בני האדם הטובים מעצם טבעם, שבונים, יוצרים וממציאים ומצטיינים ביושר וברחמנות והוא מגיע למסקנה שהאדם הוא שמוביל את גורלו ולא להיפך. ההתמודדות של אייב עם הטוב והרע ועם שאלות מוסריות מעמיקות הביאה אותו ליצור רומן אהבה, שמשולבים בו מעשי שוד נועזים בענף היהלומים, שאותו הוא מכיר מקרוב. חלום ומציאות משולבים ביצירתו. סוגיות של מוסר והתנהגות אנושית מלווים את הספר לאורכו.
אומר הרב (עמ' 349) ומסכם:
"רוע הוא אחד המצבים הכי עתיקים הידועים לנו. אין ספק שהרוע טמון עמוק בתוך רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו של האדם. ואיך אנו יודעים זאת? ...בזמן שאלוהים ברא את העולם, בכל יום ברא משהו אחר. בסיומו של יום הוא כותב 'וירא כי טוב'... ביום האחרון הוא ברא את האדם, ועם הופעתו של האדם מופיע גם הרוע." אלוהים ברא את הטוב ואת הרע כדי שתהיה בידינו הברירה החופשית ונבחר בטוב. 
 
זהו ספר עם מסרים חדים וברורים. אייב הוא המוכיח בשער והוא בא חשבון עם אנשים שראה והכיר במהלך חייו והוא מצפה, אולי לשווא, לשינוי בהתנהגותם. במילותיו שלו (עמ' 353): "אם ניתן חופש פעולה לנוער, הוא לא ישאיר לבנה על לבנה ויהרוס הכול. מתפקידנו להוביל אותו לכיוון הנכון והרצוי, אבל מבלי שהוא ירגיש שהוא מובל." הדוגמה האישית היא בראש וראשונה הכלי החינוכי הבסיסי. אפשר להתווכח על תפיסותיו ואמונותיו של אברהם (אייב) מור, אבל ברור שהספר נכתב מדם לבו, מתוך ניסיון חיים ואכזבות לא מעטות מהעולם שסביבו. עם זאת, יש בספר מסר אופטימי לפיו מי שעושה טוב, הוא ורק הוא ייהנה מהגמול. למקרא הדברים של אייב מור נזכרתי בדברי משורר תהלים (קיט, צט) 'מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי', שמשמעו שכל אדם יכול ללמוד מוסר השכל גם מהרומן החינוכי של המחבר.  
 
בשנים האחרונות מזכה אותנו אברהם (אייב) מור בשורה של ספרים (חלקם יצאו בעברית ובאנגלית): 'אבות ובנים', שהוא ספר הבנוי על זיכרונותיו ובקורות משפחתו ב-150 השנים האחרונות. אייב, שהשירה האפגנית מפעמת בו, כתב את ספרו 'חדש שירנו כקדם' ובו שירים שהושרו בשבתות ובחגים ובאירועים משפחתיים ובכך שימר אוצר תרבותי יקר ערך לדורות הבאים. ספרו השלישי 'גורלך בידך' (בשני כרכים) הוא ספר בעל אופי מוסרי, העוסק בתכונות ובהתנהגות בני אנוש, מתוך כמיהה אוטופית להגיע לשלמות ולצדק. ספרו הרביעי 'מחוראסאן ואפגניסטן לפאתי ניו-יורק', שבו הביא את סיפורם של יהודי אפגניסטן במרוצת הדורות. הוא מעמיק אל עשרת השבטים האובדים, דרך סיפורם במרוצת הדורות מסיים בהגירתם לארצות הברית. אהבתו העצומה למוסיקה ולפיוטים במחוזות ילדותו הביאה להפקתם של 9 דיסקים ובהם פיוטים, מנגינות ונעימות של יהודי אפגניסטן ובוכרה. ספרו החמישי 'הטוב והרע שבתוכנו' הוא ספר המצייר את האופי האנושי עם מסרים לעולם טוב יותר. 

***

על ספרו של אברהם (אייב) מור "הטוב והרע שבתוכנו "
 מאת זאב יקותיאל


למדתי לפני שנים רבות כשספר יוצא לאור מאותו רגע הוא כבר " לא שייך למחבר" אלה שייך לקורא
ועל אחריותו כל הפרשנות, והפרשנות שלי לספר כזו :
 מאחר ואני מכיר את אייב אני כל הזמן שומע כאילו הוא מקריא לי ולכן הדמיון שלי מסונן דרך דמותו של אייב ולכן אני לא הקורא האנונימי אלא נגוע בעניין 
להערכתי אייב כתב את הספר כמעיין סיכום ביניים ואוטוביוגרפיה פנימית והמשך רצונו לתת ולהעשיר. בספר הוא מביע את מחשבותיו, הגיגיו, פועלו ואפילו טעויותיו ומחלק את כל אלו בדמויות בספר. ניכר שמהותו של הספר היא בצורך ובניסיון להעביר חוכמת חיים ולהחכים ולהעשיר אחרים ואפילו להתחשבן עם אחרים, וזאת מבלי לפגוע באיש בחזקת " כל הדמויות בספר הן פרי דמיון וכו'..."
מצאתי שאם מפסיקים את רצף הקריאה ניתן לקרוא בהמשך וגם אם מדלגים הדיון נמשך.
זהו ספר שאם קוראים בו אפשר שוב לחזור ולעבור עליו. לכאורה הוא רומן, אני רואה בו ספר הגות
גילוי נאות : רצף הקריאה שלי אינו אחיד ודילגתי מידי פעם 
אייב תמשיך לכתוב
בברכה
ידידך זאב יקותיאל





הזמן עושה את שלו
(פרק מהספר)

בדרכם על הסיפון הם נתקלו בזוגות נוספים וגם באנשים בודדים שטיילו להנאתם על האוניה. היו כאלה שנעו בכיוון יחד איתם והיו אחרים שנעו בכיוון ההפוך. טוביה וגליה ציינו לעצמם היכן התחילו, כדי שיידעו לסיים באותה נקודה לאחר שיקיפו את כל האוניה. טוביה העיף מבט בשעונו, מתוך סקרנות לדעת כמה זמן יימשך הטיול לאחר שישלימו את ההקפה על הסיפון. תוך שהם מטיילים להנאתם אמר טוביה: "גליה, אני רוצה לומר לך שהחבורה שלנו כאן מורכבת מאנשים נהדרים, וכמובן שאת בראשם. במהלך שנותיי עלי אדמות הכרתי לא מעט אנשים והיו לי לא מעט ידידים, אבל כאלה חברים טובים ומעניינים לא היו לי. מעניין, אם חושבים על זה, שבזמן שאנחנו ילדים יש לנו את המסגרות של הילדות, מהשכונה ומבית הספר, אז אנחנו חושבים ובטוחים שאלה החברים הכי טובים שיש לנו, הכי מתאימים. והנה חולפות כמה שנים והטעם משתנה. החברים הטובים בגיל התיכון מתחלפים ויש לנו חברים אחרים. מאוחר יותר, כשאנחנו בצבא, החברים הטובים הם חברים חדשים שאנחנו מכירים. אני זוכר חברים כשהיינו בגילאי 20־30 וחברים שיש לנו היום, בגילנו, והם טיפוסים לגמרי אחרים. הטעם שלנו במשך השנים הוא לגמרי שונה. לפעמים אדם אומר לעצמו: מה קרה לי אז? איך הסתדרתי עם פלוני אלמוני שהיה החבר הכי טוב שלי? איך בחרתי אותו? מה מצאתי בו? הרי אם אפגוש אותו היום לא יהיה לנו נושא שיחה משותף. והתשובה פשוטה, כי הטעם היום והטעם אז הם שונים בתכלית".
לרגע השתרר שקט, וגליה אמרה: "תראה טוביה, עם השנים, האנשים משתנים. חלק מהם מתפתח לכיוון חיובי והם עולים מעלה, באקדמיה או בעסקים או במעמד החברתי. יש כאלה שמקבלים תפקידים ציבוריים, אם זה בשכונה, בבית־הכנסת או במועצת העיר. ולעומתם, חבריהם דורכים במקום ולא מתקדמים, ואולי אף הולכים אחורה. ואז נוצרים פערים רציניים בין החברים לשעבר. אחד מהם הולך ומתקדם כלפי מעלה ולעומתו השני דורך במקום או מידרדר לאחור. ואז מתרחשים מפגשים קשים ורגעי מתח בין החברים, כמו הסיפור ששמענו היום על מיכאל בטורקמניסטן שהתקדם מעלה, ולעומתו חברו לשעבר מואב דרך במקום והפער ביניהם יצר רגשות קנאה ובעקבותיהם הלשנה ובגידה. זה כמו אותו בחור שלא התקדם ואמר כביכול לחברו: באיזה רשות אתה מתקדם כך בצורה כל כך נמרצת ואתה משאיר אותי ככה מאחור? בגלל התקדמותו של החבר נוצר ואקום אצל החבר שלא התקדם, ורואים בבירור את הפער בין שניהם. המצב הזה מבליט את החבר שלא התקדם, שכן אם שניהם היו מתקדמים באותו קצב או דורכים במקום, לא הייתה נוצרת שום בעיה ביניהם והחברות הייתה נשארת".
"אני רואה שאת הבנת אותי יפה וממש קלעת למטרה", אמר טוביה לגליה. "כמו שהסברת, ככה זה קורה בחיים. מעניין גליה איך האדם, כלומר את, אני והוא, וכל אחד ואחד מאיתנו בוחר את חבריו. האם זה בידינו? האם יש בזה חוקים או תנאים מיוחדים, שגורמים לנו להסיק מסקנות? איך אנחנו יודעים אם קבוצה מסוימת של אנשים תתאים לנו בתור חברים? האם נתת את דעתך על החשיבה הזאת?
"אני לא מתכוון דווקא ליחסים או לבחירה בינו לבינה. אני מתכוון לחברים כקבוצה. לדוגמה, החברים העכשוויים שלנו: מי בחר את מי? האם הם בחרו אותנו או שאנחנו בחרנו אותם? מה הולך פה? איך השיטה הזאת עובדת. מה מושך אותנו לבחור דווקא בחבר הזה ולא בחבר אחר? מה מאחד אותנו בתור חברים?"
גליה ענתה: "הנקודה שהעלית היא מאוד מעניינת. לא כל אחד ולא בכל יום יחשוב בדרך החשיבה הזאת, כפי שאתה הצגת אותה. האמת היא טוביה שלא יצא לי לחשוב על הנקודה הזאת בדרך שאתה העלית. הייתי רוצה שאתה תמשיך לנתח את הרעיון המיוחד, של חברים וחברוּת".
"רק רגע גליה", אמר טוביה. "לפני שאמשיך בנושא שלנו, שימי לב לאן הגענו בטיול ההליכה שלנו. כאן בדיוק התחלנו את הסיבוב על הסיפון. עכשיו אנחנו משלימים את הקפת האוניה. בואי נראה כמה זמן ארך לנו להקיף את האוניה סיבוב שלם - וזה יצא בדיוק 13 דקות, בהליכה לא מהירה כפי שאנחנו צעדנו בניחותא. האם תרצי לעשות עוד סיבוב כדי להמשיך את השיחה המעניינת שלנו?"
"בוודאי, בכיף", היא ענתה.
"אז איפה עצרנו בשיחה שלנו?", שאל טוביה. "אה, כן. אני אנסה לנתח את הרעיון המעניין שהעליתי. אני אתחיל ואת תעזרי לי להמשיך. ובכן, לדעתי זה מתחיל במראהו של האדם, אופיו או מבנהו של מי שאנחנו רוצים בחברותו. כלומר, בהתחלה, עוד בטרם למדנו להכיר מקרוב את האדם, לפני שהתחברנו אליו. אחר כך, בשלב השני, ייתכן שכאן כבר נכנסת לתמונה ההשפעה של אישיותו, כלומר חוכמתו, דרך החשיבה שלו, השכלתו והדרך שבה הוא רואה ומקבל את פני הדברים. התנהגות הולמת, אדם שמתחשב בזולת, איך הוא מגיב לכל עניין ועניין. כלומר, אדם מחפש לעצמו חבר שיתאים פחות או יותר לאישיות של המחפש עצמו. לדוגמה, אם האדם הוא שובב, אז יש סיכויים שהוא יחפש לעצמו חברים שובבים. אם הוא אוהב פילוסופיה, הוא לא יחפש חברים ש'מכורים' לכדורגל אלא כאלה שאוהבים פילוסופיה. יכול להיות שאדם חובב פילוסופיה הוא במקביל חובב ספורט, ואין עם זה שום בעיה. אם האדם הוא ישר דרך ולא מושחת, קרוב לוודאי שהוא ירצה לבחור לעצמו חבר ישר ולא נוכל. ודוגמה אחרת, אם האדם הוא דתי במלוא מובן המילה, הרי שקרוב לוודאי שהוא ירצה להיות בקרבתם של אנשים דתיים מסוגו ולא בקרבתם של מחללי שבת ואוכלי טריפות. 
"וכך בדיוק זה גם להפך: לאדם לא דתי יהיה לא נוח להתחבר עם חברים דתיים. ההבדלים הללו בין אמונתו לבין חוסר אמונתו של החבר יגרמו למתחים ולהתנגשויות ביניהם. ואני מתכוון למישור הכי בסיסי של חיי היום יום. לדוגמה, אם החבר החילוני ירצה לערוך טיול מהנה בחיק הטבע בשבת, חברו הדתי לא יוכל להצטרף אליו. לעומתו, החבר הדתי מוצא עניין בשיעורי תורה והלכה ופוקד בשבת את בית הכנסת שלוש פעמים. לחברו החילוני זה נראה לא מעניין ואף בזבוז זמן יקר. והנה את רואה שכבר בשלב הראשון של החברות האפשרית שניהם עולים על מסלול התנגשות. 
"עוד נקודה חשובה היא מעמדו של החבר החדש. האם הוא אדם עשיר? האם הוא רופא, פרופסור או דוקטור? האם הוא פוליטיקאי בכיר? אם שניהם נמצאים פחות או יותר באותה רמה, לא תהיה להם בעיה להתחבר. אבל אנשים במעמד מאוד שונה, אם קיימים ביניהם הבדלים משמעותיים, הם לא יוכלו להיות חברים. ואני מתכוון לחברים שנפגשים לעתים תכופות. כלומר ייתכן מצב שאדם יאמר על פלוני שהוא ידידו או חברו, למרות שהם לא נפגשים בתדירות גבוהה במפגשים בין חברים. אפשר לסכם זאת בקצרה בפתגם 'מצא מין את מינו'. האדם יחפש כחבר אדם הדומה לו. אני בטוח שישנן עוד נקודות רבות שאפשר להכליל ברשימה שהזכרתי קודם לפנייך".
גליה השיבה בחיוך: "אצלך טוביה מתגלים כל יום רעיונות חדשים ודרכי חשיבה אחרות. אולי משום כך אני בחרתי בך כחבר שלי. והנה אתה רואה כי קשה לדעת כאן במקרה הפרטי שלנו: האם אני בחרתי בך או שאתה בחרת בי. זה תהליך שפועל בשני הכיוונים, הלוך ושוב, מאחד לשני. טוב, במקרה שלנו אני חומדת לצון וצוחקת. הנושא שלנו הוא קבוצת חברים. ובכן, הזכרת הרבה נקודות ואני מסכימה איתך. ואם נחטט הרי שנגלה עוד נקודות חשובות המקשרות בין בני האדם. בדרך כלל גם ההשתייכות האתנית של בני האדם לקבוצה זו או אחרת היא גורם משמעותי ביצירת חברויות. אם לדוגמה אנחנו מדברים על אזרחי ישראל, אז מוצא עדתי הוא חשוב. קרוב לוודאי שיליד אירופה ירצה להתחבר עם אדם שגם הוא יליד אירופה, ויליד אסיה יחפש חברים מאותו מוצא. בארץ יש לנו הרבה עדות, קיבוץ גלויות, וכל אחד יכול למצוא את בני עדתו. אבל זה לא דבר שהוא הכרחי, שכן עם הזמן רואים שהנקודה הזאת של המוצא היא הרבה פחות חשובה משהייתה בעבר. 
"אם לפני דור הסתכלו בתמיהה על בני זוג נשואים שלא מאותו מוצא עדתי, הרי שהיום זה כבר לא נושא לשיחה, וטוב שכך. לילדים בעלי גוון עור כהה יש שם משפחה אשכנזי, וילדים בהירים נושאים שם משפחה המלמד על מוצא תימני או מרוקאי. יש כבר ערבוביה ברוכה של מוצאים ועדות. אבל אם ניקח דוגמה אחרת של ניו יורק, כאן יש לנו ממש ערב־רב של עמים ודתות. יהודים לצד נוצרים ומוסלמים, יוצאי צפון אירופה בהירים לצד יוצאי אפריקה שחומי־עור, כאלה שמקורם באסיה והם מלוכסני עיניים, ודוברי ספרדית שבאו מדרום אמריקה. אפשר לומר שנכנסנו לרחוב עם שלט "אין כניסה". אתה רואה, כשמתחילים לבחוש מגלים עוד ועוד סיבות לבחירת חברים, ויש הרבה. אתה לא תלך להיות חבר עם כומר או קאדי, כי המפריד ביניכם רב מאשר הזהה. על מנת שהחברות תהיה מתאימה, צריכים להיות הרבה דברים משותפים וקרובים זה לזה כדי שלא יהיו הבדלים משמעותיים. אם זה מבחינה כספית, מעמדית, השכלתית, דתית, התנהגותית, תחומי התעניינות וכן הלאה". 
וטוביה הוסיף: "את רואה גליה, כשאנשים מתחילים לשוחח בנושא מסוים, תוך כדי שיחה וניתוח צצים ועולים רעיונות ונושאים חדשים. אדם מגלה עולם ומלואו שכלל הוא לא היה מודע לקיומו. לפני כן הוא לא חשב עליו ולא נתן את דעתו על הנושא, שכרגע עומד על הפרק".
גליה ענתה כשהיא ממשיכה את דברי טוביה: "זה מה שנהוג לומר כי ככל שאתה דן בנושא ודש בו עוד יותר, מנתח ומעמיק, מתברר לך עד כמה שאתה לא ידעת קודם וכמה שיש עוד ללמוד ולחקור. וכפי שאומר הפסוק, 'מכל מלמדיי השכלתי". והנה אני רואה שבתוך כך הספקנו לסיים עוד הקפה מסביב לאנייה ואנחנו יכולים לזקוף לזכותנו שני סיבובים".
"ובכן, אחרי שפרענו את חובנו הבריאותי לגופנו וצעדנו על האוניה, מותר לנו ללכת לישון. שנעשה את זה?", שאל טוביה.
"אני חושבת שכן", ענתה גליה. "אנחנו צריכים להשאיר מקום לסיבובים נוספים על האוניה, גם למחר ומחרתיים".

Share by: