זילפה בכצ'י היא משוררת ציונית דגולה שכתבה שיר אהבה וגעגועים לארץ הקודש, לעיר ציון וירושלים. עתה מלאו 77 שנים למותה (2016).

זילפה בכצ'י נולדה בהראת ועלתה לרגל לירושלים בשנת 1914 עם בעלה נתנאל לפני 98 שנה.

לאחר זמן מה חזרו שניהם להראת אך זילפה התכוננה לשוב לארץ הקודש. בזמן ההכנות לעלייה נרצח בעלה ע"י מוסלמי שיעי בשל היותו יהודי. לאחר מספר שנים עברה זילפה בכצ'י לעיר מַזַאר-א- שריף ומשם עלתה לארץ בשנת 1932, חייתה בארץ כשמונה שנים, וכשהלכה לעולמה נקברה בהר הזיתים. קברה לא נמצא עד היום, וכנראה חולל על ידי הירדנים.

השיר "כאשכי באל דאשתם, מיפרידם" - "לו כנפיים היו לי ועפתי" מאת זילפה בכצ'י נכתב בפרסית- יהודית והמשוררת הלחינה לו מנגינה שהתחבבה על היהודים באפגניסטן. זבולון קורט ששמע אותו עוד בהראת, פרסם את השיר לראשונה בחוברת "ידע עם" מס' 33-34. בשיר 35 בתים. המתרגם הראשון של השיר לעברית היה ששון סימן טוב. 

בשנת 1968 קרא ראובן קשאני לראשונה את השיר ב"ידע עם". באפגניאדה, הכנס השנתי של המכון לחקר יהדות אפגניסטן שנערך ע"י עתון "משואה" בשנת תש"ע, הועלה זכרה של המשוררת במלאת 70 שנה למותה. לקראת הכנס תורגם השיר מחדש ע"י מר שלמה בצלאל והולחן בנעימה מסורתית עתיקה ע"י אברהם מור. לזילפה יש צאצאים בארץ והם יצרו עמנו קשר ושלחו לנו את התמונה של בתה של זילפה בכצ'י.

השיר המקונן על חורבן בית המקדש שהיה מלא באורו של אלוהים, על הכותל המערבי העזוב, על קבר רחל השומם, מסיים בתקווה "יתקע בשופר זרובבל ויביא בשורת אל".