רפאל עבד במסחר פרטי וחנה עבדה כספרנית ובסיוע סוציאלי לקשישים.

כיום חנה מתנדבת בגן ילדים ברמת גן.

לפני שקראו לנו אחר כבוד לחדר האורחים לאכול פלוב , ניהלנו במטבח טוּצִ'יָאק (שיח נשים) קטן.

צילה זן-בר החוקרת את נושא הנשים האפגניות בקהילה שאלה את חנה כיצד נקבע מעמדה של הכלה האפגנית, על מה דיברו בעת שתכננו את הזיווג, ומה אמרו לחָאזֵנְדֶה (משלחת השידוכין) שבאה לבקש את ידה של הכלה מהאיש הבכיר במשפחה.

ללא היסוס ענתה חנה שלא הכסף קבע ולא יופייה של הכלה, אלא הייחוס בלבד, בתם של מי היא הכלה ומה מעמדם החברתי בקהילה.

הפלוב של חנה הוא עם רצועות גזר, אורז, כרעי עוף, וגרגרי רימון מפוזרים מעליו. הוא היה טעים להפליא. הארוחה אותה קינחנו בקפה טורקי ישראלי תובלה בסיפורי זיכרונות רבים.

רפאל גרג'י, נינו של מולא מתתי'ה גרג'י ונכדו של מולא אשר גרג'י, הובא ביום שני כ"ד בניסן תשע"ח למנוחת עולמים.

ת.נ.צ.ב.ה

רפאל היה איש חביב וצנוע, תמיד נחבא אל הכלים. בשנים האחרונות חלה וטופל במסירות ע"י חנה אשתו תבדל"א.

להלן אנו מביאים ראיון משפחתי שנערך עמו ועם חנה אשתו תבדל"א לפני מספר שנים.

יהי זכרו ברוך