אפגניסטן אהובתי
אפגניסטן אהובתי
תערוכה במוזיאון על התפר בירושלים
התערוכה 'אפגניסטן אהובתי' מביאה לראשונה את צילומיה האחרונים קודם הירצחה של הצלמת אניה נידרינגהאוס
בתעוד נדיר ורגיש של חיי הנשים עם שחרורן משלטון הטאליבן
התערוכה תוצג מ 22-5-2016 ועד 1-10-2016
הצלמת הגרמניה זוכת פרס הפוליצר,אניה נידרינגהאוס, תיעדה במשך 20 שנה את אזורי המלחמה ומוקדי הסכסוכים ברחבי העולם בין היתר את יוגוסלביה, ישראל, כווית, לוב, עירק, ואפגניסטן, אליה שבה מספר פעמים. צילומיה הופיעו בעמודים הראשיים של טיים וניוזוויק ומיטב העיתונים ברחבי העולם. הצילומים תרמו לזיכרון הקולקטיבי של כולנו וספרו את סיפורו של היחיד במציאות קשה דרך המסר ההומאני הברור שעלה מהם.
מוזיאון על התפר, המוזיאון החברתי היחיד בישראל, מתכבד, יחד עם משרד החוץ הגרמני, להציג לראשונה את אפגניסטן אהובתי.
התערוכה פותחת צהר מרתק אל חיי הנשים באפגניסטן, מדימדומיו של שלטון הטאליבן ועד ניצני השחרור וקבלת הזכויות. המבקרים מוזמנים לגלות את היכולת האנושית המופלאה למצוא נקודות אור ושמחה גם במציאות קשה ומורכבת. התערוכה מעבירה מסר המהדהד כמסמך וכצוואה של צלמת יוצאת דופן זו, מסר של אנושיות וחמלה המחברים את כולנו ללא הבדלים של דת, גזע, לאומיות ומגדר.
ב 4 באפריל 2014 נורתה אניה נידרינגהאוס למוות על ידי איש טאליבן.
ימים א,ב,ד,ה בשעות 10:00-17:00 , ימי ג, 14:00-20:00 ,ימי ו, 10:00-14:00,
רחוב חיל ההנדסה 4, ירושלים, טלפון 02-6281278
תחנת הרכבת הקלה: שבטי ישראל
אוטובוסים: קו 19
בני הקהילה האפגנית מוזמנים לבקר בתערוכה החל מה - 22 במאי, 2016
קבוצת שגי"א עלתה לירושלים לראות את תערוכת "אפגניסטן אהובתי"
רשמיה של נחמה מישאלי מהתערוכה
"למתבונן זו רק חוויה צילומית, אך לנשים המצולמות, זו חווית היום יום שלהם, על כל ההשלכות. הטלטלות שהן עוברות בחיי הפרט, בחיי המשפחה, ברחוב, כנשים , כאמהות, כילדות, כבני אדם שגזלו מהן את חירותן הבסיסית להיות הן, וכל הישות שלהן מסתתרת תחת גלימה מחוררת בפנים, ללא יכולת הבעה, ללא זהות, ועם איסורים מפורשים של שלילת חירות ההצבעה, הלימוד, הליכה חופשית ברחובות, ועוד ועוד.
תמיד כנועה לאדון הבית, לאדון השלטוני התורן , שברצותו אוסר וברצותו מתיר.
גם בימים בהם מסתמנת רוח חופשית יותר, ניתן להבחין בצילומי פניהם של הנשים, את החשש, הפחד, אי האמון . העינים כאילו מספרות הכל.
הורגש מאד העדרו של החיוך. ואני בטוחה שהצלמת הדגולה, לא דילגה על צילום כזה, אלא פשוט לא מצאה אותו.
לא פעם אני מודה לציונות, שסחפה את הורי ללכת אחרי המית ליבם ולתורת ישראל, שדחפה אותם לממש את אהבתם לירושלים ולארץ הקודש, בקיום הפסוק בשנה הבאה בירושלים. שאחרת, עוד הייתי מסתובבת בשמלת האהל, המטשטשת זהות ומצטלמת בפנים כבויות."
בברכה, נחמה"
לפניכם התמונות המביקור בתערוכה, והביקור בכותל אליו הלכה הקבוצה לאחר הביקור במוזיאון.
