אביגדור גרג'י - הילדות האפגנית שלי

אביגדור גרג'י
הילדות האפגנית שלי



מזל טוב לאביגדור כתבנו בארה"ב, במלאת לו בחודש זה 70 שנה, מאת כל צוות המערכת! 

אביגדור גרג'י

נולדתי בירושלים, אך בהיותי בגיל שנה עברה משפחתי לת"א. קרובים רבים שלנו גרו בירושלים, כך שביקרתי רבות בעיר עם הורי ובמיוחד עם אימי. הזכרונות עדיין עימי לאחר כל השנים, ובכל ביקור בירושלים רגלי מובילות אותי למחוזות הילדות .שכונת הבוכרים, בית ישראל, גאולה, מאה שערים. הרחובות, המראות, הריחות והאישים הססגוניים עדיין חרוטים עמוק, והם צפים ועולים.

דודה לאה

דודה לאה דיל-גרג'י, אחות אימי מלכה ובתו של סבי מולא אשר גרג'י זצ"ל, הייתה האשה האהובה עלי. יפה, אצילה, עדינה,חכמה, רכה ואוהבת. גידלה לבדה את בנה בנימין שהתייתם מאביו בגיל צעיר. 
תחילה ביקרתי בביתם בחצר הגדולה, ומאוחר יותר בבית הפינתי ברחוב בר אילן 1. כמה אהבתי להיות שם, חיכיתי בכליון עיניים לשמחה משפחתית והיו רבות כאלו.
השיחות שלה, המאכלים הנהדרים, הממתקים, העוגיות, הנוף שנשקף מהקומה השנייה, הדרך למטה לסנהדריה. פטירתה ללא עת הייתה מכה קשה עבורי.

דודה שרה

דודה שרה גרג'י, אחות אימי, התעוורה בילדותה לאחר מחלת עיניים. אחת הנשים החכמות ביותר שפגשתי. התגוררה עם סבי. 
אביה, הרב מולא אשר גרג'י זצ"ל, גר באותה חצר מפורסמת ברחוב רייכמן שבה התגוררו רבנים אחרים כמו: אפרים גול ויוסף יונה. דירת חדר גדולה לכל משפחה, באר מים במרכז החצר, ושירותים משותפים ליד דלת הכניסה לחצר. ללא מושב אסלה אך עם הרבה זבובים מסביב...
דודה שרה עשתה את כל עבודות הבית, ישבה ליד הדלת וקיבלה את פני הבאים. היא הייתה מקור המידע של המשפחה, זכרה כל מאורע וכל יום הולדת, ומאוחר יותר עברה לבית האבות ברחוב יחזקאל.  
בכל ביקור בירושלים ביקרתיה ולקחתי עימי ידידים וידידות להתגאות בה. היא ישבה דרוכה, וכשדלתה נפתחה, זיהתני מיד עם המילה הראשונה. 
הייתה אשת סודי וסיפרתי לה כמעט הכל. היא הציעה לי עצות נבונות בביקוריה בביתנו. 
נדהמתי תמיד כיצד התהלכה ותימרנה בבית ללא היתקלות ברהיטים מסביב. ישבה עם טרנזיסטור גדול והקשיבה לחדשות. זכורני שאמרה על שדרן הספורט נחמיה בן אברהם: "מי זה שמדבר מהר כמו אוירון?" על רצח קנדי אמרה:"וובֵלו, צ'טו אודמו אינקורו מיקונן?" (איך אנשים מסוגלים לעשות דברים כאלה)?
כמה אנקדוטות: 
- היא רחצה אחד מבני דודתי כשהיה ילד בביתנו ושמענו אותו צורח: "צ'שמומו ווקונם או בבנדם?" (לפתוח או לסגור את עיני?) אמר כך משום מי הסבון הצורבים ככל הנראה.
- יום אחד בתחנה המרכזית בירושלים , חשבתי שאני חולם. ראיתיה יושבת עם רובה ביד, שאלתיה "מה קורה"? והיא סיפרה לי שאחד מבני דודתי שליווה אותה לביתה הלך לשירותים וביקשה לשמור את הרובה עבורו. 
- באחד הימים לקחתיה לביקור אצל אחד הקרובים בת"א, בדרך לא דרך , צרה ומפותלת עם עליות וירידות, וזרועה באבנים, שגם לי היה קשה להלך בה, ולפתע היא אמרה לי: וובלו, צ'טו אודמו אינג'ו מינשנאן..לעזאזל , כיצד אנשים מסוגלים לגור במקום כזה...

כמה סמלי היה כשנפטרה והלוויתה הייתה בערב בחשיכה לאור פנסים.

סבתא דבורה

סבתא דבורה גרג'י גול, אשתו של סבי אשר גרג'י. איזו אישה נפלאה, תמיד עם חיוך. חוש ההומור של משפחתנו מגיע ממנה. ישבה עם בנותיה עד שעות הבוקר והבדיחות והצחוקים "עפו" מסביב. 
משפחות הסבים הגיעו ארצה ישר לביתנו. היינו הולכים לילה לילה לשדה התעופה לקבל פניהם לשווא, ולבסוף הגיעו אלינו בהפתעה. 
הדבר הראשון שבו הבחנתי היה המלבושים הססגוניים והמרהיבים בשלל צבעים: כחול, ירוק, צהוב, אדום. 
אריגי המשי, התכשיטים, בגדי הסבים, הכובעים, המעילים, המכנסים הרחבים. לצערנו, הסבתא הלכה מאיתנו ללא עת מפגיעת רכבת, רכב אותו לא הכירה בעבר.

סבא אשר

סבא אשר-סבי, הרב מולא אשר גרג'י זצ"ל. ללא ספק, הדמות המרשימה ביותר שפגשתי בחיי. מעולם לא פגשתי אדם בעל עוצמה וגדלות כמוהו. הקרין מלכות, הוד והדר. עיניו היו חודרות ורואות הכל והצמיתו אותך למקומך. כולם נאלמו דום בנוכחותו וגם נרתעו ממנו, זכר לימים בהראט שם היו תלמידיו בבית הכנסת והמדרש.
לכן נראה לי שהוא חש בודד, כי היה בו גם צד נוח וחם, היה בעל חוש הומור ואהב חברה. 
הייתי ילד בזמנו ולצערי לא ניהלתי שיחות עימו, אך נדמה לי שהוא חיבב אותי ונהג לשלוח לי כרטיסי ברכה לראש השנה.
בביקוריו הרבים בביתנו הייתי לצידו רוב הזמן כשאני עוקב אחריו. כמה גאה הייתי ללוותו לבית הכנסת, מרגיש את המבטים הנעוצים בנו, ולשבת לידו בבית הכנסת. זכורני שבאחד החגים הוא היה החזן של כל התפילות בקולו הערב ואף נשא דרשה. מכל רחבי העיר נהרו לשומעו והמתפללים צבאו על הפתחים. פיו הפיק מרגליות ודברי חכמתו לא יסולאו בפז.
דוגמא לחוש ההומור שלו: באחד הימים בת דודתי שהייתה שובבה גדולה נעלמה לפתע וכולם החלו לחפשה. הוא אמר: "מה הבהלה, יבוא על הברכה מי שלקח אותה..."
סבא הרב מולא אשר גרג'י

בנימין גרג'י
הרב והמחנך רבי בנימין גרג'י זצ"ל. איזה אדם נפלא. מחנך דגול שהלך בעקבות אביו רבי יוסף גרג'י זצ"ל. עם עברית שורשית ונהדרת, אסף סביבו את הצעירים והרביץ בהם תורה, נשא דרשות חוצבי להבות. היה בו להט עצום לעשייה בכל מקום.
בביקוריי בירושלים הייתי יושב לעיתים בכיתתו, בשולחן הראשון, גאה בו, ולאחר מכן היה לוקחני לביתו, ואשתו הייתה מפנקת אותי בממתקים ומאכלים טובים.

בנימין גרג'י

חנה אהרן גרג'י

חנה אהרן- גרג'י, אחותו של רבי בנימין גרג'י, אשתו של אבא אהרן הנפלא. איזו אשה נהדרת, ידידה טובה של אמי. הייתה מבקרת בכל בתי הקרובים ומעודדת וממריצה בקולה הערב ובעברית הנפלאה שלה. "לא לדאוג יהיה בסדר", אלה היו דבריה תמיד.

שרה גול

שרה גול לבית יקותיאל, אשתו של שלום גול הוא בנו של הרב אפרים גול, ואימו של אריה גול ז"ל, שהיה נשיא אתר האפגנים. עוד אישה נפלאה, ידידה טובה של אמי שנפטרה ללא עת, רבת חסדים.

אביגיל גרג'י

אביגיל גרג'י, אשתו של דודי שמעון גרג'י, בתו של הרב אפרים גול, ואחותו של שלום גול. גידלה את משפחתה הענפה, ויום יום יצאה מביתה לעזור לנזקקים ולתת מילות עידוד לחולים בקולה הרך והחמים.

בית הכנסת ישועה ורחמים

בית הכנסת ישועה ורחמים שכן ליד בית סבי. המה ממתפללים בשתי הקומות.
כמה מהדמויות הבולטות: יוסף ואברהם אליאס, הבצלאלים, אבא גול הנהדר עם זקנו העבות, קולו המיוחד וחוש ההומור שלו.
החגים, פורים עם התחפושות והרעשנים, שמחת תורה עם הרימונים והריקודים, החצר ההומה, המקום נראה לי כמקדש מעט.
פנים בית הכנסת ישועה ורחמים
שער בית הכנסת ישועה ורחמים
יוסף אליאס
אבא גול
בכל ביקור בארץ, בירושלים, רגלי מובילות אותי לרחובות ולבתים של ימי ילדותי.
רחוב יפו, מאה שערים, גאולה, שכונת הבוכרים, המולה רבתי מסביב.
הנה חנויות הירקות, המאפיות, בעלי המלאכה, בתי מוסיוף, הכוכים הקטנים. 
אולי גם דמויות העבר יופיעו, גיבורי ילדותי.
הנה החצר של סבי, אך הוא בנוי ומגודר.
הנה בית הכנסת, מה רואות עיני? צובעים ומשפצים את שער הכניסה, זה השער צדיקים יבואו בו..גם בחצר עובדים במרץ, מחדשים, יש דור חדש ממשיך מסורת אבות, אני נכנס פנימה, הכל כימים ימימה, הנה המושבים, הספרים, ההיכל ,הפרוכת, תשמישי הקדושה, הרימונים, הקולות , והדמויות צפות ועולות ועימן הזכרונות שלא ימוגו לעד.
סבא-מולא מתתיה גרג'י, סבתא שושנה ויוסף
האחיות
מימין: דודה לאה גרג'י-דיל,בני דיל ואשתו,  אמי מלכה גרג'י, דודתי ברוכה פנחסי- גרג'י, דודתי שרה גרג'י, וחנה אהרן-גרג'י.
בית ברחוב דוד בירושלים
רחוב דוד בירושלים
שכונת הבוכרים בצומת יואל ובצלאל אשכנזי
מוסדות אור שרגא בשכונת הבוכרים
הבית ברחוב בר אילן
Share by: