משה חי כהן עמבאלו

בס"ד

משה חי כהן עמבאלו


מאת הנכדה נועה נבו


 



   
ההורים אהרן כהן עמבאלו ורחל לבית סימן טוב ז"ל שלישי מימין, שורה עליונה: ערב עלייתו ארצה, בעודו בן 17, שנת 1949

סבי משה חי (חייכה), בן לאהרון כהן עמבאלו ולרחל לבית סימן-טוב, נולד במזאר א-שאריף ביום שישי בכ"ד במנחם אב ה'תרצ"ב, 26 באוגוסט 1932. הברית נערכה בשבוע שלאחר מכן בא' באלול. לאחר פרק זמן, שבו הוריו יחד עימו לעיר הראת.


למד בתלמוד תורה אצל הרבנים מולא יחזקאל ומולא אשר גרג'י זצ"ל ובסמוך להגיעו לגיל מצוות, נפטרה עליו אמו בדמי ימיה. בעודו מטופל בארבעה ילדים קטנים (משה חי, בן ציון, ברכה ורחל (דוחתאר)), נשא לבסוף אבי סבי, אהרון, לאחר פטירת אשתו הראשונה, את רחל לבית כהן לאישה. לאחר מכן נולדו יוכבד, נפתלי, אריה, שושנה, שמעון ומרדכי.

כמיהתו לציון ולמקומות הקדושים הביאה את סבי משה יחד עם אחיו בן ציון ובני דודים נוספים לעלות דרך טהרן לארץ ישראל בשנת 1950.
 
משה חי כהן עמבאלו עם עלייתו לארץ בשנת 1950


תחנתו הראשונה הייתה ירושלים, בבית דודתו מצד אמו, שרה ע"ה. בד בבד, יחד עם אחיו הכשירו את הקרקע לעליית יתר בני המשפחה לארץ ישראל. בשכונת בית ישראל שבירושלים התפללו בבית הכנסת "ישועה ורחמים".
סבא עבד בעבודות בניין מזדמנות ועשה הכשרה בנגרות.

   
שמחת תורה בישועה ורחמים תשי"ב, 1952. לצידו אחיו בן ציון ע"ה
וישר "קלטר" סימן טוב יבדל"א שמחת תורה בישועה ורחמים, תשי"ב, 1952



תמונות נוספות משנות החמישים:
   

   
 משה חי בחברת אליהו קורט ושמעון קורט ז"ל ולוי עמבאלו יבדל"א





ב-1959 נשא לאישה את רבקה בת תמר ויונה (יונה בלכי) לבית שמחה, ילידת קאבול.
 
משה חי ורעייתו רבקה ז"ל



יחד הם הקימו את ביתם בשכונת קרית שלום בתל-אביב והביאו לעולם חמישה ילדים: אילן, רחל, תמר, רפאל ויאיר.
באותן שנים נהג להתפלל בבית הכנסת "שערי רחמים" בשכונת שפירא והתפרנס בעבודות צבעות וסבלות.


   
בירושלים עם ילדיו אילן ורחל יבדל"א, בסוכות תשכ"ח, 1967 לאחר מלחמת ששת הימים בביתו, שנת 1993
   
בעת אירוע משפחתי
 עם הילדים והנכדים, שנת 1997

  
בבר המצווה של הנכד אביתר 2007 


בשנת 1976 עברה המשפחה לביתה החדש בעיר חולון.
בשנת 1984, בג' באדר א' ה'תשמ"ד, נפטר אביו אהרון כהן עליו השלום.
ב-1993 נפטרה אשתו רבקה ע"ה ועשרים שנה לאחר מכן ניחתה עליו מכה נוספת כאשר בתו תמר נפטרה בדמי ימיה.
פטירת בתו השפיעה עליו קשות ובעקבות כך גם מצבו הבריאותי הידרדר ולבסוף ביום חמישי, י' בסיוון ה'תשע"ה, 28 במאי 2015, החזיר נשמתו לבורא עולם ונקרא לישיבה של מעלה.

הותיר אחריו שלושה בנים ובת וחמישה נכדים יבדל"א (אביתר, נועה ומתניה נבו ויובל וגל בן-חיים).





דברי פרידה שכתב ונשא ביום הלוויה בבית העלמין בנו הבכור אילן יבדל"א


אבא שלנו, אבינו היקר.
היום אנחנו נפרדים ממך.
ביום חמישי, י' בסיון, מסע חייך בא לסופו. מסע שהחל בגלות אפגניסטן, דרך סמטאות ירושלים ורחובות קרית שלום ועד הבית הצנוע שבנית עם אמא בעמל, ביזע ובדמע.
חיים של יסורים ופרידות ידעת, אך גם ימי חסד של אור ונחמה.
את היקרות לך ביותר איבדת צעירות בשנים. אם. רעיה. בת.
תמיד ידעת לקום מתוך ההריסות ולשקם את חייך. אך השכול, האובדן הגדול של תמי היה אסון אחד יותר מדי, כבד מדי.
תודה לך, אבא, על החיים שהקדשת לנו, על הדרך שהענקת, על מורשת ישראל שהנחלת, על השבת היהודית, התפילות בבית-הכנסת והניגונים האפגניים.

אבא שלנו, באה עת פרידה.
נוח בשלום על משכבך לצידה של אמא שהלכה אחריך בארץ לא זרועה.
שלום לך, אבא.



שיר שכתב בנו הבכור אילן יבדל"א בעקבות הפטירה בתוספת קטע הסבר קצר


                                                                  * * *

תמיד היו פני אבי מוארים
כטוהר רקיע, כשמים בהירים.

כמו אהרן הכהן
וכמו כהן בבית-המקדש
תמיד נשא כפות-ידיו
והניח על ראש הניגשים אליו.

בקדושה עצם עיניו,
ובטוהר פנים
ברך באהבה ברכת-כהנים - -

(י"ג סיון ה'תשע"ה)


_______________

סמלי כי אבי נלקח לבית עולמו בסדר "נשא" בו קוראים את ברכת הכהנים.
יותר מכל חקוקה בזיכרון תמונה בה אבי מברך את הניגשים אליו בברכת כהנים.
במהלך ימי השבעה כתבתי שיר זה המבטא את אותה תמונה הממחישה את דמותו.



                                                                  * * *


דברים שכתבה ונשאה הנכדה נועה תבדל"א ביום הלוויה בבית העלמין


סבא,

נולדת מלפני כ-83 שנה בהראת, אפגניסטן וכשעוד היית נער בן 17 עלית ארצה, לציון.
אין באמתחתך סיפורי לוחמה וגבורה, אבל עשית צעד לקראת גאולת ישראל, חלק מהגשמת חזון קיבוץ הגלויות וקיום ההבטחה לשוב לכאן לארץ, שדורות מעמנו וממשפחתנו רק חלמו עליה.

היית איש פשוט שעבד מאז שנותיה הראשונות של המדינה בעבודות כפיים מאמצות; בניין, סבלות, צביעה וכך תרמת לפרנסת המשפחה.
ובכל זאת, אתה סבא שלי שאני מכירה מילדות.
שהיה מאיר לי פנים כשחזרתי מהגן, שקולו נשמע כל-כך נוגה בשירת "צור מי שלו" לפני ברכת המזון בשבתות ובחגים בניגון של יהודי אפגניסטן.

אני מצטערת על שלא הייתי עקשנית יותר ושלא הספקתי להעמיק לחקור אותך על חייך ומודה על מה שכן הספקתי לחלץ ולשמוע מפיך.

סבא יקר, נוח על משכבך בשלום,
סאת שלום אליהו הנביא.
אוהבים אותך תמיד, אביתר, נועה ומתניה הנכדים.










Share by: