אפיית הלחם בהראט

נאן
על אפיית הלחם בהראט, אפגניסטן

מתחם המגורים של היהודים בהראט כלל חצר מרכזית בה בנוסף  לחדרי המגורים והמטבח, היה גם תנור
שהוכן מגלילים של חומר. לכל משפחה היה יום אפייה שבועי.
באפייה השתתפו האם והבנות ובנוסף היו מזמינים את הנוֹנְוַא , היא האופה הגויה.


וכך כותב אהרן בצלאל בספרו "להניח ברכה" בהוצאת מכון בן צבי, תשס"ט, עמודים 61-62:

"לחם היינו אופים בבית. רק לעיתים רחוקות – למסיבות או לאירועים מיוחדים – היינו קונים נוֹנֶה בָּאזָארי (לחם שוק). לא קנינו קמח כי אם חיטה. את החיטה היינו מביאים לטחינה ואת הקמח היינו מאחסנים בכּנְדוּ (הכדים הגדולים) שבמרתף.
ביום אפיית הלחם היו אמא והבנות משכימות עם אור ראשון להכין את החַמִיר (בצק). הן היו מוסיפות לקמח מים וכדור קטן של בצק מהאפייה הקודמת, ששימש כשמרים, לשות את הבצק, מכסות את הקערה ומחכות שעות מספר עד שיתפח. לאחר שתפח היו מורידות ממנו גוש שישמש כשמרים לאפייה הבאה.

בכל חצר היה תנור. בונה התנורים היה מכין גלילים של חומר שנראו כמו חבלים עבים, מניח אותם זה על גבי זה ומחליק אותם בידיו עד שיצר מהם תנור שבסיסו רחב ופיו צר. כשהדליקו אש בתנור היה תוכו אדום ולוהט.

ביום האפייה  הייתה באה אלינו הנוֹנְוַא (האופה) הגויה. היא הייתה לבושה בבגד מיוחד וראשה היה מכוסה במטפחת שהגיעה עד עיניה, ובמטפחת אחרת שכיסתה את סנטרה, את פיה ואת אפה. על זרועה היה שרוול שכיסה גם את כף ידה עד קצות אצבעותיה. אחרי שהרטיבה את השרוול ואת מטפחות הראש כהגנה מפני כוויות, הייתה מניחה את הבצק המוכן (זַבַאַלֶה) על כרית, מכניסה את זרועה, ולעיתים את פלג גופה העליון, אל תוך התנור הלוהט ומטיחה את כיכר הבצק אל דופן התנור. לאחר זמן מה הייתה מוציאה את הלחם האפוי בעזרת מלקחיים ארוכים. הלחם שנאפה מקמח נקי היה טעים וריחני אך היה מתקשה לאחר כמה ימים. אז היינו טובלים אותו בתה או משרים אותו במרק.

בדרך כלל היו אופים לחם יותר ממה שהיה נחוץ בבית. היינו "מלווים" לחם לשכנים והם היו מחזירים לנו לחם ביום האפייה שלהם. וכך בכל בית ובכל יום היה לחם טרי לברכת "המוציא".

לפעמים היו משאירים לחמים אחדים בתוך התנור החם והם הפכו לנוֹן-גָאג (לחם צנים), פריך וטעים."
מערכת כלי אפייה, הראת, כאבול. ראשית המאה ה-20 עד אמצעה.
קערות לישה (לע'ן), סמובר פחמים, מערוכים (צ'ובכ) וכלי חירור (סוזנכ).
אוסף מוזיאון ישראל, ירושלים
תנור לאפיית מצה בבית הכנסת מולא שמואל בהראט

ד"ר צילה זן-בר, בסיועה של מרים וידל,  ביקשה מיפה גרג'י לבית בצלאל לאפות נאן בטעם של פעם.
אמנם לא בתנור כמו בהראט, אבל גם בתנור הבית של היום אפשר לקבל נאן פריך וטעים.


להלן המתכון של יפה:

מצרכים:
קילו קמח
מאה גרם שמרים
3/4 כוז שמן
מעט מלח
3-4 כוסות מים, כמה שהבצק "לוקח"
אופן ההכנה:
לשים היטב את הבצק, ויוצרים ממנו כדורים
מרדדים כדור בצק על השיש עד שנוצר עיגול בצק  דק, מפזרים מעליו קצח ושומשום ושמים בתבנית בתנור בחום של 200 מעלות. משך האפייה כ- 15 עד 20 דקות.
 יפה גרג'י    
 יפה ונורי גרג'י
 קאלאפושה- כיסוי לבצק כדי שיתפח

לישת הבצק

יוצרים כדורי בצק

רידוד הבצק

הנחה בתבנית

בדיקה אם אפוי

אכן, אפוי 

והנה הנאן לתפארת

נאן למהדרין, כולל הפרשת חלה

צילמה: מרים וידל
Share by: