מחזור החיים

מעגל החיים
הלידה
קטע מהפרק על קמיעות ואמונות, מתוך ספרו של אהרן בצלאל "להניח ברכה"
הוצאת יד בן צבי (עמ' 52): 

"נגד עין הרע ונגד אַזמָא בּיתַרוֹן (הטובים מאתנו – השדים) היו לנו קמעות ונוסחאות רבות.
שמעתי דברים אלה מפי אחותי רחל שזכרה אותם מהראת:
נשים ענדו על זרוען בָּאזוּבַּנד, תכשיט שהיה גם קמע נגד עין הרע. זו הייתה צינורית מכסף או מנחושת שבתוכה גלילי קלף – בדרך כלל ארבעה – ועליהם כתובים בידי סופר סת"ם שמות, מילים ומשפטים קבליים.
אישה הרה נשאה על צווארה פּוּלָאד, מקלון של פלדה שבשני קצותיו לולאות ושרוך קשור אליהם. הפולאד היה קשור לשרשרות של חרוזים גדולים ואליהם היו מחוברות שקיות קטנות ובתוכן מלח ואֵספַּנג' – זירעונים שהשמיעו קולות פיצוץ כאשר היו זורים אותם על גחלים, ונחשבו לסגולה נגד מרעין בישין. בחגיגות ובשמחות נהגו להעביר בין האורחים מחתה של גחלים וכל אחד בתורו היה זורה עליה אספנג', "שיתעוורו עיניהם של המקנאים". נוסף לפולאד נשאו נשים הרות על זרוען האחת נרתיק קטן של עור ובו ספר תהילים ועל הזרוע האחרת ענדו תלָסְם – לוחית מכסף או מנחושת שאותיות קדושות חקוקות עליה".
קמיעות הנקשרות לזרועה של האשה ההרה  
         באדיבות שלמה חיים בצלאל  



ברית המילה
מתוך ספרו של בן-ציון יהושע-רז "מנדחי ישראל באפגאניסתאן לאנוסי משהד באיראן"
הוצאת מוסד ביאליק (עמודים 390, 391)
פרק שלושים ושמונה
מחזור חיי אדם - הלידה

"...טקס ברית המילה שנערך למחרת היום התקיים כמקובל בבית-הכנסת ובנוכחות המונים. בנוסף לכסא של אליהו הונח מקל הליכה ובראשו גולת כסף, שנקרא 'המטה של אליהו' ובאי בית הכנסת נשקוהו..." 
כיסא אליהו מתוך הספר "אפגניסתאן" בהוצאת המרכז לאמנות יהודית 
3 מטות אליהו, מתוך הספר "אפגניסתאן" בהוצאת המרכז לאמנות יהודית
בגד שהוכן לתינוק מבעוד מועד, באדיבות רפי ורדי
מתן שמות / אריה אליסף
פרט פיקנטי לגבי מתן שמות בעדה
בנוגע לשם "אריה" בעדה האפגנית, אמי ע"ה סיפרה לי בשעתו, כי בהיסטוריה של העדה לא היה מצוי השם אריה בכלל.
רק לאחר שעלו לארץ התאהבו בשם הזה. כמעט אין משפחה שלפני כשבעים שנה לא נתנה את השם "אריה" לאחד מבניה. אריה גול, אריה רפאל, אריה שמואלוף, אריה אליאס ועוד.


פדיון הבן (מתוך ספרו הנ"ל של בן-ציון יהושע-רז)
כמנהג ישראל כל הבכורים שאינם כוהנים או לוויים נפדים במלאות להם שלושים יום או לאחר זמן, בטקס חגיגי, מידי הכהן.
 
 
ילדוּת
מקובל היה שהתינוק נגמל בהיותו בן שלוש שנים. לא אחת היה בא הילד הצמא ומבקש מאימו לינוק. לאחר שברך ברכת "שהכל נהיה בדברו" הייתה אימו חולצת לו שד והילד היה גומע לרוויה מחלב אימו.
כדי לעודד את הפעוט ללכת בגיל רך קשרו לרגליו פעמונים זעירים ובכל פעם שצעד שמע את דנדון הפעמונים והתקדם בהליכה. צליל הפעמונים אִפשר לאם לפקח על תנועותיו של הילד שהסתובב בבית.
מגיל שלוש נוהג האב להביא את בנו לבית הכנסת ולהרגילו במצוות.
על חינוכו של הילד עמדנו בהרחבה במקום אחר בספרנו.

בר - מצווה
נראה שלגיל הכרונולוגי "שלוש עשרה" לא הייתה חשיבות מיוחדת כפי שהיא מקובלת בימינו. יכולתו האישית של הילד, מידת הבנתו ובגרותו, יכולתו בלימודים ובעיקר יכולתו לקרוא בתורה ובהפטרה הכשירו אותו להיות בר-מצווה.
הטקס נערך ביום חול בבית הכנסת, בתום תפילת שחרית או כחלק ממנו, בדרך כלל השתדלו לקשור את טקס בר-המצווה עם אירוע משפחתי אחר: ברית מילה או חופה.
רק בעשורים האחרונים הובא לאפגאניסתאן מנהג הדרשה, בהשפעת מנהגי ירושלים. הנער למד בעל פה דרשה שהכין למענו המלמד ואותה דקלם בבית הכנסת לאחר שהניח תפילין. משלב זה היה האב פטור מעונשו של בנו, שהיה בוגר לכל דבר והכשירו לחיי מסחר כשוליית סוחרים ("שוֹגֶרְת"). נערים צעירים אלו היו יוצאים לדרכים מסוכנות ומתמודדים עם קשיי פרנסה בדרך לא דרך וכך מתחשלים עם בגרותם לחיי עצמאות ולבניית בית בישראל. רק קומץ של צעירים מוכשרים ואמידים היו ממשיכים בלימודיהם עד גיל שמונה-עשרה. לימודיהם כללו השכלה תורנית, והם הוכשרו כשוחטים ומוהלים. מגיל זה ואילך שמשו ככלי קודש בקהילות זעירות של סוחרים, אך גם עסקו במסחר לפרנסתם." 
יהודה כהן (בנו של אק'אג'אן פלטי הכהן) בעת חגיגת הבר-מצווה 
חגיגת הבר-מצווה של עמנואל אליאסף
מאחוריו אמו שושנה ולידה אביו משה אליאסף ז"ל
כורך את התפילין על ידו דודו יוסף אליאס ז"ל
התאומים אמנון ואפרים רחימוף בחגיגת
הבר-מצווה עם הרב מולא אשר
באדיבות נעמי כהן
התאומים אמנון ואפרים רחימוף בחגיגת
הבר-מצווה עם הרב בנימין גרג'י
באדיבות נעמי כהן
נישואין

כתבה על החינה האפגנית מאת מאיה שמש ותמר עמבלו לחצו כאן
מתוך ספרו של בן-ציון יהושע-רז "מנדחי ישראל באפגאניסתאן לאנוסי משהד באיראן"
כתובת  זילפה ושמחה יזדי, חתומה ע"י הרב מתתיה גרג'י זצ"ל
הזמנה לחתונת לאה ואהרן דיל
כתובת הרב מולא אשר גרג'י
חתונת לאה ואהרן דיל
'הצגת הנדוניה' מתוך קטלוג התערוכה "בואי כלה".
התמונה והצילום שייכים למוזיאון ישראל, ירושלים
וסט וכובע לחתן מהאראט
באדיבות איזי שבתאי מלוס אנג'לס
כובעים שזורים חוטי זהב לחתן 
באדיבות זילפה ומאיר כהן
לסוטה לכלה, באדיבות זילפה ומאיר כהן
נרתיק לכתובה (ימין) ונרתיק לכָּחָל (סֶרְמֶה) 
באדיבות זילפה ומאיר כהן
ג'אמטאס (צלוחית שתייה) לחתן יוסף בן ברוך קורט
עליה חרוט "תזכו לשנים רבות ונעימות לחיים בשמחת ירושלים רתלול, תרצ"ג"
(רתלו"ל הוא ראשי תיבות רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ משלי ג-ח )
באדיבות משה ברוך קורט
מקומו של ראש המשפחה 
הטקסט יעלה בקרוב 

פטירה
הטקסט יעלה בקרוב
Share by: